עצור, אין כניסה

"ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר.. אעברה נא ואראה את הירדן.. ויתעבר בי ד' למענכם.."

אושר ועושר:

הפסוק הזה פותח את הפרשה, וכבר מעלה בי תהיות אינספור. הוטלה על משה הגזירה שלא ייכנס לארץ וניכר דאבונו על כך. בצר לו, משה מתחנן ללא לאות כאחד העם לפני ד' שיקרע הגזירה ונושא לפניו לא פחות מ-515 תפילות ערער, מניין "ואתחנן", עד אשר ד' מבקש ממנו שיעצור את תפילותיו: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג', כו-כז).

ואני אומרת: "למה?" למה ד' רב החסד, לא יכול היה למשוך עוד מעט את חרון אפו ולתת למשה יקירי להיכנס לארץ? אחרי שהוציא אותם ממצרים, אחרי הסבל במדבר, אחרי שנתעבר בחטא העגל ובמדיין? כל כך הרבה סבל שסבל משה בעטיים ולא נכנס לארץ?! זה כואב לי ונראה לא הוגן.

מאחורי הסורגים:

משה רבינו עובר דרך ארוכה עד שמגיע לנקודה זו: מבית פרעה, להתבוננות בסבל העם, עד להיותו מנהיג ודובר הקב"ה והעם. בנקודת הכניסה לארץ יש עליו "צו איסור כניסה".

בקשתו אינה חד משמעית לביטול העונש: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג, כג-כה). הוא בסך הכל מבקש לעבור ולראות את הארץ המובטחת כרצון לסיים את שהחל . התסכול מצד משה הוא גדול. הרי כל החטאים אותם חטא לא באו אלא בגלל העם, אז הוא מצפה לקבל חנינה, וגם אם לא יכנס ויוביל את העם לארץ מספיק לו רק לראותה.

אושר ועושר:

אני אנצל את הציטוט שהבאת כדי לאמר דבר המתקשר לתפילת

משה המבקש שני דברים: "אעברה נא ואראה", ונענה ב"אראה" בלבד. על דרך פשיטא: ש"התפילה עושה מחצה". אלא שמחוץ לדיון הזה, המטבע בא לאמר שאין אדם נמלא אור אלא אם עושה עצמו כלי לקבלו - דהיינו: אל לו לאדם לחשוב שתפילה ארוכה מספיקה כדי למלא עצתו ע"י ד', אלא שעליו לעשות השתדלות מצדו ופעולה של ממש כדי שיופק רצונו - עליו לעשות עצמו כלי כדי שיוכל לקבל את האור שיצוק לתוכו ד' באמצעות התפילה.

נחזור לדיון על משה. יש סברה שמשה לא נכנס לארץ בגלל חטא שחטא: היכה בסלע ולא דיבר עמו. בוא נדבר על החטא הזה קצת.

ויש פירוש אחד לעניין זה ששמעתי פעם ואביאו: "לא שחטאתי לפניו, אלא למענכם, בשביל שהכעסתם אותי ואמרתי כנגדכם, כך עשה לי בשביל שילמדו הכל ממשה, ומה אם משה על-ידי שאמר דבר קל כנגד ישראל לא נכנס לארץ, מי שיאמר כנגד ישראל דבר קשה על אחת כמה וכמה" (ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז, תתכ).

מאחורי הסורגים:

משה רבינו בבעיה. הוא צריך להשקות את העם. הוא פונה אל הקב"ה ומקבל הוראות: "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם" (במדבר כ, ח)

משה רבינו לא ממלא את ההוראות כפי שנצטווה: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ, י"א)

הוא ואהרון נצטוו לדבר אל הסלע ומשה הכה בסלע. ניתן היה להבין ממעשיו שאולי הוא אינו מאמין שדיבור אל הסלע מספיק , אלא מכה פיזית. ועל כך נענש. הוא מציג אי-אמון כלפי שולחו מול עם ישראל, הספקן משהו, ולא מוסיף ביטחון ואמונה בקב"ה.

אושר ועושר:

משה אומר לעם: "ויתעבר בי ד' למענכם". רש"י מפרש: "אתם גרמתם לי" ואף בתהלים ק"ו, לב נאמר: "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם".

מחד, ניתן לפרש פסוק זה פשיטא כמעין טרוניה: "אני לא נכנס באשמתכם- בגלל העבודה הזרה שלכם" שהוא סומך אותה לעניין אי כניסתו: "וַה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן.. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אלוקיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אלוקיךָ". ואני שואלת אותך: על שום מה ולמה ייענש בעבורם? האם בנים רשעים אכלו בוסר ושיני אבות צדיקים תיקהנה? איפה חזון העצמות היבשות "והנפש החוטאת היא תמות?" למה ימות צדיק בגלל חטאי הרשע?

מאחורי הסורגים:

למנהיג בסדר גודל של משה יש כללים אחרים. הוא מחוייב להתנהגות נאותה ולציות להוראות. הוא מחוייב לשולחיו! סטייה ו/או אי מילוי הוראות כנדרש עלולים לגרום לפגיעה באמון ובעטיה העונש ממש הכרחי. משה נאלץ לקבל עונש ולא יכול היה לקבל סליחה וחנינה בגלל מעמדו. ננסה להסביר בלשון עממית ועכשווית (ר"ל)

העם, אם יראה שמוותרים למשה יחשוב שאולי משה קשור בקשרי "הון ושלטון" או עלול לחשוב ש"הבוס" לא רציני. מצד אחד מבטיח להעניש ומצד שני לא עומד בדיבורו .

ולכן חשוב מאוד והכרחי לקיים את ה – כ – ל .

אושר ועושר:

בעניין הויתור לכאורה, יש מדרש אחד שקראתי פעם: "באותה שעה נתקררה רוח הקדש ואמר לו הקב"ה למשה: משה שתי שבועות נשבעתי אחת שתמות ואחת שלא לאבד את ישראל, לבטל את שתיהן אי אפשר אם תרצה לחיות ויאבדו ישראל מוטב, אמר לפניו רבוני בעלילה אתה בא עלי אתה תופש החבל בשני ראשים יאבד משה ואלף כמוהו ואל יאבד אחד מישראל" (מדרש תנחומא ואתחנן סימן ו).

המדרש אומר שכבר נתרצתה דעתו של ד' והוא העמיד תנאי למשה: אתן לך לעבור את הירדן, אך כל העם הזה שהבאת ימות במדבר. ומשה מקריב עצמו למען העם - "ולמענכם" קרי "בשבילכם" - כדי שאעמוד בראשכם בתחיית המתים. 

אושר ועושר:

אומרים שמשה לא זכה לנחלה עם העם כדי שהדור החדש לא יחשיבו לאלוה. דור המדבר הכיר את משה כאדם, ילוד אישה, ולא עבדו כאל. אולם הדור החדש שלא הכירו עלול לראותו כמשה העילאי, שפרש מאשתו ולא בא מזון ומים לפיו ודיבר עם ד' פנים אל פנים: "קורא בשמו ומדבר אליו תמיד". יכול להיות שכל עניין 'אי כניסת משה לארץ' הייתה בגלל שד' הוא אל-קנא? ידעת שמסיבה זו משה לא מוזכר ולו פעם אחת בכל ההגדה של פסח? שמא יהפוך המבשר לבשורה כמו בנצרות, למשל, להבדיל.

מאחורי הסורגים:

יש לי בעיה עם לקיחת טקסט מדרשי והשמתו באותה דרגה עם הטקסט המקראי. ביסוס ראיות והלכות על מדרש, שלמעשה אינו עוגן תחיקתי ואינו בסיס מוצק להלכה למעשה, עלול להביא לטעויות . ממדרש אפשר ללמוד על כל מה שמסביב אבל בהחלט לא על הלכה, חוקה, דין ומשפט .משה חטא ובשל כך לא יכנס לארץ. לא הייתי משווה את משה לאחרים שאמורים להביא את הבשורה כבר 2009 שנים....

אושר ועושר:

חלילה..

באמת לעניין זה יש להדק אל דבריי את הקשרם. לכן הדגשתי "להבדיל".

עוד עניין שמעסיק אותי הוא כל שאלת הגורל. האם יש גורל בחיי אדם? האם יש עניינים שנקבעו עבורו מראש ולא חשוב גם אם יתפלל עליהם את נשמתו ויצתה הוא יצא וחצי תאוותו בידו? כתוב: "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה" (פרקי אבות פרק ג משנה טו).

עמדתי בעניין זה היא שיש לאדם גורל קבוע מראש, אליו יגיע בוודאות בסופו של מסע, אולם לאותו אדם יש את זכות הבחירה החופשית בעניין הדרך שיגיע אל אותו יעד שהציב לו ד' שתכנן את חייו מקדמת דנא וראה סוף דבר בקדמותו. על האדם מוטלת חובה תורנית לבחור בדרך הטובה ביותר עבורו.

הורים/ מחנכים/ מחוקקים מקווים ורוצים שאורח החיים וההתנהלות של ממשיכי דרכם יהיה קרוב לזה שלהם, אבל גם אם לא, אין זה אומר שיתייאשו. מבוגר אומר לילד שאסור לו לגעת בחשמל, הילד לא שומע בקולו ובמקרה הטוב יקבל מכת חשמל שתוכיח לו למה לא לגעת בחשמל. המבוגר יודע שהילד ינסה , מבוגר חכם ייתן לו לנסות בעצמו .

הגורל קבוע מראש אבל לאדם שאינו מודע לגורלו, שמורה האופציה לאשר את גורלו או לדחותו לזמן אחר. משה מן הסתם שיחק בגורלו. ניסה את מזלו, ניסה להיות כמו כל האדם ולא הצליח כי הוא לא ככל האדם – הוא מנהיג משכמו ומעלה, הוא נביא, הוא הגיע לדרגה הכי גבוהה של אדם הקרוב אצל הקב"ה.

אושר ועושר:

אני חושבת שעל משה נגזר מיום היוולדו אותו סוף מר - שלא ייכנס לארץ. הוא בחר בדרך משלו להגיע לשם: הנהיג את העם והובילו כרועה נאמן. בערוב ימיו הוא הוסיף השתדלות, ובכ"ז כך נשלם סיפורו של האדם הגדול ביותר בהיסטוריה התורנית ובהיסטוריה הכללית של העם היהודי. מדוע זהו גורלו? לד' הפתרונים. והלוואי שיקום במהרה ראשון בתחייה ויישב לנו בנועם קושייה זו.

מאחורי הסורגים:

אז מה היה לנו פה? התחלנו עם משה המתחנן לבוראו כאחד האדם, עברנו למנהיג, המשכנו עם חטאים וקינחנו עם גורל והכל הכל מפרשת השבוע. תודה ל"אושר ועושר" ומעבר לשמך שיהיה לך המון בריאות .

מוקדש באהבה לאבי, אוד מוצל מאש שיצא מהשואה בחוסר כל אבל בהרבה אמונה והקים משפחה לתפארת, נהנה מ-ח"י נכדים ומלאו לו השבוע 82 שנים – המון בריאות אושר ועושר .

אושר ועושר:

תודה גם לך "מאחורי הסורגים" שקיימת בי את שמך האמיתי ונתת לי לטעום מחכמתך ולהתחדד בדעתך. היה בטוב תמיד, אתה ובני ביתך. ואף אני מבקשת להוסיף ברכת טף לאביך. שד' יאריך את ימיו בטוב ואת שנותיו בנעימים, בבריאות, טוב לב ונחת רוח.

מאחורי הסורגים ואושר ועושר:

ולהשומע ולהקורא ינעם (-: