נקניקיות בשמי ברלין

והגרמנים עושים זאת בהמוניהם. 800 מיליון נקניקיות כאלה נלעסות בגרמניה מדי שנה, וחישוב זריז מעלה שבכל דקה אוכלים הגרמנים ‭1,500‬ קאריוורסט. אז מה הפלא שפרנסי ברלין החליטו שמגיע לה שיפתחו לכבודה מוזיאון?

מוזיאון הקאריוורסט, שנפתח בסוף השבוע בבירה הגרמנית, מעלה על נס את נפלאות המעדן שנהפך נכס לאומי, וזכה לכינוי "סטייק לעניים‭."‬ כבר בכניסה מבינים האורחים כי הגיעו לגן העדן של הבשרים.

תצוגת הנקניקיות האהובות ביותר במוזיאון (צילום: רויטרס)

הקירות מלאים קטשופ פלסטיק אדום נוטף, וטיפות רוטב ענקיות תלויות מעל ראשי המבקרים, שחווים את חוויית הנקניקייה בכל החושים ומכל הכיוונים האפשריים: פרט לעיניים שבולעות הכל, יש גם רעש של הנקניקיות המיטגנות בשמן וריחות שממלאים את הנחיריים ומפעילים את בלוטות הרוק בפה.

אבל מעבר לחוויה החושית יש בהחלט פן דידקטי במקום, כמו למשל ללמד את הציבור איך נראים החיים מהצד השני של הגריל ומנקודת מבטה של הנקניקייה. וישנה ההיסטוריה השנויה במחלוקת, שכבר הצליחה לגרום למלחמות בין ערים על הזכות להיקרא "מולדת הקאריוורסט‭."‬

הברלינאים מוכנים להישבע שהנקניקייה נולדה בעירם. הרטה האואר, בעלת דוכן נקניקיות מקומי, המציאה אותה ב‭4-‬ בספטמבר ‭,1949‬ ארבעה חודשים לאחר שתמה הרכבת האווירית של בעלות הברית המערביות. בהיעדר לקוחות, מספרת האגדה, עירבבה האואר מעט קטשופ אמריקני עם רוטב קארי בריטי ורוטב ווסטרשייר וכך נולדה הקאריוורסט.

ואולם לתושבי המבורג יש גרסה משלהם, וחברי "מועדון הקאריוורסט" בעיר מאשימים בגלוי את הברלינאים בשכתוב ההיסטוריה. "המטרה שלנו היא להראות את כל הצדדים של הקאריוורסט‭,"‬ אומרת בירגיט ברלו, אוצרת המוזיאון, שמדגישה שבין אם אתה אוהב את הטעם או לא, "הקאריוורסט הוא בהחלט תופעה חברתית‭."‬

ותהיה עיר הולדתה אשר תהיה, הנקניקייה הזו נהפכה בהחלט נכס לאומי וחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של גרמניה. מה שמסביר גם את המיקום של המוזיאון - ממש בסמוך לצ'קפוינט צ'רלי, מוקד משיכה לתיירים המגיעים לראות במו עיניהם את המקום שבו ניצבו טנקים אמריקנים וסובייטיים זה מול זה בשיאה של המלחמה הקרה בין הגושים.