מי שומר על התרנגולת שלכם?
משרד החקלאות, שממונה על חוק צער בעלי חיים, פירסם תקנות להגנה על חיות מחמד, ואפילו תקנות שמבטיחות שעות שינה לתרנגולות האורגניות. אך על בעלי החיים בלולים, ברפתות ובדירים הוא לא ממהר להגן. איך יעשה זאת אם הוא גם המייצג של החקלאים, שפרנסתם תלויה בניצול בעלי הכנף, בני הצאן והבקר?
התקנות החדשות להגנת בעלי-חיים אותן מקדם משרד החקלאות מגיעות באיחור קל: חוק צער בעלי-חיים, שעבר בכנסת לפני 15 שנה, הסמיך את משרד החקלאות להתקין תקנות הגנה על בעלי-חיים באופן מיידי.
אבל איחור זה של עשור וחצי אינו הבעיה הגדולה ביותר באופן שבו משרד החקלאות ממלא את תפקידו כאחראי החוקי לשמירת זכויותיהם של בעלי החיים בישראל. הבעיה הגדולה יותר היא שאותו משרד אינו מגן על כל בעלי החיים: על רובם המכריע - אלה הנמצאים במשקים החקלאיים - הוא לא באמת מגן.
טיוטות לתקנות המתייחסות לרווחת בעלי-חיים בחקלאות דווקא נכתבו בעבר, ומונחות על שולחן השירותים הווטרינריים כבר מספר שנים. אך למרות שמדובר בתקנות צנועות למדי, שלא דורשות יותר מהגנה מועטה על בעלי-החיים ולא כוללות שום הצעה שלא יושמה כבר בהצלחה במדינות אחרות, משרד החקלאות מעכב את אישורן. בעלי-החיים במשקים החקלאיים נותרו לפיכך חסרי הגנה.
בעצם, אין זה מדויק לומר שהמשרד מתעלם לגמרי מבעלי-חיים בחקלאות: לאחרונה פרסם המשרד עוד מסמך של תקנות - הפעם מדובר היה בקריטריונים להחזקת בעלי-חיים במשקים חקלאיים אורגניים.
במשרד אמרו שהמטרה היא ליצור אבחנה ברורה בין החקלאות האורגנית וזו "הרגילה", אך לא הדגישו את העובדה שמספר בעלי החיים שבחקלאות האורגנית זעום לעומת מספרם במשקים ה"רגילים". לגבי אלה האחרונים, משרד החקלאות לא ממהר לפרסם תקנות, כאמור.
התעלמותו של משרד החקלאות מרווחתם של בעלי-החיים במשקים החקלאיים אינה בגדר הפתעה גדולה. השיקולים שהוא קשוב אליהם הם, באופן טבעי, בראש ובראשונה אלו של החקלאים והמשווקים. האינטרסים שלהם לעולם יעמדו בניגוד לצרכיהם של בעלי החיים. החקלאים והמשווקים תמיד ירצו להפיק מבעלי-החיים מקסימום רווחים במינימום השקעה, ותחת תנאים כאלו אי-אפשר לצפות להרבה דאגה לרווחת בעלי הכנף ובני הבקר והצאן - לא הרבה מעבר למינימום ההכרחי הנדרש כדי להחזיקם בחיים.
קודם כל פרנסה לחקלאים
התנהלות משרד החקלאות הוכיחה לאורך השנים שדאגתו לאינטרסים הכלכליים של מגדלי בעלי-החיים מונעת ממנו מלמלא באופן רציני את תפקידו כגוף המופקד על אכיפת חוק צער בעלי-חיים: כך למשל, אחרי פסיקת בג"ץ שקבעה שפיטום האווזים מנוגד לחוק ויש להפסיקו, משרד החקלאות המשיך לתמוך בפעילות מפטמות האווזים באופן המנוגד לחלוטין לפסיקה, והצליח לעכב את אכיפת החוק במשך יותר משנה מעבר לזמן שהקציב בית המשפט להפסקת הפיטום.
אך הבעיה היא יותר בהגדרות המחוקק מאשר בהתנהלות משרד החקלאות: יש סתירה פנימית בעובדה שהמשרד שאמור להיות מגינם של בעלי החיים, מייצג בה בעת את האינטרס של מי שמנצלים אותם לשם עשיית רווח. מן הסתם, גם אם האחריות על חוק צער בעלי-חיים הייתה נתונה בידי משרד אחר, המשקל שהיה ניתן לטובתם של בעלי-החיים עדיין היה נותר משני ביחס לאינטרסים הכרוכים בניצול שלהם.
אבל מאחר שמשרד החקלאות הוא הגוף שבאופן המובהק ביותר צפוי לקחת בחשבון את השיקולים הכלכליים של החקלאים לפני כל שיקול אחר, הוא הכי בלתי מתאים לתפקיד.
רבבות זוכים להגנה; מיליונים מופקרים
בימים אלה מתכנן משרד החקלאות השקעה של כמה מאות מיליוני שקלים בהקמת לולים חדשים לתעשיית הביצים, בהם יוחזקו תרנגולות בתנאים שכבר נאסרו ב-29 מדינות בעולם – בכלובים כה צרים שאינם מאפשרים להן חופש תנועה מינימלי כמו פרישת כנפיים. מהלך זה מעורר התנגדות עזה בקרב ארגונים למען בעלי-חיים.
השאלה שנותרת ללא מענה היא מדוע דואג המשרד לרווחתם של בעלי הכנף במשקים האורגניים - שהם מיעוט שולי - אך לא לבעלי הכנף הרבים האחרים בכלובים הצרים, ומצבן בוער הרבה יותר.
קשה להימנע מהמחשבה שאולי מה שמניע את המשרד לפעולה זו הוא רצון להכביד על המשקים האורגניים, בהם תרנגולות אינן מוחזקות בכלובים, כדי לחזק דווקא את גידול התרנגולות בכלובים, ולאפשר לו לקדם את המהלך המפוקפק של בניית הלולים החדשים תוך מינימום התנגדות ציבורית.
ודאי שיש צורך גם בתקנות להגנת בעלי-חיים בחקלאות האורגנית, אך ההגנה עליהם והתעלמות ממאות אלפי בעלי החיים במשקים האחרים מנציחה מצב חמור של התעללות. אם דאגה לרווחת בעלי-חיים היא באמת מה שעומד לנגד עיניו, נדמה שסדר העדיפויות של השר שמחון פגום.
לפנייה לכתב/ת 
