ביטוח תלמידים לא מכסה התאבדות

גם השוטרים לא גילו רגישות. באחד הלילות הוצא יובל על ידי שוטרים מביתו, כאחד הפושעים, והובל למתקן משטרתי מאיים, שם נחקר תחת לחץ והפחדה. החוקרים ניפצו את תדמיתו העצמית וכפו עליו עימות עם חבריו העבריינים. הוא נקלע למצוקה והיה שרוי במצב נפשי ללא מוצא. לבסוף ניסה לתלות עצמו, אולי כניסיון לזעקה אחרונה לעזרה.

אביו של יובל, שמצא אותו תלוי, הבהיל אותו לבית החולים שניידר, שם אובחנה פגיעה מוחית קשה. מאז נותר יובל בתרדמת. הוא אינו מגיב לסביבתו, סובל משיתוק בארבעת גפיו, מרותק למיטה ולכיסא גלגלים, אינו שולט בסוגריו ונזקק לעזרה סיעודית קבועה ומלאה סביב השעון.

מה מכסה הפוליסה?

כמו כל תלמיד בישראל, גם יובל היה מבוטח בפוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. הפוליסה נרכשה בכספי ההורים, מכוח חוק חינוך חובה, בחברת הביטוח כלל. היא חלה לא רק על תאונות בתחומי בית הספר, אלא גם מחוצה לו, בכל מקום בעולם, בכל שעות היממה - ללא צורך להוכיח זיקה כלשהי בין פגיעת התלמיד ללימודים.

הוריו של יובל פנו לכלל וביקשו לממש את הפוליסה, על מנת שתסייע בידם לטפל בבנם, אולם החברה דחתה את תביעתם. הפוליסה, השיבו נציגיה, מכסה אך ורק תאונות. בנכם לא עבר תאונה. בנכם ביקש למות. נכותו נובעת מסיכון עצמי מכוון.

נקדים ונבהיר שטענה זו, כי המבוטח סיכן את עצמו, או את רכושו, במתכוון, הייתה נכונה עד לראשית שנות השמונים. אלא שאז באו חוק חוזה הביטוח, ולאחריו אחיו התאום, החוק השוויצרי, והכניסו שינוי מהותי בתחום הביטוח. השינוי קובע, כי חברת הביטוח פטורה מלשלם עבור מעשים מכוונים, רק כאשר מטרת המבוטח היא לקבל באמצעות המעשה המכוון את תגמולי הביטוח.

כך גם פורש החוק על ידי בית המשפט העליון. לכן, גם אדם הנכנס במודע לצומת באור אדום יהיה זכאי לתגמולי ביטוח, במקרה של תאונה, אלא אם יוכח כי כל מטרתו הייתה להיפגע או לפגוע ברכושו, כדי לזכות בתגמולי ביטוח.

השופט קיבל טענת החברה

אף על פי כן, ממשיכות חברות הביטוח להעלות את הטענה, גם במקרים שבהם ברור, כי המבוטח ביצע את מעשיו מבלי לחשוב כלל על תגמולי הביטוח - כמו במקרה של יובל. אין כל ספק כי המעשה שעשה, מתוך מצוקה אמיתית נעשה. הוא לא חשב באותו רגע על חברת כלל, ואף לא ידע על הפוליסה. מטרתו היחידה הייתה להיחלץ ממצוקתו.

המחלוקת בין הוריו של יובל לבין כלל הונחה על שולחנו של השופט אליהו בכר, מבית משפט השלום בתל אביב. פסיקתו מלמדת, כי למרות שעברו כבר כמעט 30 שנה מאז שחוקק חוק חוזה הביטוח, עדיין קיימים שופטים המקבלים את טענת חברות הביטוח הנ"ל.

פוליסות ביטוח, קבע בכר, מכסות אך ורק אירועים בלתי צפויים ולא אירועים מכוונים. אין חולק כי יובל, הוא עצמו ולא אחר, כרך את החבל סביב צווארו כשתלה את עצמו, אך עם כל הצער שבכך, המשיך השופט, מעשה זה הינו בגדר מעשה מכוון. לדבריו, מעשה מכוון שכזה, שהביא אחריו תוצאה קשה ביותר עבור

יובל, אינו יכול להיות מכוסה בפוליסת הביטוח, מאחר שאינו אירוע בלתי צפוי. נהפוך הוא, הנזק המלווה את המעשה המכוון הוא אירוע צפוי.

לפיכך דחה השופט בכר את התביעה והותיר את יובל ואת הוריו מול שוקת שבורה. יחד עם זאת, הוא גילה אנושיות, בבואו לדון בשאלה אם לחייב את המשפחה לשלם הוצאות משפט לכלל. "התלבטתי ביני וביני רבות", מעיד השופט על עצמו, "האם למרות העובדה שמדובר בנכה 100%, אין מקום לחייב בהוצאות. לבסוף סברתי, כי מדובר בחברת ביטוח שתוכל בנסיבות העניין לספוג ההוצאה, לנוכח הקושי הרב הניצב לפתחו של המבוטח בחייו הקשים, ממילא. לכן לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות".

הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין