יורדים לאילת? החופים בחינם - אבל לא כולם

לפני כחודש נסעה משפחת כהן מהרצליה (הפרטים המלאים שמורים במערכת) לנופש של מספר ימים באילת. באחד הימים הגיעו בני המשפחה עם שני ילדיהם לחוף הדולפינים, כדי ליהנות מהחול והים. בכניסה נדרש כל אחד מהם לשלם 58 שקלים.

הסכום היה גבוה למדי, ועל אף שבני המשפחה כלל לא ביקשו לצפות בדולפינים, הם שילמו אותו במלואו בלי להתווכח. "שילמנו 174 שקלים, על שני מבוגרים וילד - וזה היה רק עבור השהייה בחוף הים. לא הלכנו כלל למזח הדולפינים כי כאמור לא זו היתה מטרת ביקורינו, והילדים ממילא חששו לעלות למזח", סיפר אב המשפחה ל-ynet.

סיפורה של משפחת כהן איננו חלק מתופעה חדשה. ריף הדולפינים האילתי פועל כבר כמעט 20 שנה, ומאז תחילת פעילותו גובים כסף מבאי המקום. במסגרת סדרת הכתבות "סוגרים את הים" הבהירו במשרד הפנים לא אחת כי רק תשעה חופים בים התיכון זכו לאישור שר הפנים לגביית תשלום בכניסה. בנוסף, ישנם עוד חמישה חופים המוגדרים שמורות טבע, וגם שם גובים תשלום בכניסה.

עוד בסדרה "סוגרים את הים":

• שילמתם על הילד בחוף הים? עבדו עליכם
• מגזימים: בחוף בנהריה גובים 30 ש"ח במקום 10
• חופים הם לפעמים... שמורות טבע בתשלום
• לקחו מכם כסף בחוף הים? בעיה שלכם
  

חופי אילת, הדגישו במשרד הפנים, אמורים להיות כולם פתוחים לציבור ובחינם; בריף הדולפינים אמנם מחזיקים יונקים ימיים חביבים, אך המקום בהחלט אינו מוגדר שמורת טבע. מדוע אם כן, גובים תשלום בכניסה לחוף כולו - ולא למשל בכניסה למזח הדולפינים?

מפעילי החוף: אנחנו אטרקציה 

"אנחנו חברה פרטית שמחכירה את השטח ממנהל מקרקעי ישראל, שמחכיר אותו מחברת קצא"א. המקום, אם כן, אינו חוף רחצה מוכרז אלא אלא אטרקציה, וכל מי שנכנס יכול לראות את הדולפינים", הסביר ל-ynet מנכ"ל חברת "ריף הדולפינים", ניר אבני. 

על פי ההיגיון הזה, הגביה במקום חוקית. אך האם כל גורם יכול לתחום אזור טבעי מסויים ולהכריז עליו כאטרקציה בתשלום? תתפלאו לשמוע שהתשובה לא פשוטה כלל ועיקר, ותלוי את מי שואלים.

המפקח על אתרי רחצה במשרד הפנים, יוסף עמר, אמר ל-ynet כי בימים אלה בודק משרדו בדיוק את העניין הזה מול עיריית אילת, שכן על פניו נראה כי מדובר בגבייה בלתי חוקית. "חופי אילת אמורים להיות כולם בחינם, פרט לשמורת האלמוגים. לא ברור באיזה אישור הם גובים שם כניסה מכל אדם", אמר עמר. בלי קשר לחוקיות הגבייה, במשרד הפנים ביקשו להזכיר לציבור שלא מדובר באתר רחצה מוכרז.

בעיריית אילת לעומת זאת, טוענים כי הגבייה חוקית לחלוטין. מדוברות העירייה נמסר כי מדובר בחוף פרטי, השייך על פי חוק לקצא"א (קו צינור אילת-אשקלון) ומוחכר לזכיין פרטי.

רוצים חוף אחר? אין מבחר גדול 

אז אם לא רוצים לשלם בכניסה בחוף הדולפינים, איפה מותר להתרחץ בים באילת? מתברר שבעיר השמש והים הנצחית, האפשרויות החוקיות אינן כה רבות. 

מתוך 16 קילומטר של רצועת חוף בעיר הדרומית, רק כ-650 מטר מוגדרים חופי רחצה מוכרזים שבהם ישנן סוכות הצלה, עמדות עזרה ראשונה ושאר שירותי חוף בסיסיים. 650 המטר הללו כוללים בסך הכל שלוש רצועות חוף שבהם מותר לרחוץ:

הראשונה משתרעת על פני חוף נפטון, חוף פפאיה ביץ' וחוף ציון, ויש בה שתי עמדות הצלה; השנייה היא חוף ממן (בין מלון מוריה למלון נפטון), והרצועה השלישית היא חוף הרודס (בין מלון דן לחוף הזהב). במשרד הפנים ציינו כי חוף הוילג', שהיה עד לאחרונה חוף מוכרז, איבד את מעמדו זה משיקולים הקשורים לבטיחות המתרחצים.

בעיריית אילת ציינו כי רק לאחרונה הסתיים תהליך הכרזתו של חוף מפרץ השמש בעיר, אך הואיל וטרם הוקמה במקום סוכת הצלה הרחצה בו עודנה אסורה.

• סדרת הכתבות "סוגרים את הים" על התשלום בחופים, מתפרסמת בסיוע ארגון "מגמה ירוקה " ו-החברה להגנת הטבע , שבאתר שלה ניתן לדווח על גביית תשלום בניגוד לחוק