נשים עם חכה, גברים עם רובה ציד

"מה פתאום צדות", חייכה אלי שרון, "אתה בכלל לא מבין. אנחנו עם חכה".

ישבנו בבית הקפה שלושתנו, שרון מיכל ואני, ושוב שמענו את שרון מתארת את הדייט האחרון שלה שהתרסק לתהום ונעלם. שרון מחליפה גברים במהירויות מסחררות. מזמן התייאשתי לעקוב עם מי היא יוצאת בדיוק ולמה היתה הפרידה הפעם. זה לא שהיא לא רוצה בן זוג קבוע, זה שתמיד משהו משתבש. או שהוא לא עושה לה את זה או שהוא נעלם. מה שכן, היא חתיכה. גם לה וגם למיכל אין בעיה למצוא תמיד מישהו חדש.

"תראה, גברים מחפשים נשים כמו צייד עם רובה", שרון נשענה קדימה. "אתם מתייחסים לאשה כאילו היא איילה שצריך לרדוף אחריה, להתגנב אליה בלי שתרגיש ואז לחסל בירייה. מבחינתכם, צריך להשיג את המטרה במהירות. לפגוע מהר ולעבור למטרה הבאה. אנחנו הנשים פועלות אחרת לגמרי, אנחנו עובדות עם חכה. כאן יש עניין של פיתיון, סבלנות. צריך למשוך את הדג בלי שירגיש. לא מהר מדי, שלא ייקרע החוט".

" אנחנו מגלגלות אתכם אלינו לאט לאט", הדגימה בתנועת משיכה עם היד, "ועד שהגבר קולט מה קורה - הוא שלנו".

אני לא רואה שנשארת עם הרבה דגים...

גם כן טקטיקה, חשבתי לעצמי. אני לא רואה שנשארת עם הרבה דגים... לא העזתי להגיד לה את זה. יש דברים שלחברים אסור להגיד. דברים כמו האמת בפרצוף, או שהייתי שמח להיות המטרה של אחת מהן פעם, לא מישהו שהוא "חברה טובה ממין זכר". לא יודע איך הכנסתי את עצמי למקום הזה בקשר עם שתיהן. כשהיכרנו עבדנו יחד ולי היתה חברה, אחרי זה להן היה מישהו, ואז איפשהו החברות גברה יותר מדי והמשיכה המינית כנראה נמחקה מהמערכת.

"את יודעת מה?" הנחתי את כוס הקפה על השולחן מולי, "אני אלך איתך בהשוואה הזו. אבל יש עוד הבדל - צייד בוחר את המטרה שלו. הוא יורה במי שראה ובחר מתוך העדר. אתן עם החכות שלכן פשוט משליכות את הפיתיון, ומי שבא בא. זה לא נקרא לבחור בן זוג, זה לחכות לפרייר שייתפס".

"אני לא צודק?" פניתי למיכל. "מה את חושבת? מה עדיף? לשים פיתיון ולחכות או ללכת בכל הכוח על מי שאת רוצה?"

"אני?" שאלה מיכל ועצרה לרגע מהססת "אני אחרת בכלל. אני פונה לכל הגברים שאני רוצה במקביל ומהם בוחרת את מי שמתאים לי". היא הסתכלה על שרון ועלי וראתה את המבט בינינו. "מה אתם רוצים, שאחכה שמישהו יתחיל איתי? או שאחכה עד שמישהו יתפתה? ואם הוא לא מתאים לי אז להתחיל את הכל מחדש? אין לי זמן וחשק לכל זה. אני קובעת עם כמה גברים, אם מישהו מוצא חן בעיניי אני מבטלת את האחרים. אם לא, אני עוברת מאחד לשני, בלי כל המשחקים שלכם של צייד ודייגת".

גם את דייגת, פשוט עובדת עם רשת

"וואלה? בלי משחקים את קוראת לזה? גם את דייגת, מיכל", אמרתי, "פשוט את עובדת עם רשת ולא עם חכה. עם כמה גברים את במקביל?"

"לא יותר משניים-שלושה", חייכה מיכל בבישנות פתאומית. "לא, באמת, זה לא שאני משחקת איתם או..."

"את מתכוונת ארבעה", הסתכלתי אליה ונדתי בראשי, "אנחנו כבר יודעים איזה שרלילה את, אני מת..."

"מה רע בזה?" מיכל חתכה אותי. "אני לא חושבת שהם סובלים מזה. אין לי כוח לכל הקריצות הווירטואליות, הפגישות העיוורות והחשבונות קטנים. אני צריכה בן זוג ואני אוהבת סקס. חוץ מזה, כשאני מוצאת מישהו ממש טוב אז אני רק איתו".

"זורקת את הדגים בחזרה לים", התערבה שרון. "אתה שוכח שאנחנו זורקות הרבה דגים שלא מצאו חן בעינינו בחזרה לים".

"אבל לפעמים הם נופלים על החוף", מלמלתי אל כוס הקפה שלפני, "מפרפרים בלי אוויר ולא מבינים בכלל מאיפה זה בא להם".

לקחתי לגימה מהקפה שהיה כבר פושר ותפל. נמאס לי מכל שיחות הריבאונד האלה. אני חייב למצוא מישהי.

טוקבק כדורבנות:

נשים עם את, גברים עם מעדר / חופר פרטי, עמק-חפר

מחפירות אריכג'נדריות עולה כי בניגוד לדעה הרווחת שמקשרת את המיניות הגברית לכישורי ציד קדומים, מסתבר כי הדון-זואן המודרני התפתח דווקא מחופר-מערות.  

מחפירות עמוקות יותר בשכבות קרקע- וגינאליות (עידן הפרה-קליטוריס), הסתבר כי גם חלוצות אמנות הפיתוי הנשית היו בעצם חופרות-מחילות עד העצם המאובנת. 

התמונה שהתבהרה אט-אט בפני המדענים היתה שונה לחלוטין ממה שציירו בתודעה מליוני שנות סרטים הוליוודיים, חוברות קומיקס ומדורי-יחסים. עתה מתברר כי בזמן בו ציידי השבט המהוללים נהגו לחזור מיוזעים ממסעותיהם כשהם גוררים בעקבותיהם ממותה הרה, עם חמות ארוכת-ניבים ואקס מיתולוגי מתקופת הדינוזאורים, זכו החופרים שלא חדלו ממלאכתם בין קירות המערה להבקיע את דרכם אל נפשן הלא-מודעת ואל חמוקיהן הפרוותיים של בנות הזוג שנותרו מאחור.

בעוד הציידות בבנות השבט כילו את שנותיהן במרדף אחר איילים ארוכי-קרניים בסבך קדום של פרשיות-עבר, ליקטו החופרות אל היעה את מיטב גברי השבט שרק למענן ציירו בפרוטרוט את עלילותיהם על כתלי דף הבית הקדום.  

מחפירה נוירולוגית עולה כי פיתוליו המעטים, מבנהו הפשוט וקרומו הדק של המוח האנושי הקדום - הפכו אותו אידיאלי לזיון-מוח. 

בניגוד לציד הגברי, שהצריך מאמץ, סכנה, הכנות טריויאליות, עבודת הפשטה ונשיאת איברים רק כדי לרצות לב של גוף כלשהו, התבלטה החפירה הגברית כאמצעי העמוק והמתמיד, אך הקל והבלתי-מחייב לחתור בקלילות אל הלב ולשחרר בנגיעה את חזיית התודעה. 

בניגוד לציד הנשי שהצריך עקביות, תצוגה, שימוש סימולטני בחושים נפרדים, מריטת פרווה ומלאכת עיצוב מתמדת, הציגה החפירה הנשית דרך אלטרנטיבית להיפתח בפני הטרף כמעטה ענפים ירוק, רק כדי להפיל אותו אל בור חפור היטב משובץ ביתדות שנונות אך חלקות להפליא.

בדרך זו היו אלה החופרים אליהם פצתה האדמה בחושניות את פיה, והחופרות היו אלה שזכו לכרות להן נחלת-גבר.  

כך חפרה המיניות האנושית את דרכה מתחת לשדות הציד הנצחיים של אלה שהתרוצצו רוב חייהם על פני האדמה, מבלי לדעת לכתת חרבותיהם לאיתים וחניתותיהם למעדרים ולחפור אהבה במקום לצוד מלחמה.