ביקור התזמורת

את ביקור תזמורת הסימפונט רעננה באזרבייג'אן, צריך לספר אולי דווקא מהסוף, מהערב האחרון בשמורת קווקאז בעיר גבאלה. במזג אוויר קריר, אפור ומטפטף, מאות מטרים מעל לפני הים, מוקפים בהרים מיוערים, כיוונו נגני התזמורת הישראלית כלים תחת חופת פלסטיק לבנה שניצבה במתחם השמורה המפוארת.

היה זה קונצרט הסיום החגיגי של פסטיבל המוזיקה הקלאסית הראשון בעיר, שנמצאת בצפון מזרח אזרבייג'אן. בקהל, שהורכב ממאות חובבי מוזיקה ומקורבים לצלחת של הממשל האזרי, ציפייה דרוכה לעוד ערב מהנה.

ערב הנעילה. התזמורת מכוונת כלים (צילומים: מרב יודילוביץ')

לילה קודם לכן, ניגנו על אותה הבמה יצירות קלאסיות של מלחינים אזריים שבה סאז מיילל ומייתרי טאר נאנקים. הקהל השתולל ומחיאות הכפיים לא פסקו במשך דקות ארוכות. בערב האחרון, שנעל כמעט שבועיים של פסטיבל, התנגנה מהבמה מוזיקה אחרת לגמרי.

משהו בראשוניות שבמסעה זה של תזמורת ישראלית לאזרבייג'אן, הפך אותו למשמעותי ומרגש במיוחד. דרך ארוכה הובילה להפיכתו של המסע לאפשרית. דרך שתחילתה במערכת יחסים חמה שנרקמה בין מנהלי הפסטיבל, המוזיקאים האזריים דמיטרי יבלונסקי ופרחאד בדלביילי, לבין התזמורת שאיתה הופיעו בישראל.

אחרי שבועיים של עבודה קשה שנשאה פירות שבאו לידי ביטוי בהרחבה גם ברשתות השידור והעיתונות האזרית, נדמה כי שיתופי פעולה אמנותיים עתידיים בין הצדדים הם רק עניין של תיאום יומנים.

תזמורת גמישה כמו נדיה קומאנצ'י בימיה הטובים. הסימפונט באזרבייג'אן

זהו ביקור ראשון של תזמורת ישראלית ברפובליקה המוסלמית הקטנה שגובלת בגרוזיה, ארמניה, טורקיה ואיראן. מבעד לקלישאות ולכותרות המתבקשות ברמה הדיפלומטית והמדינית, הוכיחה המוזיקה גם במסע הזה את יכולותיה המפתיעות ככלי גישור שממזג צלילים ותרבויות שונות זו מזו, פותח תיאבון, מרעיד מיתרים.

הסימפונט, מצדה, הוכיחה פעם נוספת "גמישות מפרקים" וכמו נדיה קומנצ'י בימיה הטובים עברה מסגנון לסגנון, מיצירות מוכרות שהן חלק מהרפרטואר השוטף לכאלה שביצעה לראשונה והתאימה את עצמה לסולנים ולמנצחים שליוותה.

"טוביה החולב" על גבול איראן. היסטוריה בקונצרט

על הבמה בגבאלה הדהדו שני קלרינטים צלילים מוכרים מזמן וממקום אחר. אחרי פתיחה מסעירה של עיבודים מתוך האופרה "כרמן", אריות מאופרטות רוסיות וסוויטות מתוך "דון קישוט" של המלחין האזרי קארה קראייב, הפתיעה התזמורת במחרוזת שירים מתוך "כנר על הגג", המחזמר הכי יהודי שיש.

"שיר השדכנית", "לו הייתי רוטשילד", "זריחה - שקיעה", התנגנו במרחב זר לכאורה, אבל משהו כאן למרגלות הקווקז התמקם בטבעיות, בחלל שבו חיה מהמאה השלישית לספירה ועד היום אחת מהעדות העתיקות של העם היהודי.

"אזרבייג'אן היא ידידה שלכם"

במהלך הביקור עצרה התזמורת לביקורים חטופים גם במרכזי הקהילה היהודית באוֹגוּז ובגוּבַּא. מרכזים אלה הצטמצמו משמעותית לאחר פירוקה של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 בעקבות העלייה המאסיבית של יהודים לישראל, לאירופה ולארצות הברית.

בית הכנסת הגדול בגובא. קהילה יהודית מהמאה השלישית לפני הספירה

ביקור התזמורת עורר התרגשות רבה בקרב חברי הקהילה, המונה כיום פחות מ-30 אלף איש ומייחלת לחיזוק מערכת היחסים עם הארץ. גם גורמים אזריים רשמיים העבירו מסר חד וברור: אזרבייג'אן מעוניינת לחזק את קשריה עם מדינת היהודים, מסר שנגני התזמורת קיבלו בכל מקום אליו הגיעו: "מסרו בישראל שאזרבייג'אן היא ידידה שלכם". גם האינטראקציה בין הנגנים המקומיים לנגני הסימפונט מרעננה, עוררה את התחושה שמעבר לדיפלומטיה מדובר בחיבור אמנותי מסקרן.

שר התרבות והתיירות האזרי מעלעל בתוכנית הפסטיבל. יחסים חמים

הפסטיבל בגבאלה, שנערך בחסות הממשלה האזרית הרואה בו פרויקט לאומי, נולד מתוך רצון לחזק את הדימוי התרבותי של אזרבייג'אן המוכרת בעולם בעיקר בזכות מוצרי הנפט שהיא מייצאת. וכך, במקביל לפסטיבל, הושק מפעל פסנתרים שאמור להתחרות ביצרנים הגדולים בתחום מגרמניה, יפן או ארצות הברית.

במטרה לקשור בין הפסטיבל למפעל הפסנתרים, התקיימו במסגרתו כיתות אמן לפסנתרנים צעירים מחוננים.

השנה ניהל אותן הפסנתרן הרוסי מיכאיל לידסקי. ממשלת אזרבייג'אן מתכננת גם בניית מערך לימודים ופתיחת מרכזי מוזיקה ברחבי המדינה.

באופן כללי, ניתן לומר שאזרבייג'אן היא מדינה בבנייה. אפשר לראות את זה בסלילת הכבישים, בבנייה ובהשקעה בתרבות, כדוגמת הגעת התזמורת הישראלית לשם, הכל - חלק מרפורמה משמעותית שמבקשת להפוך את אזרבייג'אן לפרודוקטיבית, אבל לא פחות מכך לאטרקטיבית. שם, כך נדמה, הבינו משהו שבמשרד החוץ הישראלי מתחילים לעכל רק כעת - תרבות זה טוב לתיירות ולכלכלה. מה שכנראה מסביר את הסיבה שהאוחז במשרת שר התרבות באזרבייג'אן, הוא גם שר התיירות.