נלחמתי במינהל והמינהל ניצח
ישיבה על קרקע, אפילו למשך שנים רבות, אינה תחליף להסכם חתום עם מינהל מקרקעי ישראל. כך למד על בשרו מנשה אביב, בעליה של חווה מצפון לכביש מספר 1. שופטת קבעה כי על אביב להסתלק מהקרקע עד לדצמבר 2009 ולשלם דמי שימוש
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים חנה בן עמי קיבלה היום (א') את תביעת מינהל מקרקעי ישראל נגד מנשה אביב, בעליה של חוות אביב הנמצאת בכביש מספר 1, וקבעה כי על אביב להסתלק מהקרקע עד לדצמבר 2009 וכן לשלם דמי שימוש עבור התקופה שמספטמבר 1996, בשיעור של 6% מערך הקרקע, בהתאם לשומה שנערכה על ידי הגברת שפט. בנוסף קבעה השופטת כי על אביב לשלם הוצאות משפט בסכום של 50 אלף שקלים.
- ירון ביבי: "מי שרוצה צמוד קרקע שילך לפריפרייה"
מפסק הדין עולה כי אביב עתר נגד מינהל מקרקעי ישראל בבקשה לחייב את המינהל לחתום עימו על חוזה חכירה לדורות מבלי שייערך מכרז בנוגע לקרקע. במקביל עתר המינהל נגד אביב בבקשה לסלק אותו מהקרקע וכן מחלקת קרקע סמוכה אליה כיוון שלטענת המינהל אביב פלש לשם שלא כדין.
אדמת המריבה מצויה בצידו הצפוני של כביש המוביל מירושלים לתל אביב בסמוך למושב שואבה. על פי כתב התביעה החזיק אביב בקרקע בפועל החל משנת 1979 וללא חוזה כלשהו עם המינהל. רק בשנת 1991 נחתם בין אביב למינהל חוזה הרשאה לתקופה של עד חמש שנים, כאשר בין התניות החוזה נכללה התחייבות של אביב שלא להקים כל מבנה בקרקע למעט מבנה ארעי שיוקם באישור מראש ובכתב של המינהל.
עם תום התקופה הביע המינהל את הסכמתו לחידוש החוזה אך בהתבסס על ערך קרקע בשיעור של 240 אלף שקלים, ממנו נגזרים דמי השימוש שאביב צריך לשלם. למרות שהחוזה לא נחתם בסופו של דבר, עקב סירובו של אביב לשלם דמי שימוש בשיעור גבוה מששילם קודם לכן, הוא המשיך להחזיק בקרקע.
כבר בשנת 1999 הודיע המינהל לאביב כי הוא חייב לעזוב את הקרקע בתוך 30 יום אולם זה בתגובה הגיש בשנת 2000 כתב תביעה נגד המינהל. במועד מאוחר יותר אף פלש אביב לשטחים נוספים מעבר לקרקע שהוקצתה לו ועשה בהם כבתוך שלו ואף בנה בהם מספר מבנים והחל להפעיל במקום אולם אירועים.
בכתב התביעה נטען כי נוכח ישיבתו של אביב על הקרקע במשך שנים רבות התפתחה אצלו במשך השנים ציפייה כי יותר לו להמשיך ולהחזיק בה גם בעתיד תוך הנחה שהרשות לא תסלק אותו. עוד טען אביב כי סירובו של המנהל לחתום עימו על הסכם חכירה מנוגד למדיניותו הרגילה ומהווה אפליה פסולה בינו לבין חקלאים אחרים.
מנגד טען המינהל באמצעות עו"ד אורלי אהרוני מפרקליטות מחוז ירושלים כי על הקרקע לא חלה כל מדיניות המחייבת החכרה לטווח ארוך, בוודאי שלא חכירה לדורות וכן גם אביב הפר הפרה יסודית את ההסכם שנחתם עימו.
עוד טענה עו"ד אזולאי כי החזקתו של אביב בקרקע החל מתום תקופת ההרשאה השנייה נעשתה שלא כדין ולפיכך יש להורות על סילוקו.
בהחלטתה קבעה השופטת בן – עמי כי יש לקבל את טענות המנהל וכאמור קבעה שעל אביב להסתלק מהקרקע עד דצמבר 2009, לשלם עבור התקופה שהיה שם מספטמבר 1996 דמי שימוש בשיעור 6% מערך הקרקע וכן הוצאות משפט בסכום של 50 אלף שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
סכסוכי קרקע
באדיבות מועצה אזורית מגידו
מומלצים
