לגיהנום ובחזרה: החטוף שברח מסומליה משחזר

הם לקחו את נעליו כדי להבטיח שלא יוכל לברוח רחוק אם ינסה להימלט, אז מרק אוברייר - אחד משני סוכני המודיעין הצרפתים שנחטפו בסומליה בידי קיצונים איסלאמיים - התאמן בהליכה יחפה בתאו במשך שבועות, בפסיעות הלוך ושוב על הבטון, כדי להקשיח את כפות רגליו לקראת יום הבריחה הגדול.

השבועון הבריטי "סאנדיי טיימס" דיווח היום (א') גורמים צרפתים הקשיבו בפליאה רבה בשבוע שעבר לגרסתו של אוברייר לבריחתו מהשבי באחת הערים המסוכנות בעולם. אחרי שנחקר בפריז, אוברייר, שעמיתו עדיין מוחזק בשבי וניצב בפני איום בהוצאה להורג, נשלח לבדיקות רפואיות וחופשה בחיק משפחתו. תחילה דווח בסומליה כי הרג שלושה משוביו, אך מאוחר יותר הוכחשו הדיווחים.

במסגרת מה שנראה בדיעבד כניסיון מכוון לפגוע בגאווה הלאומית של צרפת, נחטפו שני הסוכנים שנשלחו לאמן את הצבא השומר על ממשלת המעבר הסומלית הזמנית מחדר המלון שלהם במוגדישו ביום הבסטיליה - ה-14 ביולי - בידי חמושים שהתחזו לשוטרים. "הם דפקו על הדלת", שיחזר אוברייר (40), "היו להם קלצ'ניקובים, וזהו זה".

קרא את "נקודת הונאה" שמונה פעמים

שני הצרפתים נלקחו במשאית, אך זו נתקעה במרחק של מאות מטרים ספורים מהמלון. הפרשה הייתה יכולה אולי להסתיים שם, אך חמושים ממיליציה אכזרית בשם "חיזב אל-איסלאם", הקיפו את המשאית ואחרי דיונים מתוחים הסכימו לאפשר לחוטפים ללכת בתמורה לחטופים הזרים. כשמיליציה אחרת, הקשורה לאל-קאעידה, שמעה על כך, היא דרשה לקבל לידיה את אחד החטופים - עמיתו של אבורייר, שזוהה רק בשמו דניס א. שתי המיליציות פועלות להדחת הממשלה והקמת משטר איסלאמי במדינה שבקרן אפריקה.

חמושים ברחובות מוגדישו, עיר מסוכנת (צילום ארכיון: רויטרס)

אוברייר מצא את עצמו בתא נטול חלונות במקום שתיאר כ"המעוז". הוא טען שזכה ליחס טוב מצד שוביו, שתמיד הבטיח שיהיו לו מספיק מים. "הם היו בחורים צעירים, אך טובים", אמר. לדבריו, הוא זכה לאכול "ספגטי, אורז, בשר כבש, אתם יודעים, הדברים הסומליים הרגילים". הוא בילה את ימיו בהתעמלות וקריאת הספר היחיד שהיה שם - "נקודת הונאה", של דן בראון. "קראתי אותו שמונה פעמים", אמר, "אני שונא את הספר הזה עכשיו".

"אל תפסיק ללכת, אל תפסיק ללכת"

אחרי זמן מה הבחין ששומריו לא נעלו כהלכה את הדלתות הכפולות לחדר שבו הוחזק. "הצד השני היה נעול רק מבפנים. הם עשו טעות גדולה", סיפר אוברייר בחקירתו. ביום שלישי בלילה הוא הצליח לפרוץ את הדלת. "יש לך ברירה", אמר על ההחלטה שלו לברוח, "אתה יכול לחכות ולהיהרג, או שאתה יכול לנסות להיות חופשי". הוא הילך על קצות האצבעות לצד השומרים הישנים ויצא אל הרחוב, שם הרגיש כאילו יצא מהמחבת אל תוך האש - אל מוגדישו, ההרוסה מכמעט עשרים שנים של מלחמת אזרחים.

אוברייר, גבר לבן ומזוקן, לא יכל שלא למשוך תשומת לב כחטוף פוטנציאלי בשווי מיליונים בכספי כופר. "מוגדישו היא סוג של כלא", הסביר, "כולם ינסו לחטוף אותך. אין לך חברים. אפילו הצעירים ינסו למכור אותך". הוא הצליח לנווט בעזרת הכוכבים אל כיוון מתחם הממשלה והחליט ללכת במקום לרוץ, כדי שלא לעורר עניין. "פשוט לא הפסקתי ללכת", שיחזר, "אמרתי לעצמי: אל תפסיק, אל תפסיק ללכת, אל תפסיק. זה עד כדי כך פשוט. זה כוח, זה הכל".

כעבור חמש שעות הגיע אל מתחם הממשלה, הרים את ידיו ונכנע אל שומרים שראו בו בטעות שכיר חרב זר ואיימו עליו במשך קרוב לשעה עד שהשתכנעו שהוא חטוף שנמלט. צרפת הכחישה ששילמה כל כופר עבורו, אך לפי החמושים הסומלים, החלו דיונים והצרפתים כבר הציעו לשלם כמיליון אירו עבור כל אחד מהסוכנים. אוברייר, איש סוכנות הביון הצרפתית (DGSE), לא חשב שבריחתו תסכן את עמיתו. "אם הייתי הורג מישהו? אולי. אך אם הייתי משתמש בנשק, הייתי נתפס מיד". לטעתו, בריחתו הוגנת לחלוטין: "הם שיחקו - והפסידו".