שירה שרה שיר כאב

בסצינה החותמת את הסרט "שירה", חוזרת הגיבורה מהמקווה, בעלה קורן לקראתה, דלת חדר השינה נפתחת, ואז המצלמה נודדת אל פניה של הגיבורה, ומגלה לצופים ארשת עצובה ולא מצפה.

בוגרת מעלה - מרים אדלר, לשעבר דוברת שא-נור שבצפון השומרון - בחרה לגעת בסרט הגמר בנושא טעון ומושתק ביותר בחברה הדתית בכלל, ובעולמה של האשה בפרט - התמודדות עם משימת ההולדה. "שירה" הוקרן בסוף השבוע שעבר בהקרנת בכורה, במסגרת תחרות וולג'ין בפסטיבל ירושלים.

שירה, הגיבורה, מותשת וחבוטה מחמש לידות וגידול חמש בנות בזו אחר זו, אלא שבעלה וסביבתה הקרובה לוחצים עליה להרות שוב - עד הבן הנכסף. מאחר שהיא לא מסוגלת נפשית לעמוד בדרישה, היא נאלצת להערים על בעלה, וכך בסצנה שכנראה לא נראתה מעולם בקולנוע הישראלי, אנחנו נחשפים לריטואל הנשי הדתי של בדיקת ה"נקיים", וההכנה הנפשית והפיזית לקראת המפגש עם הבעל.

בעבר היתה אדלר דוברת שא-נור שבצפון השומרון, והתפרסמה כשנעצרה עם בתה באחת ההפגנות והוּבלה למעצר מנהלי. אחרי הפינוי עברה עם משפחתה לנווה דניאל שבגוש עציון, והתחילה ללמוד ב"מעלה". במהלך הלימודים עברה תהליך פנימי, והיא כבר אינה אותה מתנחלת ימנית קיצונית בדעותיה. סרטה סימן אותה גם כיוצרת קולנוע ואמנית מהמצטיינות במחזור הלימודים שלה. 

ב-20 שנותיו של בית ספר "מעלה" הוא הצליח לעורר דיונים ציבוריים פנים-דתיים רבים דרך הקולנוע. לפני שנתיים היה זה חיים אלבוים עם סרטו "ואהבת", שזכה בפרסים בארץ ובעולם. אלבוים שיחרר אל הציבוריות את מצוקת ההומוסקסואלים הדתיים, ובעקבותיו אדלר לקחה על עצמה להביא למודעות את הקושי והמצוקה הנשיים בהתמודדות עם מצוות "פרו ורבו" והמשפחות ברוכות הילדים.

"גם את הרגשת כמו הגיבורה?", אני שואלת בזהירות. והיא מהנהנת. כן, גם היא. היא מספרת שללכת לישון היה

אירוע שמתרחש אצלה רק אחרי ש"כבר הלכתי בזיגזגים". אבל בניגוד לגיבורת הסרט, אדלר מעידה שבן זוגה תמך בה, ולא לחץ עליה. "זה בדיוק מה שאיפשר לי ללמוד ארבע שנים קולנוע ולהשאיר את הילדים בבית", היא מבהירה. בסרט רצתה להביא את הנשים המביטות במראה ושותקות לקרוא, רצתה לגרום להן לדבר או לדבר בשבילן.