בכיתן דימונה עוברים לשבוע עבודה של 4 ימים

בכיתן דימונה עוברים העובדים לארבעה ימי עבודה בשבוע. בעבור עובדים רבים מקרב כ-250 עובדי המפעל, המהווים מפרנסים יחידים ומתקיימים רק מתלוש המשכורת הזעום הזה, הפגיעה היא קשה וממשית.

מנכ"לית כיתן דימונה, אסתר אלדן, הכחישה בתחילה את הקיצוץ בימי עבודה. "הלוואי והיה לנו זמן לנוח", אמרה אלדן ל-ynet; מאוחר יותר שינתה את גירסתה: "זוהי תקופת קיץ, רק ביקשנו מהעובדים לנצל ימי חופשות".

כך או כך, לידי ynet הגיע מכתב ששלחה הנהלת המפעל לעובדים על קיצוץ בימי העבודה. במכתב, מודיע מנהל משאבי אנוש, מיכאל זאבי, לעובדים, כי במהלך ימי חמישי בחודש יולי לא יעבדו. "הסיבה להספקת הייצור", מסבירה ההנהלה במכתב, "היא התאמת הייצור לשבוע הפעילות וזאת על מנת למזער נזקים בגין ייצור נמוך".

בביקור במפעל העובדים מספרים סיפור אחר לגמרי ממה שההנהלה ביקשה להציג בתחילה. כל העובדים עמם שוחחנו סיפרו על ימי העבודה שקוצצו. חיצי ביקורת ספגה לא רק ההנהלה - אלא גם ההסתדרות: "ההסתדרות לא מתערבת בקיצוצים", אמר ל- ynet אחד העובדים. "אף אחד לא יודע שעברנו לארבעה ימי עבודה. מי שיש לו ימי חופש, עוד איכשהו מסתדר, אבל מה יקרה אם גם בחודש הבא לא נעבוד ימי חמישי"?

יו"ר ההסתדרות בדימונה, יוסי הובר, התיייחס לצעדי של הנהלת כיתן: "מדובר בצעד לא פופולרי, אבל זה נעשה כדי לסייע למפעל. מדובר בענף הטקסטיל ואין הזמנות. אנחנו נאלצים להתפשר ולהוריד עלויות. כל עובד הוא עולם ומלואו וגם רוצה להמשיך לעבוד, אך אם לא נעשה את הצעד הזה ייתכן ויהיו עובדים שיילכו הביתה". 

"אין לנו הרבה עבודה לעשות"

במחלקת הייצור יושבים ארבעה עובדים סביב שולחן מאולתר, בעודם אוכלים את ארוחת הערב. כולם בשנות ה-40 וה-50 לחייהם, מפרנסים יחידים שמסתמכים על תלוש המשכורת ההולך ומצטמצם.

"אני כבר מעדיף שייתנו לי מכתב פיטורים", אומר אחד מהם. "יש פעמים שבאתי לעבודה ואמרו לי - תחזור הביתה, אין לך מה לעשות פה". "בעבר הרווחתי קרוב לחמשת אלפים שקלים. היום אני מגיע ל- 3,500", אומר בעצב עובד נוסף. "מזה צריך לשלם משכנתא, ארנונה ומים וחשמל, ועוד אפילו לא התחלתי לדבר על אוכל".

לדברי אותו עובד, בתחילה הורידו להם את ימי שישי ולאחר מכן גם החלו מקצצים בשעות הנוספות. לעיתים גם שולחים עובדים הביתה לחופשה בת שבוע, הם אומרים. "אין לנו הרבה עבודה לעשות", הם מודים בצער. רק א', חייל משוחרר, מבקש להיות אופטימי.

"אני רק רוצה לסיים פה את העבודה המועדפת שלי. אולי אני אתחיל ללמוד, ואולי אלך לעבוד במקום אחר". אבל לא כולם יכולים להרשות לעצמם, כמו א', לחפש מקום אחר. "היום אי אפשר להתפנק יותר מדי", אומרת עובדת המטבח. גם לה קיצצו בימי העבודה. "לוקחים מה שמקבלים".

יו"ר ועד העובדים, חנניה אוחיון, עובד כמעט 29 שנה במפעל. "הסכמנו לעבור למתכונת של ארבעה ימים בחודש יולי בלבד. אנחנו לא רוצים שעובדים יפוטרו. אנחנו מוכנים לספוג את החודש הזה אבל מקווים שזה לא יימשך". לדבריו, עובדים רבים חוששים מהמצב. "הם לא רואים אור בקצה המנהרה. אני מאמין שבחודש הבא תהיה נכונה לי מלחמה קשה יותר".

נראה, בצל העדויות בשטח, שטענות מנכ"לית החברה בתחילה כי "הדבר היחיד שעשינו היה להכניס את השעות הנוספות תחת פיקוח" וש"מצב המפעל טוב" אינן משקפות את המציאות.