כולם עושים זובור
מדוע שלא נאמין שחיילים שההתעללות בהם הייתה למנהג, התעללו בחלשים מהם, היחידים הנתונים למרותם ב"שרשרת המזון" הצבאית – הלא הם הפלסטינים?
בשבועות האחרונים תופס הרמטכ"ל גבי אשכנזי כותרות. צה"ל פתח בפיקודו בצעדים חמורים כלפי מפקדים שלקו בתחום הערכי: הדחת קצינים בכירים ששיקרו, חקירות באזהרה של אחראים להתעללויות נרחבות בשריון ובמקומות אחרים. אצל אשכנזי, כך הכריז, "אין טיפת סובלנות כלפי התעללות".
הצעדים הללו הגיעו מייד לאחר תגובת נגד קשה של צה"ל למחזור עדויות נוסף של חיילים וקצינים באשר להתעללויות ועבירות על החוק כלפי פלסטינים בעזה. מדי כמה חודשים מעזים עוד כמה עשרות חיילים להתוודות על שעשו וראו בשטחים, בעוד תגובת צה"ל וחלקים לא קטנים בציבור הישראלי נעה בין חוסר אמון לבין אלימות מופגנת ואיומים.
אולם, מדוע לא נאמין שחיילים שההתעללות בהם הייתה למנהג, העבירו את המנהג הזה הלאה בהתעללם בחלשים מהם, היחידים הנתונים למרותם ב"שרשרת המזון" הצבאית – הלא הם הפלסטינים? אם הבנו וחשפנו כבר כי מדובר בנורמה – על מה בדיוק מתבססת ההנחה שהנורמה הזו עוצרת דווקא כשמגיעים למי שמוגדרים כחלק מ"אויב"? לאנשים שאל בתיהם פולשים, ואת חייהם ממררים יום יום כעניין של פקודה? ואם נודע לנו כעובדה מוגמרת שמפקדים בצה"ל מרביצים לחיילים שעל השמירה על חייהם הם מופקדים, שמפקדי החיילים הללו מגבים את המעשים, ושמפקדי-מפקדיהם מחייכים וקורצים – איך זה שאנו מתכחשים לאותם מאות שהעזו, ובאומץ לב חשפו בפנינו את הזוועות המתרחשות בין חיילי צה"ל לפלסטינים שמעבר לקו הירוק?
בפרספקטיבה הזאת נחשפת גם פחדנותו של הרמטכ"ל. במקום להלך בגדולות, הוא תופס טרמפ על הרכב של אלוף משנה א' או ב', שאשתו לקחה את הילדים לגן. אלוף-המשנה מושעה מתפקידו; הפרקליט הצבאי קובע כי יש בהתנהגותו "כדי לפגוע במידה חריגה וחמורה בטוהר המידות ובערכי הצבא". אך סגן-האלוף שהורה לירות בפלסטיני כפות מטווח אפס, וצולם בעודו עושה כן, ממונה לחנך את קציני חיל השריון, ומואשם עד התערבות בג"ץ רק ב"התנהגות בלתי הולמת", עבירה שההרשעה בה אינה כרוכה ברישום פלילי. כאן, ראו איזה פלא, לא נרשמה התערבות תקשורתית של הרמטכ"ל.
מההשוואה עולות שתי אפשרויות: אחת – צה"ל ואשכנזי בפרט, שלוקח את הקרדיט על חגיגת המוסריות הנוכחית, אכן סבורים ששימוש מושחת בציוד צבאי הוא עניין חמור יותר מבחינת ערכי הצבא מאשר הוראה לבצע ירי מכוון באדם כפות. האפשרות השנייה היא שמדובר במסך-עשן: דובר צה"ל יוצא במתקפה מוסרית על תושבי ישראל, ובינתיים משכיח או מלבין את תדמיתו מול הפשעים האמיתיים שאנחנו מבצעים בשטחים.
כדי לצדד באופציה הראשונה, צריך להאמין שהמטה הכללי מורכב מחבורה של כסילים. לפיכך, אעדיף לפי שעה את האפשרות השנייה. זו גם אפשרות הגיונית יותר: היא מוכיחה לנו שאצל אשכנזי אין איפה ואיפה. כולם עושים זובור: מפקדי השיריון לטירונים, ואלופי המטה הכללי ומפקדם – לחיילים שמעזים לספר לציבור הישראלי את האמת על השטחים. מפקדים שמתנכלים לחיילים? בצה"ל?? מתברר, שוב, שכן.
תדע כל אם עבריה, אם כן, שגורל בניה נמצא בידי צבא שראשיו לא רק פחדנים, אלא גם יודעים לנהוג בנבזות: הם מעדיפים את טובתם הפוליטית על טובת חייליהם, ואת השקר היחצ"ני על האמת הכאובה.
נעם הופשטטר, דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
