מגיע לי "מזל טוב" על הגירושים, חזרתי לשוק
כשיצאתי מבניין הרבנות עם הגט ביד לא רקדתי על המדרגות וגם לא צעקתי משמחה. אחרי הכל, טעיתי בבחירת בת הזוג שלי, והנישואים שלי, לצערי הרב, נכשלו כשלון חרוץ. אז למה בכל זאת מגיע לי מזל טוב? כי הרווחתי את חיי מחדש
מגיע לי מזל טוב.
לא, לא התחתנתי.
התגרשתי.
פעם חשבתי שלא ראוי לומר "מזל טוב" על גירושים. פעם חשבתי הרבה דברים, כמו למשל שלעולם לא אתגרש. היום אני חושב שלהשתמש בביטוי "לעולם לא" זה קצת יומרני.
כשיצאתי מבניין הרבנות עם הגט ביד לא רקדתי על המדרגות וגם לא צעקתי משמחה. אחרי הכל, טעיתי בבחירת בת הזוג שלי, והנישואים שלי, לצערי הרב, נכשלו כשלון חרוץ. אז למה בכל זאת מגיע לי מזל טוב? כי הרווחתי את חיי מחדש.
לאחר תקופה לא קצרה בה נאלצתי לשאת את הסטטוס המפוקפק של "פרוד", התחלתי להציג את עצמי מחדש כ"גרוש".
חזרתי רשמית לשוק.
את הטלפון של נטע קיבלתי מענת, חברתה של אחותי. לאחר שיחה קצרה קבענו להיפגש למחרת. אחרי כמות לא מבוטלת של פגישות עיוורות בחיי, בהן הצטערתי שלא הייתי עיוור, חירש, או שניהם, לא היו לי ציפיות מיוחדות לקראת הפגישה.
אבל נטע הפתיעה בגדול. היה ערב נפלא. הלכנו לבר נחמד, דיברנו, צחקנו, שתינו, התנשקנו קלות, התנשקנו ממושכות. היה כיף להיזכר בתחושה הנעימה והנדירה של לצאת לדייט ראשון מוצלח.
ענת צלצלה בצהריים ובקול סקרני שאלה איך היה. היא נשמעה מאוד מרוצה מהתשובה שלי. אחרי חצי שעה היא שוב צלצלה, הפעם כדי ליידע אותי שהצד השני חושב בדיוק כמוני.
התרגשתי. התלבטתי אם להציע לנטע לצאת כבר באותו ערב, או להמתין לערב המחרת. לאחר כשעה נמצא הפתרון, בדמות הודעות הסמס שציטטתי בתחילת הטור הזה.
למחרת, ערב שישי, בעודי מטפס במדרגות אל דירתי, עלו באפי ניחוחות הבישולים מדירות השכנים.
נצבט לי הלב. נזכרתי בערגה בימים אחרים, ושאלתי את עצמי מתי, אם בכלל, אזכה לחזור ולחוש את אותה תחושה מדהימה של להיות חלק מבית ומשפחה חמים ומחבקים.
הרדאר שלי באופן אוטומטי נכנס לפעולה
שבוע לאחר מכן יצאתי עם חבר לשתות משהו. ישבנו לנו בכיף על הבר, משלימים פערים של כמה שבועות טובים, כשלפתע התיישבו בדיוק מולנו שתי בחורות. הרדאר שלי באופן אוטומטי נכנס לפעולה והתביית חזק על הימנית מביניהן. היא נראתה מצוין ועשתה רושם של בחורה איכותית.
נדלקתי. ככל שעבר הזמן מצאתי את עצמי מביט בה יותר ויותר. מידי פעם נתקלו מבטינו וחייכנו. החבר האיץ בי: "נו, למה אתה מחכה? הבחורה עושה לך עיניים כבר חצי שעה".
היססתי. אחרי כמה שנים טובות שהייתי מחוץ לעניינים, אפשר היה למלא אמבט שלם רק מהחלודה שעטפה אותי. נכנעתי בשלב שבו החבר איים עליי שהוא ייגש אליה בשבילי. מהיכרותי רבת השנים איתו ידעתי שהוא לא סתם מאיים...
שלחתי לה צ'ייסר והרמנו כוסית מרחוק. החיוך שלה היה מהפנט.
"יאללה הולכים, לפני שהאשה מתחילה לשאול יותר מדי שאלות..." הודיע לי החבר, "קח ממנה את הטלפון, אני מחכה לך בחוץ".
לקחתי נשימה עמוקה. ניגשתי.
"נו, יש?" שאל אותי החבר.
הוא לא האמין למשמע אוזניו ופלט משהו על כך שצריך להוציא חוק נגד בחורות תפוסות שיוצאות לברים לבד.
בבית הדלקתי את הטלוויזיה ישר לפרסומת בה רואים זוג מאוהב משתובב להנאתו על שפת הים. זה כבר היה קצת יותר מדי בשבילי, ואחרי שלוש שניות בערך כבר הייתי שקוע במשחק כדורגל משובח בערוץ הספורט.
לא מחפש "לחגוג" ולהגדיל את רשימת הכיבושים
אני לא מתחרט לרגע אחד על הגירושים שלי. זה היה צעד נכון ומתבקש לאור הנסיבות שנוצרו. אבל בהחלט גם לא התגעגעתי לשוק הפנויים-פנויות. בניגוד אולי לגרושים אחרים במצבי, אני לא מחפש "לחגוג" ולהגדיל את רשימת הכיבושים שלי. זה לא הסגנון שלי, ואני גם לא צריך שום חיזוקים לאגו.
היציאה לדייטים משמשת עבורי אמצעי ולא מטרה. המטרה שלי היא מאוד ברורה – למצוא סוף סוף את האחת הנכונה בשבילי. אין לי כוונה להישמע צבוע או מתחסד, ואני בהחלט מודה שתהליך ההיכרות עם בחורות חדשות מלווה לעיתים בהרבה ריגושים, עניין וכיף, אבל בסך הכל אני מוצא אותו מייגע ומתסכל בעיקרו.
לקח לי הרבה שנים עד שמצאתי את אותה אחת שחשבתי שתהא זוגתי לתמיד, ועכשיו חזרתי לנקודת האפס, בה צריך להתחיל הכל מחדש.
אז הנה אני שוב במרוץ.
כמו תמיד אני מוכן להזיע ולהשקיע, וגם אין לי בעיה לחטוף מכות בדרך כמו שחטפתי מנטע או מהימנית על הבר.
אני רק מקווה שהפעם המרוץ יסתיים עבורי לא עם רגל שבורה, אלא עם מדליית זהב.
לפנייה לכתב/ת 
