משלמים בשחור? זה לא פטנט ישראלי

הכסף השחור כולל את כל הכסף שמקבליו לא דיווחו עליו לרשויות, כלומר, לא שילמו עליו מסים. כל מי שאינו משלם מסים הוא עבריין, אבל את הכסף השחור מייצרים המוני אנשים שונים מאוד אלה מאלה, חלקם תמימים למדי וחלקם חלאות המין האנושי. בין אלה נמנים מאפיות וארגוני פשע, ארגוני טרור, פורצים, שודדים, כייסים, מקבלי שוחד, סרסורים הסוחרים בבני אדם, סוחרי איברים, שותפים לסחר לא חוקי בנשק, ציידים המוכרים בשר מציד אסור, סוחרי עתיקות, סוחרי סמים וכן סרסורים וזונות ובעלי בתי הימורים - במדינות שאלה אינם חוקיים. בנוסף, כולל השוק השחור את כל העובדים ש"מועסקים בשחור", כלומר, מקבלים כסף במזומן בלא דיווח לרשויות, ואת העסקים שמעלימים מסים ואלה שכלל אינם מוציאים חשבוניות מס. 

מחקר שפרסם לאחרונה ארגון זכויות האדם הבינלאומי Ethical Brand הקשור לאו"ם, העריך כי מתוכם בין 330 ל-550 מיליארד דולר שמקורם בפשיעה, בין 30 ל-50 מיליארד דולר שמקורם בשחיתות, בין 700 מיליארד לטריליון דולר שמקורם בעסקים מסחריים רגילים שלא שילמו מסים, ובין 700 מיליארד לטריליון דולר שמקורם ברמאויות ובניהול לא תקין של עסקים. בסך הכל, מדובר על 2%-3% מכלל ההון בעולם.

 אבל מחקר אקדמי של הפרופסור ארו קומר מהמרכז הממשלתי ההודי לתכנון כלכלי, שפורסם לאחרונה בעיתון "Times Of India" והתבסס על מחקרים קודמים שנערכו במדינות רבות בעולם מצא נתונים אחרים לגמרי: הכסף השחור מהווה, לפי המחקר, בין 8% ל-20% מהתוצר הלאומי הגולמי (סך כל הסחורות והשירותים) במדינות המערביות, ובין 20% ל-50% מהתמ"ג של המדינות המתפתחות - כלומר, יותר מ-10% מכלכלת העולם.

מחקר אחר של האו"ם קבע בעבר כי בין 5% ל-8% מההון העולמי מקורו בכסף שחור, ומחקר נוסף של קרן המטבע העולמית העריך כי הסכום הוא נמוך בהרבה - בין 2% ל-5%.

כמה רופיות שחורות יש בהודו?

המחקר של ארו קומר מצא כי ההון השחור מהווה כ-40% מהכלכלה ההודית. ההערכות הללו סותרות הערכות שנעשו בעבר בידי כלכלנים של ממשלת הודו, לפיהם היקף השוק השחור מסתכם "רק" ב-20% מהתמ"ג הרשמי של המדינה - יותר מכל התקציב השנתי של ממשלתה.

מחקר נוסף של צוות חוקרים הודי, שהתפרסם לפני כחודש בעיתון ההודי הנחשב "Financial Express", כולל נתונים אחרים. המחקר מעריך כי הכסף השחור מהווה "בין 50% ל-60% מהתמ"ג (הרשמי) של המדינה".

המחקר מבסס את קביעותיו על מחקרים של כלכלנים, שבדקו כמה מהבתים בהודו נבנו בלא רישיונות. אבל החוקרים עצמם (והכתבים שפרסמו את המחקר) ציינו שוב ושוב כי מדובר בהערכות גסות וכי איש אינו יודע את המספרים האמיתיים לאשורם.

המידע הכלכלי הוא חסר משמעות

הודו היא מעצמה כלכלית גדולה והעיתונות הכלכלית עוקבת בדריכות אחרי ביצועיה. המשקיעים מתבססים על נתוני התמ"ג והצמיחה של הודו כשהם מחליטים להשקיע בהודו וממשלת הודו מתכננת לפיהן את תוכניותיה.

אבל אם יותר ממחצית מהתוצר ההודי אינו מדווח, הרי שהתמ"ג ההודי האמיתי הוא כפול מהתמ"ג הרשמי שלה (7 טריליון דולר ויותר). ואם אנחנו בכלל לא יודעים כמה מהתוצר ההודי מדווח וכמה לא, אנחנו פשוט לא יודעים את  המצב הכלכלי בהודו.

המדינה המודרנית מתנהלת לפי נתונים סטטיסטיים. התקשורת מפרסמת מדי יום נתונים על התוצר, הצמיחה, התעסוקה והאבטלה, השכר ותנאי העבודה, המחירים, המיסוי והתקציב. אבל מסתבר שכל הנתונים הללו לוקים באי-דיוק בגלל מה שחסר בהם: הם כוללים רק את הכסף שדווח. כסף שחור אינו מדווח, ולכן אינו קיים בנתונים.

גם ההשוואות, המתפרסמות מדי שבוע במדור הזה, מבוססות על נתונים כאלה, ולכן גם הן אינן לגמרי מדוייקות. אנחנו לא יודעים באמת מה המצב הכלכלי, כי חלק ניכר מהכסף כאילו אינו קיים. במלים אחרות: הידע הכלכלי כולו מתגלה כלוקה בחסר וכמעט כחסר משמעות.

"השלטון מסתיר את ההון"

"להעריך את כמות הכסף שמקורו בעבירה זה כמו לראות משהו שנמצא בחושך", אומרת עורכת הדין יעל גרוסמן, מומחית באיסור הלבנת הון, "כל עוד הכסף אינו מדווח ואינו נתפס, זה כאילו הוא אינו קיים. במקרים שבהם הוא נתפש, הוא כבר אינו אמור להיכלל בסטטיסיקה של ההון השחור".

גם ד"ר דני גימשי, תת-ניצב בדימוס במשטרת ישראל וראש המחלקה לקרימינולוגיה במסלול האקדמי של המכללה למינהל, סבור שאין דרך לדעת את היקף ההון השחור. גימשי סבור כי הרשויות מקיימות ביניהן קשר של שתיקה סביב הנושא. "ההון השחור קיים ומשגשג בגלל שאנחנו לא יודעים עליו, כי לקובעי המדיניות אין אינטרס שנדע. כולם כאילו מאוד נגדו, אבל למעשה, כולם נהנים ממנו. בעלי ההון רוצים להמשיך להעלים מס, והרשויות מעוניינות בכך בגלל הקשר הידוע בין השלטון לבין ההון".

עם כל הבעייתיות במחקר על ההון השחור, דבר אחד עולה ממנו בבירור: היקף ההון הבלתי-חוקי במערב קטן בצורה משמעותית מזה שבמדינות הלא-מערביות - רוסיה, סין ו"העולם השלישי". למרות כל הסתירות בין המחקרים והפרסומים, יש שני מכנים משותפים לכולם: ראשית, אין מדינה בעולם שאין בה הון שחור, גם פלילי וגם כזה של עסקים רגילים, ושנית, ההון השחור מהווה פחות מחמישית מכלכלתן של מדינות המערב, לעומת עשרות אחוזים מכלכלת המדינות המתפתחות.  

אין מדינה בעולם שאין בה הון שחור, גם פלילי וגם כזה של עסקים רגילים (צילום: Index open)

כך, לדוגמא, קבע מחקר מקיף של ממשלת מקדוניה שבמזרח אירופה (שפורסם באותן כתבות בעיתונות ההודית) כי במקדוניה מתגלגל כסף שחור בהיקף של 1.2 מיליארד דולר, שהם כ-40% מהתמ"ג שלה. המחקר ציטט מחקרים אחרים שערך מכון מחקר ממסוצ'וסטס, ארה"ב, לפיהם הכסף הלא-מדווח מהווה כ-15% מהתמ"ג של ארה"ב ושל גרמניה, לעומת 60% מהתמ"ג הרוסי. גם למחקרים הללו יש מחקרים אחרים שסותרים אותם - אבל הפערים העצומים בין המערב ובין המזרח והדרום משותפים לכולם.

מחקר של איגוד הבנקים השווייצריים קבע כי עשירי הודו מחזיקים בבנקים השווייצריים למעלה מטריליון וחצי דולר - לעומת 400 מיליארד דולר שמחזיקים שם בנקאים בריטים. הסיבה לכך, היא, כמובן, לא שבהודו יש יותר אנשים עשירים מאשר באנגליה, אלא שהבנקים השווייצרים איפשרו עד לאחרונה להפקיד בהם הון שחור - וזה קיים בהודו בכמויות בלתי-נתפסות. 

המחקר שפורסם ב-"Financial Express" ניסה להעריך גם את היקף ההון השחור בשכנותיה של הודו - פקיסטן ובנגלדש. המחקר מעריך כי ההון השחור מהווה 60% מהתמ"ג הרשמי של בנגלדש, ובין 300 מיליארד לטריליון רופי פקיסטאני, כלומר, בין 20% ל-60% מהתמ"ג הרשמי של פקיסטאן.

גם זה מעט, לעומת היקף ההון השחור באפגניסטן: מנתוני הרשות הפדרלית למלחמה בסמים בארה"ב עולה כי למעלה ממחצית מהתוצר של המדינה הענייה שייך למגדלי הסמים ולסוחריהם - שכולם שייכים, כמובן, לכלכלה השחורה, אך הם אינם האפגנים היחידים שאינם מנפיקים חשבוניות.

העולם השלישי: אינו מקשה אחת

"בעולם השני והשלישי יש תרבות של חברתית של חוסר דיוק, חוסר מחוייבות וחוסר אחריות", אומר ד"ר גימשי, "החשיבה מתמקדת בטווח הקצר, ואין נכונות להשקיע כדי לקצור פירות בעתיד. הם רוצים מכוניות נוצצות כמו שהם רואים בסרטים על המערב, אבל לא רוצים להתאמץ בשבילן. יש ארצות שבהן הסיכוי להתעשר באופן חוקי הוא ממילא אפסי, והדרך היחידה לעשות כסף היא באמצעות גניבה. התוצאה מוכרת להרבה ישראלים, שמישהו מהעולם השלישי שנמצא כאן לידינו גנב להם את האוטו".

עו"ד גרוסמן אומרת כי גם מדינות העולם השלישי אינן מקשה אחת: "יש מדינות, כמו ירדן שבהן שהמון אנשים עוברים על החוק אבל לפעמים הם נתפסים ונענשים. במדינות היותר גרועות - אלה שנמצאות בתחתית של מדד השחיתות העולמי - שבהן השלטון עצמו הוא חלק מהקומבינה, שבהן אתה לא יכול להזיז אצבע בלי לשלם שוחד למישהו, ולמעשה, כל ההון שלהן הוא שחור, הן כלכלה שחורה אחת גדולה".

בין המדינות שנמצאות בחציו התחתון של מדד השחיתות העולמי נמצאות מצרים, סוריה, לבנון, איראן, ערב הסעודית, רוסיה, אוקראינה, הודו, מרבית מדינות אפריקה וחלק מאמריקה הלטינית.

היקף ההון השחור אינו נמוך יותר באותן מדינות בעולם השלישי שבהן יש ענישה דרקונית נגדו. העובדה שבערב הסעודית כורתים עד היום את ידיהם של גנבים אינה מונעת מהם להציף אותה בהון שחור, שמהווה עשרות אחוזים מהכלכלה הסעודית לפי כל המחקרים וההערכות.

"בתאילנד יש עונש מוות לסוחרי סמים", מציינת גרוסמן, "אז מה? מישהו יכול להגיד שאין סחר בסמים בתאילנד?" יש לציין כי ספקית הסמים העיקרית של ישראל היא מצרים - שגם בה נהוג עונש מוות לסוחרי סמים.

אחת המדינות שמנהיגה את הענישה הקשה ביותר לעברייני צווארון לבן היא סין. העונש על שוחד ושחיתות, במקרים רבים, הוא מוות. זה לא מפריע לסין להיות היצרנית המובילה בעולם של מוצרים מזוייפים. במקרים מסויימים, שבהם הזייפנים נתפשים, הם מושלכים לכלא ואף מוצאים להורג - אבל התעשייה כולה ממשיכה לשגשג, תוך שיתוף פעולה, שטיבו והיקפו אינם ממש ברורים, עם הממשלה. 

ריבוי עונשי המוות בסין מהווה, למרבה האירוניה, חומר גלם לתעשייה נוספת של הון שחור: הסחר באיברי אדם. לפי נתוני אמנסטי אינטרנשיונל הוצאו להורג בסין לפחות 1,718 בני אדם - וההערכה היא שהמספרים הם גבוהים בהרבה. חלק מאלה היו עברייני צווארון לבן, מעלימי מס ומלביני הון, שהוצאו להורג כדי למגר את הכלכלה השחורה. ממידע שפורסם בכלי התקשורת הממשלתיים של סין עולה כי 65% מ"תרומות" האיברים בסין הגיעו מנידונים למוות -שאין לדעת אם הם באמת הסכימו לתרום את אבריהם. מערכת הבריאות הסינית סובל ממחסור חמור בתרומות איברים, אבל באורח פלא, שוק סחר האיברים במערב מוצף באיברים מ"תוצרת" סין. כת הפאלון-גונג-דאדא טוענת מזה שנים שממשלת סין מעורבת בעצמה במסחר הזה - טענות שהממשלה אינה יוצאת מגדרה כדי להכחיש.      

למרות ההבדלים, מדגישים כל אלה שחקרו את הנושא כי בכל העולם המערבי יש הון שחור בהיקפים עצומים. "בכל המדינות שאני מכיר, גם בארצות הברית ובאירופה, יש פקידים שאפשר לשמן אותם. אף מדינה לא נקייה מזה", אומר ד"ר גימשי, "וברור שכל הון שמקורו בשוחד, הוא הון שחור".

"עשיתי מחקר באוסטרליה על פשעים סביבתיים. נדהמתי לגלות שבערך כל שלושה חודשים מתפוצצת שם פרשיה של שחיתות, העלמת מסים של עשירים או שוחד. אז נכון, אם הפרשיות מתפוצצות ואנשים הולכים לכלא, סימן שיש מאבק בשחיתות, אבל בשביל שיהיו מספיק פרשיות לפוצץ בתדירות כזאת, צריכה להיות מאחוריהן כמות עצומה של הון שחור".

גרוסמן מציינת כי מתיקים שקראה בנושאי הלבנת הון בארצות הברית עולה כי עשרות אלפי בעלי הון אמריקנים פתחו חשבונות בבנק UBS שעומדת מעליהם עננה של הלבנת הון. לדבריה: "אלה לא אנשים עניים, וכמעט כולם - אני אומרת כמעט מתוך זהירות - יכלו לפתוח חשבון בארצות הברית, אם הם היו משלמים מסים".

ההון השחור הוא חסר גבולות, יותר מההון ה"לבן", וחלק גדול ממנו מגיע מסחר בינלאומי, ובעיקר - סחורות מפוקפקות שנמכרות מהמדינות המתפתחות למערב. צעצועים ויצירות אמנות מזוייפים בסין ונמכרים במערב. כסף הודי מופקד בשווייץ. אופיום וקנביס מאסיה נמכרים באירופה, קוקאין מאמריקה הדרומית נמכר בארצות הברית. ילדים מסין נמכרים לאימוץ ביפאן, וילדים שנחטפים ברוסיה נמכרים באירופה - וגם בישראל. כך פועל גם הסחר בנשים, וגם באיברים אנושיים.

מחקר אקדמי שנערך באינדונזיה מצא כי סוחרי הנשים באינדונזיה מגלגלים מדי שנה בין מיליארד לשלושה מיליארד דולר בשנה - בין 0.8% ל-2.5% מכלכלת המדינה הענקית. רוב הנשים - חלקן חטופות וחלקן נשים עניות שמוכרות את גופן בלית ברירה - נמכרות לאוסטרליה השכנה. מנתוני ממשלת אוסטרליה עולה כי מדי שנה מוברחות למדינה כ-900 נשים, רובן אינדונזיות.

מחקר של הרשות הפדרלית למאבק בסחר בבני-אדם בארה"ב ערך "רשימה שחורה" של מדינות באמריקה הלטינית שמאפשרות מכירת נשים - ארגנטינה, גווטמלה, ניקרגואה, ונצואלה, קובה, ו"רשימה אפורה" של מדינות שאינן מצליחות למגר את התופעה (בוליביה, ברזיל, צ'ילה, קוסטה ריקה, אקוודור, אל סלוודור, הונדורס, פנמה, פרו ואורוגוואי). אבל הבלוגר האמריקני מתיו הוקינס שפרסם את הרשימה, הביע זעם על הממשל, שאינו מכניס לרשימה את הלקוחה הראשית של הזוועה: "האשמה העיקרית בסחר בבני-אדם ביבשת אינה נמצאת ברשימה הזאת", טוען הוקינס, "המדינה שבה נשלחים עבדי המין ושפחות המין לרוכשיהם, מבעד למעטה של עצימת עיניים. נחשו מי זאת המדינה הזאת?" והכוונה היא, כמובן, לארצות הברית עצמה.    

הדוגמא המפורסמת ביותר להון שחור בעולם המערבי הוא, כמובן, האי סיציליה, מולדת המאפיה. כמו ארגוני פשיעה רבים בעולם, צמחה המאפיה הסיציליאנית מתוך ארגון פוליטי שדוכא - ממלכת סיציליה, שנכבשה בידי הממשלה המרכזית עם איחוד איטליה ב-1861. עם ההגירה האיטלקית לארצות הברית, התפשטה גם לשם, והפכה לארגון כה גדול ומאיים עד כי כל שאר ארגוני הפשע החלו להיקרא על שמו.

מחקר שפרסם השנה ארגון הסוחרים האיטלקי confesercenti העריך כי המאפיה חולשת על 7% מכלכלת איטליה - משהו כמו 100 מיליארד אירו בשנה בממוצע. המחקר קבע כי כ-80% מהעסקים בסיציליה משלמים לה דמי חסות, וכי כלכלת סיציליה, נמצאת, למעשה, ברובה בבעלות המאפיה. "מרבית העסקים גדולים, כולל עסקים ציבוריים שנסחרים בבורסה, מעדיפים לחיות עם המאפיה בשלום", קבע המחקר. המחקר קבע כי אם המאפיה תחוסל פתאום, עלולה כלכלתה של סיציליה פשוט לקרוס. "היקף ההון שהיא מגלגלת הוא כה גדול, עד כי היא עשויה להיחשב 'גדולה מכדי ליפול'".

גם החוקרים המקדונים, שמצאו כי 40% מכלכלת המדינה שייכת לשוק השחור, הגיעו למסקנה שלא רק שלא ניתן לחסל את השוק השחור, זה פשוט לא כדאי. "עסקים שחורים במקדוניה מעסיקים מאות אלפי אנשים, מוכרים, קונים, יוזמים, מקיימים את הכלכלה", נכתב במחקר - שמומן בחלקו על ידי אותם מקדונים שכן משלמים מסים, "נכון, הם לא משלמים מסים, אבל אם הם יעלמו הכלכלה החוקית תעלם גם היא".