מה עשו נבחרות הציבור בשביל נשות המדינה?

מחר (יום שני) מתפרסמת במדור חדר משלך ב"לאשה" כתבה מקיפה שבודקת מה עשו עד כה 22 נבחרות הציבור שלנו בכנסת ה-18 למען נשים, ובעיקר - מי מהן הספיקה להגיש הצעות חוק שמקדמות נשים ומי לעומתה לא נקפה אצבע. גילינו שגם כאשר חברות כנסת עושות הרבה למען נשים הן לא ממהרות להתגאות בכך, ורבות מהן טוענות שחשוב להן יותר לעסוק בתחום המדיני או הכלכלי. 
 

נשים למען נשים

האם הוגן בכלל לדרוש מחברות הכנסת, סגניות השר והשרות כמובן, אג'נדה מגדרי? רינה בר טל יו"ר שדולת הנשים, חושבת שכן. "במהלך 20 השנים האחרונות ארגוני הנשים באו בדרישה לחברות הכנסת להעלות את הנושאים המגדריים על סדר היום מתוך שתי השקפות עולם: האחת אומרת "אם לא הן, אז מי כן?" והשנייה שאומרת שאנחנו מצפות כתנועות שמובילות שינוי חברתי מנשים שמתמודדות לתפקידים כל כך בכירים להיות מודעות לנושאים המגדריים ולטפל גם בהם".

האם זה מתרחש בפועל?

"בגדול לא. מזה 20 שנה להוציא תקופה מסוימת בשנות התשעים, קבוצה של חברות כנסת שבאו ממפלגות והשקפות עולם שונות לחלוטין שילבו ידיים והבינו שיחד הן מהוות כוח משותף וביחד הן יכולות להשיג הרבה וההיסטוריה תרשום אותן כנשים שאחראיות לחקיקה הנאורה והמתקדמת ביותר למען נשים".

חברות הכנסת משלמות מחיר אישי

מתברר שמתוך כל הנשים שהיו חברות בקבוצה פורצת הדרך של שנות התשעים, רק לימור לבנת, כיום שרת התרבות והספורט, נמצאת גם היום בכנסת. העובדה שהן נלחמו כל עוד יכלו למען הנשים, מהווה לדברי רינה בר טל, את הסיבה המרכזית לכך שהן מצאו עצמן מחוץ לכנסת. "החקיקה המגדרית שהן הובילו בצורה ראויה לשבח גבתה מהן מחיר הן בתוך המפלגות שלהן והן בקרב הציבור", אומרת בר טל ומונה את חברות הכנסת לשעבר יעל דיין, נעמי חזן, ענת מאור, תמר גוזנסקי, נעמי בלומנטל וזהבה גלאון. "הדבר בא ללמד אותנו שנושאים מגדריים בשונה מנושאים חברתיים הם לא פופולאריים בקרב הציבור ולכן ישנן חברות כנסת שמנסות מראש להימנע מהם. חלק מהנשים האלה פוחדות להתבלט בחקיקה נשית שמא ישימו עליהן כתם קטגוריה של אישה שמובילה חקיקה נשית ומצד שני יש נושאים שמעניינים אותן ולכן מובילות אותן. דוגמה טובה לכך היא ד"ר אדטו שהיא הרופאה היחידה בכנסת והיא מבדלת את עצמה במיקוד שלה בנושא ובהתאמה מקבלת תקשורת ויש לה את היכולת לעשות דברים חשובים ולקבל אהדה של ציבור מסוים".

מהסקירה שערכנו עולה כי גם בכנסת הקודמת וגם בנוכחית דווקא גברים עשו יותר למען נשים. גדעון סער כיו"ר הועדה לקידום מעמד האשה בכנסת הקודמת, דב חנין ואריה אלדד בכנסת הנוכחית.

אשה תגרנית, גבר גיבור

- למה גברים שפועלים למען נשים לא משלמים מחיר?

בר טל: "כי כשאשה פועלת למען אשה, היא משלמת מחיר כבד. ההיסטוריה מראה לנו שנשים נבחרות ששמו את הנושא המגדרי במקום ראשון לא נבחרו יותר כי גם בתוך המפלגות שלהן וגם בקרב הציבור הן נתפסו כנשים עם השקפות קיצוניות, נשים שלוחמות בכלל נתפסות כקיצונית ובוודאי שבנושאי מגדר. אלה נשים אמיצות ששילמו את מחיר האומץ, התעוזה ופריצת הדרך. לעומת זאת, כשגברים עושים זאת, הם מקבלים את התמיכה של הנשים כי הוא מקדם את הנושאים הרלבנטיים עבורנו, הגברים לא מתייחסים אליו כי הנושאים האלה לא מעניינים אותם, הם שקופים בעיניהם ולכן הם נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה. ככה זה בחברה הישראלית: הגבר שפועל למען הנשים נחשב גיבור והנשים שפועלות למען נשים נחשבות טורדניות ותגרניות בשוק".

השורה התחתונה

לסיכום, האם יש סיבה לאופטימיות?

בר טל: "הסיבה לאופטימיות היא כי מההיכרות שלי עם נשים בכנסת תמיד מתברר שנשים בכנסת לומדות שרק דרך שיתוף פעולה ביניהם ועם השדולה, הן הופכות להיות שליחות של כל הציבור. חברות הכנסת לומדות שתמיד יש להן כובע נוסף, לטפל בצרכים הנוספים, ולא המיוחדים, ועל חברות הכנסת האלה כולן כאחת בסופו של דבר גם אם השקפות העולם שלהן שונות, מגלות שחברתית יש להן מחויבות לנשים שחיות במדינה הזו והן צריכות לשאת את הדגל עבור כולנו מי במוקדם מי במאוחר. אני תקווה שהקבוצה החדשה של המחוקקות הצעירות שבאות עם אג'נדה אחרת, ביטחון עצמי רב יותר, הבנה למילה שיוויון וגם אמונה שיש שיוויון כי הלכה למעשה הוא כבר קיים, תהיינה הפה שלנו ותילחמנה על החברה השיוויונית האזרחית".