דנ"א מזויף: כמה קל להפליל אדם?
האם ההסתמכות ההולכת וגוברת על פרופיל גנטי בזיהוי פלילי, תוביל להפללה של חפים מפשע? המדען הישראלי שהצליח לזייף דנ"א טוען: במצב הנוכחי קל מאוד לקשור אזרח תמים לפשע שלא ביצע. פרופ' אלמוג, מומחה לכימיה פורנסית: "השיטה המדעית מצויינת, אך אסור להסתמך רק עליה"
מאז שמופה הגנום האנושי, החלו מחלקות לזיהוי פלילי לעשות שימוש נרחב בדנ"א לצורך קשירת חשודים לזירות פשע. כיום, מהווה דגימת דנ"א ראייה קבילה בבית משפט ובמקרים רבים היא משמשת כשיקול מכריע להפללת נאשם.
אתמול (ג') פורסם מאמר פרי עטם של מדענים ישראלים, המראה כיצד ניתן, באמצעים פשוטים וללא ידע מקצועי רב, להפיק דגימה של חומר חי (דם, רוק או רקמת גוף) הנושאת מטען גנטי של אדם אחר באופן שבו הבדיקה הקיימת לא תצליח להבחין כי הדגימה אינה שייכת לאותו אדם.
המחקר נערך על ידי צוות בראשות ד"ר דן פרומקין וד"ר אדם ווסרשטרום, מטעם החברה הישראלית "נוקלאיקס", המציעה גם שיטה להבחין בין דגימה אותנטית לבין דגימה המכילה חומר גנטי שמקורו בגוף אחר. הממצאים מעוררים שאלות קשות בנוגע למהימנותה של השיטה הקיימת להפקת ראיות גנטיות, אך ישנם גם אלה הפותרים אותם כניסיון לשווק שיטת זיהוי חדשה ומדויקת, אך לא נחוצה.
קישור למאמר
כל אחד יכול לעשות את זה בבית
החוקרים הצליחו להפיק דגימות דם ורוק מאישה הכוללות דנ"א של גבר. הם הצליחו לעשות זאת באמצעות שלוש שיטות שונות, שתיים מהן כלל לא מצריכות גישה לגופו של הגבר הנידון או אל חפציו.
בשיטה הראשונה, נלקחה שערה מגופו של הגבר וממנה הופק הגנום שלו. הגנום עבר תהליך שבו הוא מוכפל כדי ליצור הרבה ממנו. "עשינו את זה באמצעות ערכה מסחרית שכל אחד יכול לרכוש", אמר ל-ynet ד"ר דן פרומקין. "אתה שם דנ"א בערכה הכוללת אנזימים המכפילים אותו. את הערכה שמים באמבט בטמפרטורה של 30 מעלות צלסיוס ולמחרת בבוקר יש לך כמות גדולה של דנ"א. כל אחד יכול לעשות את זה בבית".
בשלב הבא לוקחים את דגימת הדם שרוצים "להפליל" ומוציאים ממנה את כדוריות הדם הלבנות, המכילות דנ"א. לאחר מכן מזריקים לתוך הדגימה את הדנ"א החיצוני ומקבלים דגימת דם אותנטית מאדם אחד, המזוהה כשייכת לגופו של אדם אחר. "אם יש לך כמות ממש גדולה של דנ"א, אתה אפילו לא צריך להוציא את כדוריות הדם הלבנות, הבדיקה המקובלת היום לא תבחין בתרמית", אמר פרומקין.
שתי השיטות האחרות כלל לא מצריכות גישה אל האדם שרוצים להפליל, אלא רק גישה למאגרי דנ"א של המשטרה. "פרופיל גנטי מורכב מ- 26 מספרים המייצגים את גרסאות הגנים (הסדר שבו מאורגנות התרכובות הבונות את הגן - א.ל) באתרים מסוימים. זהו סט של 13 אתרים קבועים (10 במאגרים אירופאים) שדרכם בודקים את ההתאמה בין דגימה שנלקחה בזירת הפשע לבין חשוד.
אם יש לך גישה למאגר, אתה לא צריך שום מגע עם האדם ואתה יכול לסנתז את הדנ"א שלו, יש חברות שעושות את זה תמורת תשלום. אתה מקליד את הרצף שמופיע במאגר באתר האינטרנט של החברה, ומקבל הצעת מחיר להרכבת הגנום שלו".
גם בשיטה זו הצליחו החוקרים ליצור דגימת דם של אישה, שנשאה את המטען הגנטי של גבר. בשיטה השלישית הרחיקו לכת והרכיבו ספרייה הכוללת את 425 הגרסאות הקיימות בגנום האנושי. כעת, כל שהיה עליהם לעשות הוא לקבל את המספרים המייצגים את הרצפים של אדם מסוים, ולהרכיב את הגנום שלו לצורך השתלה בדגימת דם או רוק. "בשיטה זו, ניתן להרכיב במהירות ובפשטות כל פרופיל גנטי שרוצים ולהשתילו בדגימת דם".
זירת פשע - כמה קל להפליל אדם? (צילום: AFP)
זיוף דנ"א: למה לטרוח?!
מחקרם של פרומקין וווסרשטרום מציג את הבעיה אך גם מציע לה פתרון. לטענתם, ניתן להבחין בין דנ"א שמקורו בגוף החי לבין דנ"א שסונתז והושתל בדגימה על ידי דפוס המתילציה בדנ"א. מתילציה היא הוספה של קבוצה כימית לחומר כימי אחר, הגורמת להשתקה של הגן. בכל תא יש מתילציה של אזורים מסוימים, אזור שעבר מתילציה לא יבוא לידי ביטוי, אזור שלא עבר מתילציה כן יבוא לידי ביטוי. על ידי בחינה של דפוס במתילציה, סבורים החוקרים כי ניתן לוודא שהדגימה לא זויפה.
"אלו ממצאים מעניינים והם גם נשמעים לי הגיוניים", אמרה פרופ' אריאלה אופנהיים מהמחלקה להמטולוגיה, בביה"ח הדסה עין-כרם, שלא לקחה חלק במחקר. "אכן, כל סטודנט לביולוגיה יכול ליצור דגימת דם עם דנ"א ממקור אחר בצורה כזאת, ובדיקה של המתילציה תזהה את הזיוף".
אך ישנם אלה החולקים על חשיבותו של המחקר לתחום הזיהוי הפלילי. אחד מהם הוא פרופ' יוסף אלמוג, ראש קבוצת המחקר לכימיה פורנסית באוניברסיטה העברית בירושלים. "יש כאן שתי סוגיות שצריך להבדיל ביניהן", אומר אלמוג, "המדעית-טכנית, כלומר, האם הבדיקה מדויקת ונותנת התאמה לאדם הנכון. והסוגיה החקירתית, שהיא האם האדם שזוהה אכן ביצע את העבירה".
לטענת אלמוג, הממצאים מעניינים אך לא מערערים על סמכותה או נחיצותה של הראייה הגנטית. "למה צריך לעשות את התעלול הזה - להוסיף דנ"א מאדם אחר כדי להטעות את החוקרים? אפשר הרי לעשות פעולה הרבה יותר פשוטה ולשתול בזירה מסטיק שלעס אותו אדם שרוצים להפליל. על מסטיק כזה יש מספיק דנ"א כדי להטעות את החוקרים. לכן, השאלה האמיתית היא מה המשמעות המשפטית והחקירתית של העובדה שזיהינו דנ"א של פלוני או אלמוני בזירת פשע. כאן באמת צריך מאוד להיזהר מלקפוץ למסקנות. טביעת אצבע של אדם במונית שנהגה נרצח, לדוגמא, לא אומרת שהאיש רצח את הנהג. צריך להוכיח מניע, הזדמנות, לבדוק אליבי וכיוב'".
אך פרומקין עומד על דעתו שהממצאים מדאיגים. "אולי דגימת דנ"א לא תפליל לבדה אדם, אבל אם מצאו דם שלך בזירת פשע – אתה עדיין בבעיה חמורה. הטענה שניתן להשיג את אותו האפקט באמצעות כוס או שערה אינה נכונה. ראשית, הפריט צריך להיראות שייך לזירה כדי שלא יעורר חשד בקרב החוקרים המיומנים בזיהוי זיופים כאלה. שנית, קל להסביר איך בקבוק הגיע לזירת פשע, דם קשה יותר. מעבר לכך כמות הדנ"א תהיה נמוכה וכלל לא בטוח שמה שהושתל יימצא. מעל הכל, אנחנו מציגים שיטה שבה לא צריך להגיע כלל אל אדם כדי לייצר דנ"א שלו".
האם אין כאן החדרה של רעיונות מזיקים לראשם של בני אדם, רק כדי לשווק את הפתרון שהחברה שלכם מציעה?
"כלל לא. לפני כמה חודשים פרסמו שני סטודנטים אמריקנים, ללא הכשרה בביולוגיה, כתבה שבה הראו כיצד ניתן לקחת כוס שאדם שתה ממנה, להפיק ממנה קמצוץ דנ"א ולשלוח בדואר לחברה שמשכפלת אותו עבורך. בעידן שבו אנו חיים, כשהמידע הגנטי זמין כל כך, מדובר בסכנה ממשית ביותר. הבדיקה הגנטית נערכת מול מאגר ממוחשב ואם יש לאדם גישה לפרופיל הגנטי שלך המאגר הזה, הוא יכול בקלות לגרום לכך ששמך יעלה כמי שדגימת הדם שלו נמצאה בזירת הפשע".
מנכ"ל חברת נוקלאיקס, אלון גנור, טוען כי מטרת החברה היא לסייע בשיפור אמצעי הזיהוי הפלילי, על מנת "לעזור לטובים". "אנחנו פועלים לפיתוח טכנולוגיות להבחנה בין דנ"א מזויף לאמיתי, כדי לספק לרשויות לאכיפת החוק כלים מדויקים יותר ללכידת פושעים", אמר ל-ynet. השאלה האמיתית נותרה: האם הבעיה היא באיכות הבדיקה הגנטית, או במעמד שניתן לגנטיקה בבתי המשפט ובחדרי החקירה.
ליוסף אלמוג אין ספקות. "הבדיקה הגנטית היא טובה מאוד ומדויקת. באנגליה, למשל, הגיעו מאז תחילת שנות האלפיים ליותר הצלחות בפענוח פשעים באמצעות דנ"א מאשר על פי טביעות אצבע. והפער הולך וגדל לטובת הדנ"א. המאמר הזה לא מאיים על אנשי המז"פ או על מערכת המשפט. האיום על מעמדה של בדיקת הדנ"א הוא הרבה יותר בנאלי: מישהו יכול לשתול חפץ ששייך לאדם אחר או חומר חי מגופו בזירת פשע ובטעות ישייכו את אותו אדם לאירוע. לכן הנקודה המרכזית בדיון היא לא איך ניתן לזייף ראיות גנטיות אלא עצם זה שניתן לזייפן ולכן לא די בהן כדי להפליל".
