שתף קטע נבחר

ספרים לא אמורים לתקן ילדים

אם היית מקבלת מאמא שלך מתנה, פותחת אותה בהתרגשות רבה ומוצאת שם את הספר: "איך להיות יפה ומטופחת יותר?" לא היית נעלבת? רינת פרימו יוצאת נגד ספרי ילדים שמנסים לפתור בעיות גמילה / פחדים / פרידות / תזונה ועוד

התגלגל לידינו ספר בשם "לא רוצה בלי שמיכי שלי". אפשר להודות שזה לא שם שמשאיר הרבה מקום לדמיון במה עוסק הספר. זה סיפור סימפטי עם ציורים מקסימים על בוטן הארנבת שהיא כבר גדולה מספיק לקפוץ ולקטוף סביונים, אבל עדין לא מוכנה להפסיק לקחת את שמיכי שלה לכל מקום. קהל היעד אצלי בבית כבר בני שש, אבל הזיכרון של שמיכי שלהם לא כל-כך רחוק ועד היום מתחבאות בארון שתי שמיכות פוך קטנטנות, מטונפות ומתפוררות. ליתר בטחון.

 

קראנו את הסיפור הנחמד על בוטן הארנבת, אבל הרגשתי שזה סיפור לילדים קצת יותר קטנים, ומכיון שאנחנו מכירים ילדה מהממת שלא מוכנה לוותר על שמיכי שלה, ומכיוון שכנראה לא הייתי במלוא חושי, שאלתי אותם מה דעתם לתת את הספר לנוגה. שניהם סירבו בתוקף. בהתחלה לא הבנתי למה. בדרך-כלל אין להם בעיה להעביר הלאה ספרים שלא מתאימים להם ושניהם הרי מאוד אוהבים את נוגה. ואז, פתאום, הבנתי. זה ספר נחמד מאוד, אבל לא לילדים שההורים שלהם רוצים שיגמלו מהשמיכי. אז נכון שאולי הסיבות של הילדים היו טיפה פחות 'מכון אדלר' וקצת יותר התקף קמצנות, אבל לפעמים מתוך שלא לשמה - בא לשמה.

 

מישהו מנסה לתקן אותי

מדף ספרות הילדים מלא וגדוש ספרי "בעיה-פיתרון". ספרים שאמורים לתקן ילדים מקולקלים. אתם מכירים אותם: שוקי הוא ילד מקסים עם שיער זהב וחיוך זהב ועיני זהב, אבל הוא מפחד ממכשפות / עדיין עושה פיפי בחיתול / לא מוכן להיפרד מאמא בגן / אוכל יותר מדי ממתקים. אם רק שוקי היה מפסיק לפחד ממכשפות, הוא היה שוקי מושלם לאימו ולאביו המודאגים.

 

עכשיו, בואו נדמיין ערב ואמא שאומרת לבנה שיש לה ספר חדש ומקסים עבורו. הילד מתיישב לידה פתוח לחוויה מענגת ומלא אמון והאמא פותחת את הספר. אבל במהלך הקריאה, לאט לאט, מבין הילד שזה לא סתם סיפור תמים. מישהו כאן מנסה לתקן אותו. מישהו מנצל את ההיכרות העמוקה איתו ועם בעיה מסוימת שמטרידה אותו, כדי להעביר לו מסר, והמסר הוא שהוא צריך להשתנות.

 

בדרך-כלל אני לא מתה על השוואה בין חוויה של ילדים לחוויה של מבוגרים. זה לא תמיד אותו דבר. אבל כאן אני דווקא יכולה לשאול: איך היית מרגישה, אמא, אם אמא שלך היתה נותנת לך מתנה עטופה ליום הולדת ובעודך מודה לה בהתרגשות, את פותחת את העטיפה ומגלה שזה ספר בשם: "איך להפוך יפה ומטופחת יותר" או "איך להפסיק לבקש כסף מההורים בגיל 35". לא מעליב? לא נותן את ההרגשה שמישהו כאן מנסה לתקן אותך ועוד עושה את זה במניפולציה שקופה ולא מעניקה כבוד רב לאינטליגנציה שלך?

 

אם אתם רוצים לחנך את הילדים שלכם, מצוין. תחנכו. זה חלק מהתפקיד. אם אתם רוצים להקריא להם ספרים, עוד יותר מצוין. זו הנאה גדולה. אבל למה לערבב?

 

בולו גולו

והנה סדרה שלמה מאותו סוג. מיכל שלו, סופרת רבי מכר רבים למבוגרים, מציעה שלושה ספרים: "בולו גולו לא רוצה לישון", "בולו גולו לא רוצה לחפוף" ו"בולו גולו לא רוצה לעשות אמבטיה". זו סדרה עם פוטנציאל שיווקי ברור. ספר-לכל-בעיה. וכדי שהילד לא יחמיץ שמדובר בספרי מוסר השכל, בדף הראשון בכל ספר יש דיאלוג כזה:

 

- "אמא, אני לא רוצה לחפוף את השער".

- "אם תחפוף, אספר לך את הסיפור על בולו גולו, הילד שלא רצה לחפוף ראש".

 

אם הייתי רואה שספרי ה"בעיה-פתרון" באמת עושים את העבודה, הייתי מוכנה לחשוב שוב על עמדתי הנחרצת. אבל הם לא עובדים. לא ככה. נכון שתחום הביבליותרפיה – טיפול בעזרת ספרים – הופך פופולארי יותר ויותר, אבל אני לא מאמינה שזה עובד בדרך כל-כך ישירה. אם קיים ריפוי בעזרת ספרים, וכבר נתקלתי בסיפורים-מרפאים שנכתבו בחוכמה, הוא חייב להיעשות ברגישות, בעקיפין ומתוך הבנה שמסר מסוים יכול לעבוד רק אם הוא מקיש בעדינות מאיזור הלא-מודע על סיפו של המודע, כמו חלום. זה לא יכול לעבוד עם מכות פטיש מוסר-השכל.

 

אם יש תפקיד לספרות, מלבד היכולת להעביר חוויה, הוא האפשרות להפיג בדידות. לא כל הספרים עושים את זה וזו לא חובה, אבל לפעמים ספר נוגע בנו באופן מיוחד שנותן לנו את ההרגשה שאנחנו לא לבד בעולם. אני חושבת שלזה התכוון הולדן קולפילד, גיבור הספר "התפסן בשדה השיפון" כשקבע שספר טוב נותן תחושה שהסופר יכול היה להיות חבר שלך.

 

לעומת ספרים-חברים מן הסוג הזה, ספרי ה"בעיה-פתרון" הם ספרים-אויבים. ספרים שברור שנועדו לשרת אינטרס של מישהו אחר, והכי גרוע שמדובר באינטרס של אמא ואבא שלך, אנשים שאתה באמת רוצה למצוא חן בעיניהם.

 

כאשר ילד נסחב עם השמיכי או המוצץ מעבר לנחוץ, כאשר הוא לא רוצה להתרחץ או ללכת לישון, ואני לא מתייחסת לסירובי ילדות סטנדרטיים, אלא לבעיה שמשבשת את ההתנהלות היומיומית, הוא כבר יודע שיש לו בעיה. לפעמים הוא באמת צריך עזרה כדי לפתור אותה. אני לא אציג כאן את הדרכים השונות להתמודדות (למרות שברוב המקרים, צריך רק קשב זהיר מצד ההורים לזמן הנכון ואז החלטה נחרצת מלווה בנכונות לעמוד בשניים-שלושה לילות קשים בלי מוצץ או שמיכי), אני רק מבקשת לפטור את ספרי הילדים מתפקיד המתקן. זה לא עושה טוב, לא לילדים ולא לספרים.

 

ואם הספר מוצא חן בעיניכם בלי קשר לתפקידו החינוכי? יש לי הצעה חתרנית: תנו את ספר הגמילה משמיכי לילד שלא רוצה להתרחץ ואת הספר שמלמד איך לא לפחד ממכשפות לילדה שלא מוכנה להיפרד מהמוצץ. ובחג הבא, אם תקבלו ספרים מחנכים מההורים שלכם, פשוט תחליפו אותם בין האחים: את ספר הדיאטות תעבירו לאחות הצנומה ואת ספר הגמילה מעישון לאח העני. נורא כיף, מספק ומעצים לקרוא ספר דיאטה כשאת רזה או את "אבא עשיר-אבא עני" כשאת עשירה. וככה כולם יצאו מרוצים: גם אלה שרוצים לתקן אתכם וגם אתם, שרוצים להישאר מקולקלים.

 

  • לא רוצה בלי שמיכי שלי. אמבר סטיוארט וליין מרלו. עבוד לעברית: דבורה אמיר. אגם הוצאה לאור.
  • סיפורי בולו גולו. מיכל שלו. מיכל שלו. איורים: רחלי פלאוט. זמורה-ביתן.

 

לחצו כאן למדור ספרי הילדים.

 

  • רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "זהרורים", "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.  

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים