חומש - מענה לאיוולת
רבים כבר מכים על חטא התמיכה בהתנתקות, שהמענה הראשוני לעוולותיה יכול בהחלט להינתן בעלייה מחודשת לחומש
"צריך לשקול בכובד ראש לחזור לחומש", טען משה יעלון בסיור במקום, במלאת ארבע שנים להתנתקות. על אף לחצים וגינויים (מקומיים ובינלאומיים) צפויים, על שרי הממשלה לחכות לשעת כושר לשם אימוץ הדברים, גם אם לא יהיה בכך יותר ממענה ראשוני וחלקי למדי לעוול ולאיוולת ההיסטוריים שבמעשה ההתנתקות. אותה תוכנית, שאריק שרון טען בעטיה ב-2004, כי "תיצור מציאות חדשה וטובה יותר למדינת ישראל, תשפר את ביטחונה וכלכלתה ותחזק את חוסנם של אזרחיה", במה נשמע כהד טרגי-קומי ל"נבואת" יצחק רבין אחרי הסכמי אוסלו כי "לא ייפלו קטיושות על אשקלון".
הדברים שרואים מכאן לא רואים משם, פסק שרון בשבתו על כס ראש הממשלה כתירוץ דחוק לסטייתו מהבטחותיו והתחייבויותיו, ובאורח אירוני משהו גם חלקים ניכרים הציבור רואים מכאן ומעכשיו את הדברים באור שונה קמעה משראו אותם משם ומאז ערב ההתנתקות.
כך, למשל, על פי סקר טרי של פרופ' יצחק כ"ץ, 68% מאלה שתמכו בתוכנית מכים כיום על חטא ומצטערים על תמיכתם בה. וכך, לדוגמה, קבע לפני כשבוע בנימין בן אליעזר, שנמנה עם תומכיה הנלהבים של התוכנית: "אני מודה ומתוודה, הייתי עם אלה שעמדו עם כל הכוח מאחורי אריק שרון בהתנתקות, והיום אני אומר - עשינו טעות גדולה מאוד".
פואד בסך הכול החרה החזיק אחרי שורה של דמויות מוכרות בפוליטיקה, בעיתונות (כמו דן מרגלית, יואל מרקוס, ירון לונדון ואילנה דיין) ובמערכת הביטחון, שלאחר מעשה היו נכונים להודות שלא לילד הזה פיללו. אפילו אולמרט, שותף נאמן ונלהב למעשה שרון, אמר אך לפני מעט יותר משנתיים בעודו ראש ממשלה: "אני מתנגד לפינוי אוכלוסייה, מכיוון שאלה בדיוק התמונות שחמאס מחכה להן, ואני לא מוכן להעניק שום ניצחון לטרור" (ישיבת הממשלה, 16 במאי 2007).
גם אם נדרשו לפואד והחברים ארבע שנות פרספקטיבה או פחות כדי לעמוד על טעותם, ואף אם די באופק חדש של שלום שיחל להפציע כדי שהם ישובו במהרה לסורם ולחלומם, עדיפה לאין ערוך חרטתם המאוחרת מהמשך ההתבוססות הפתטית של כמה מעמיתיהם בפרי ההילולים של ההתנתקות. "ההתנתקות הייתה מעשה נכון היסטורית וביטחונית", קבעה זה לא כבר יו"ר קדימה ציפי לבני, שממשיכה להגן על המעשה כעל בבת עיניה.
אלא שהיו גם קולות אחרים, ולא רק מקרב הכיפות הסרוגות או מתיישבי יש"ע, שביקשו ליצור חרך קטן של ספק במסכי ההדחקה והתרוממות הרוח שהורמו כאן ברוב הדר ובעיוורון מפואר, בדמיון מצמרר לאלה שהונפו בגאון 12 שנה לפני כן, בספטמבר 1993, על מדשאות הבית הלבן. לקולות הללו לא היה כמובן סיכוי רב. הם הוסו ובוטלו וקוטלגו כשוליים הזויים.
התוצאות לפניכם
ועדיין, ובעיקר לטובת יו"ר קדימה וכל מי שהמציאות העזתית החדשה טרם הצליחה לסדוק את אמונתו השלמה בתמורותיה המהוללות של ההתנתקות, ראוי לבחון מקצת מתוצאותיה למול ציפיות והערכות קברניטיה.
כך, למשל, הכלכלה הישראלית, שאמורה הייתה לראות ממוטביה של התוכנית, הוציאה עד היום מכיסה כ-10 מיליארד שקל לכיסוי הוצאותיה, ובזה במידה רבה מתמצית תרומתה למשק הישראלי. רגעי החסד של ישראל בעולם לאחר היציאה מעזה היו קצרים להפליא, ובאותו "חלון ההזדמנויות" קצר שנוצר לא ידוע על מיזם גדול כלשהו שהצמיחה התנתקותנו מעזה.
חוסנם הביטחוני של אזרחי המדינה, בעיקר בעוטף עזה, "שופר" בין השאר באמצעות עלייה של יותר מ-500% במספר הרקטות ששוגרו לישראל מאז ההתנתקות ועד מבצע "עופרת יצוקה", עם גידול ניכר בטווחם, הגדלת ראשם הקרבי והוספת יישובים רבים לקו האש.
וכתוצר לוואי לאותה "השבחה ביטחונית" זכתה ישראל בשכנה איסלאמית חדשה, המסבירה פנים לאחמדי-נגא'דים למיניהם ושרואה עין בעין עמם את הצורך להעביר את ישראל מהעולם ובעיקר מהאזור.
גם דברי דב וייסגלס, מקברניטי ההתנתקות, כי "משמעות התוכנית היא הקפאת התהליך המדיני", שפירושה בין השאר "מניעת הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש" – מתבררים עתה בעידן אובמה כמוצלחים ללא פחות מ"נבואת" הבוס שלו לשעבר ממשרד ראש הממשלה במכתב לבוש מ-2004.
וגורלם של 10,000 מתיישבים שנעקרו מבתיהם, כש-68% מהם עדיין לא החלו לבנות את בתיהם ארבע שנים אחרי, כשחצי מהמשפחות נסמכות על שולחן משרד הרווחה, כשאחוז המשפחות המתפרקות בקרבם עלה פלאים וכשרבים מהם מובטלים – הוא כנראה הבונוס משובב נפש לאותה "הצלחה" פנומנאלית של התוכנית.
כנראה שלהצלחות ממין זה מיועדים דברי צ'רצ'יל: "הצלחה משמעה ללכת ממפלה למפלה בלי לאבד את ההתלהבות".
ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה
לפנייה לכתב/ת 
