ביונסה שולפת ציפורניים

"אובססיבית" (במקור "Obsessed") היה אחת ההפתעות הגדולות בבתי הקולנוע בארצות הברית, לפחות בחודשים שקדמו לקיץ ההוליוודי. 68 מיליון דולר הכניס סרט המתח הממוחזר הזה, לעומת תקציב של 20 מיליון דולר בלבד. רובו של התקציב, יש להניח, הוקצה לתשלום המשכורת של הזמרת ביונסה נואלס שמככבת באחד התפקידים הראשיים.

האם צפייה בסרט המתח הזה מסבירה את ההצלחה המסחרית? ובכן, לא ממש. למען האמת, זהו אחד מסרטי המתח הגרועים שנעשו בשנה האחרונה בארצות הברית, החל בסצנת הפתיחה - שנראית כאילו הבמאי סטיב שיל התבלבל ולרגע שכח שמדובר בסרט עלילתי ולא בקליפ של הזמרת - וכמעט עד רגע השיא שלו. אבל רק כמעט.

"אובססיבית". חיזור גורלי עם טוויסט

הסיפור עצמו מוכר: גבר מצליח מוטרד על ידי אישה סקסית, פרובוקטיבית ופסיכוטית, ומנסה לשכנע את העולם כולו בכך שלא היה בין השניים רומן. הדמויות בסרט, שבאופן כללי נראה כמו רימייק לא ממש מוצלח של "חיזור גורלי", מעוצבות באופן סטריאוטיפי להחריד (ואל תיתנו לעובדה שהגיבור הוא איש עסקים אפרו-אמריקני מצליח להטעות אתכם), והעלילה עצמה לא מצליחה לשדר את אותה תחושת חוסר-אונים שמחויבת עבור סרט מהז'אנר הזה.

אבל רגע השיא של הסרט מפצה על כמה מהכשלים שלו, כשביונסה, שמגלמת את אשתו הנבגדת-לכאורה של הגיבור, מחליטה לקחת את העניינים לידיים ומתייצבת מול ליסה (אלי לארטר, אולי הופעת המשחק היחידה בסרט שמצליחה לשכנע), האישה שמנסה להחריב את שלמות ושפיות משפחתה.

תוספות מיוחדות: ערוצי שמע וקטעים קצרים מאחורי הקלעים (כולל ההכנות לסצנת הקאטס-פייט של לארטר וביונסה).

• "אובססיבית", כ-105 דק', פורום פילם, השכרה/מכירה
  

פשיטת רגל

"הבנק" (במקור "The International"), סרט הפתיחה של פסטיבל ברלין שרגע לפני הפצתו המתוכננת בישראל נגנז וכעת יוצא היישר בדי.וי.די, מעלה לא מעט שאלות מרתקות: מה לעזאזל קרה לטום טיקוור, שלפני מעט יותר מעשור ביים את "ראן לולה ראן"? מה לעזאזל קרה לקלייב אואן, שלא מזמן נחשב לאחד הכוכבים המבטיחים והחתיכים של הקולנוע ובשנתיים האחרונות לליהוק הקבוע של סוכן/בלש/מרגל בשיעמומונים הוליוודיים (ע"ע "משחק כפול")? וכיצד לעזאזל הגיע פסטיבל הסרטים בברלין, אחד היוקרתיים בעולם, למצב שסרט סתמי כל כך מוקרן בפתיחה החגיגית?

"הבנק". מעלה שאלות קשות

אואן מגלם כאן את דמותו של לואיס סלינג'ר, סוכן אינטרפול שמנסה כנגד כל הסיכויים למצוא עדויות שירשיעו את אחד הבנקים החזקים בעולם בפעולות בלתי חוקיות. אל משימת ההתאבדות הזו מצטרפת אלינור וויטמן (נעמי וואטס) ממשרד התובע המחוזי במנהטן, והשניים יוצאים למסע חובק עולם במרדף אחר העשירים והמושחתים.

האקשן הגלובלי הזה אמור היה להפוך את הסרט למעין "ג'ייסון בורן" של ימי המיתון הכלכלי. בפועל, טום טיקוור כשל כאן בדיוק במקום בו הצליח עם "ראן לולה ראן". אז, הצילום הקצבי והתזזיתי הפך את הסרט ליצירה מותחת ומהפנטת. הפעם, למעט סצנה מוצלחת במוזיאון הגוגנהיים, גלגלי העלילה חורקים ומשכיחים מהצופה כל זכר לעניין בסיפור ופתרונו. לא קל, כשהסרט משתרע על פני קרוב לשעתיים.

תוספות מיוחדות: ערוץ שמע, מאחורי הקלעים, וקטע על הצילומים בגוגנהיים. לא משהו שיהפוך את הצפייה למוצדקת יותר.

• "הבנק", כ-118 דק', פורום פילם, השכרה/מכירה
  

כן, לא, אולי

עם כל שחקן אחר בתפקיד הראשי, "יס מן" של פייטון ריד ("הצד שלו, הצד שלה") עוד עשוי היה להיות קומדיה רעננה ומסקרנת. הבעיה היא שג'ים קארי, האיש בעל אלף הפרצופים המאוסים, מביא איתו מטען חורג בדמות הדמיון המרשיע ל"שקרן, שקרן", ופתאום הסרט נראה כמו שידור חוזר של קומדיה אחרת ולא ממש מבריקה.

"יס מן". שחקני המשנה גונבים את ההצגה

אבל האמת היא ש"יס מן" הוא סרט חינני למדי, גם אם הסיפור צפוי למדי: קארל אלן (קארי) הוא פקיד אפרורי שמשתדל לחמוק מחבריו ובכלל מאינטראקציה חברתית כלשהי, ונוטה להשיב בשלילה לכל דבר הנקרה בדרכו. אלא שאז הוא

מגיע לאיזושהי סדנה לשיפור עצמי ומגלה את העולם המופלא שממתין אי שם בחוץ לאלה שמעדיפים את ה"כן". בסוף (ספוילר למי שעדיין לא פיענח את העלילה), הוא מגלה שדרך האמצע היא-היא הפיתרון. נו, שויין.

הפרצופים המעיקים של קארי רק מכבידים על הדמות הזו, שמחמיצה את הפונציאל הגלום בתסריט. השחקנים שלצידו, לעומת זאת, מצילים את המצב: זואי דשאנל החיננית מהפנטת בתפקיד מושא חיזוריו של קארי, ברדלי קופר ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") ודני מסטרסון (הייד מ"שנות ה-70")  משעשעים למדי בתפקיד חבריו הטובים, ובדקות הספורות שלו על המסך, גונב את ההצגה ריס דרבי (מוריי מ"טיסת הקונקורד") בתפקיד הבוס האקסצנטרי.

תוספות מיוחדות: אין ספק שמדובר במהדורה מושקעת בכל הקשור לסקציית התוספות, כולל ראיונות, פספוסים, מאחורי הקלעים וגם קליפים של הלהקה המככבת בסרט.

• "יס מן", כ-104 דק', התו השמיני, השכרה/מכירה