עם גלי החום, יבוא גם גל הפליטים
הים הגואה לא הותיר לתושבי איי קרטרט ברירה: הם נאלצו לעזוב את ביתם ולחפש להם "מולדת" חדשה, במקום זו השוקעת במצולות. אם להאמין למדענים, בעוד שנים לא רבות יהיו מאות מיליונים כאלה, שיאלצו לנטוש את בתיהם בגלל גאות, גשמי זעף ושטפונות, בצורת וסופות הרסניות שיתרבו ויתגברו כתוצאה משינוי האקלים. התחממות גלובלית - זו כנראה תהיה הבעיה הקטנה יותר
למרות האנונימיות שהורגלו בה, בשנה האחרונה נאלצים תושבי קרטרט להסתגל דווקא לנוכחותם של צוותי טלוויזיה, חוקרים ופעילי ארגונים הפוקדים את האי המרכזי - האן - בתדירות הולכת וגוברת. כולם מבקשים דבר אחד: לחזות במו עיניהם בפליטי האקלים הראשונים בעולם.
תושבי האן הם לבטח לא האנשים הראשונים בהיסטוריה של כדור הארץ שנאלצים לעזוב את בתיהם בגלל מזג האוויר. הם גם כנראה לא הראשונים לעשות זאת בעידן החדש - יש סברה לפיה הסיבות למלחמה ולגל הפליטים שנמלט מחבל דרפור היו בצורת. אבל תושבי קרטרט הם לבטח הראשונים העושים זאת על רקע התופעה הגלובלית הבולטת ביותר של השנים האחרונות - שינוי האקלים.
כי בעייתם של תושבי קרטרט אינה רק שטח היבשה הקטנטן העומד לרשותם - אלא גובהו. האזורים הגבוהים ביותר בשרשרת האיים מתנשאים לגובה של כמטר וחצי מעל פני הים. במצב הזה, הופכת הגאות לתופעה שמשמעותה לעתים חיים או מוות. בראיונות עימם מספרים התושבים על השינוי שחל בחייהם בשנים האחרונות, על המציאות החדשה שהביאו עימם הגלים הגבוהים ועל הצורך להסיג את הבתים באי מקו החוף פנימה - אל שטחי היבשה המעטים שעוד נותרו יבשים. בבתי הספר בהאן החלו לאחרונה הילדים ללמוד כי הים אינו רק מקור פרנסה מרכזי שמאפיין את אורח חייהם המסורתי - אלא דווקא הגורם שבגללו עומד אורח החיים הזה להשתנות לעד.
כך, בעוד שאוניברסיטאות ומכוני מחקר במערב מציפים את התקשורת בנתונים ודו"חות, צילומי לוויין ותחזיות קודרות, המציאות של תושבי קרטרט היא ה"בקרוב" המוחשי ביותר למה שעלול להפוך למציאות הכואבת של השנים הבאות.
תושבי קרטרט הם אולי הראשונים, אך בוודאי לא האחרונים. גורלם של תושבי איים אחרים באזור, דוגמת טובאלו או נאורו, יהיה לבטח דומה וגם הם עלולים לאבד את ארץ מולדתם ככל שמפלס הים יעלה. זכות הראשונים המפוקפקת של תושבי קרטרט העניקה להם הטבה - הם הצליחו לאתר "מולדת" חדשה באי סמוך. אך הם לבטח לא מייצגים את גל ההגירה העצום שצפוי אם תחזיות המדענים תתממשנה. מהגרים אלה לא יבקשו למצוא מקלט באמריקה או אירופה, אלא קרוב לביתם הישן השקוע במצולות; מדינות כמו ניו זילנד או אוסטרליה כבר מדווחות על עליה דרמטית בבקשות לאשרות הגירה אליהן.
התחזית: מאות מיליונים ללא בית לחזור אליו
על פי רוב התחזיות המדעיות הקשורות להשלכות שינוי האקלים, קרטרט ואיים זעירים אחרים לא צפויים לשרוד את העלייה במפלס מי הים. אך לא רק תושבי איים נמוכים נמצאים תחת איום. הדו"חות המתפרסמים בנושא מדברים על תופעה שתיגע בחייהם של מיליוני בני אדם, על פני מספר יבשות - כולם ייאלצו בנסיבות כאלה או אחרות להעתיק את מקום מגוריהם בשל בעיות אקלימיות.
המדענים מדברים על אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו סופות עזות שיזרעו הרס, שטפונות, בצורות ממושכות וקשות ואירועים אקלימיים בלתי צפויים שצפויים לחסל מקורות פרנסה - בעיקר בתחום החקלאות והחקלאות הימית. כמו בכל נזק אקולוגי, גם כאן מיליוני בני אדם שייפגעו יהיו בעיקר תושבי מדינות מתפתחות שעמידותן ויכולתן להתמודד עם הנזקים וההרס, קטנה יותר.
בכמה אנשים מדובר בדיוק? התשובה לכך אינה ברורה. מומחים מדגישים כי ספק אם ניתן לגבש הערכות מדויקות בנושא כה מורכב, שכן במרבית המקרים הגירה סביבתית קשורה קשר הדוק להגירה מסיבות פוליטיות, הומניטריות או כלכליות – בעיקר באזורים מסוכסכים שכבר כיום נלחמים בהם על משאבים בסיסיים כמו מים וקרקע חקלאית. אם להסתמך על הערכה אחת, הלקוחה מתוך הדו"ח האחרון (מ-2007) של ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי לסוגיית שינוי האקלים - המייעץ לאו"ם בנושא), כמות הפליטים הסביבתיים שיהיו בעולם עד שנת 2050 נאמדת בכ-150 מיליון בני אדם.
נשמע מוגזם? די להביט בהערכה עכשווית יותר, המגיעה מתוך דו"ח שפרסם האו"ם לפני מספר חודשים: הערכה זו קובעת כי בשנה החולפת בלבד נאלצו 20 מיליון בני אדם בעולם להעתיק את מגוריהם כתוצאה מנזקי אסונות טבע. דו"ח זה מתייחס רק להיבט הצר של התופעה – אסונות טבע – (כלומר גם נזקים שנגרמו בשל תשתיות לקויות והצפות מגשמי המונסון השנתיים). אך המומחים שבחנו את הנושא מציינים כי גם מספר "צנוע" זה גבוה פי ארבעה ממספרם של פליטי מסכסוכים ומלחמות.
בבהאמס, במלאווי - וגם במצרים וסוריה
בכל הדו"חות הללו, אגב, מצויים גם תיאורים מבהילים למדי של ההשלכות הפוליטיות, הכלכליות והבריאותיות של תופעת הפליטים החדשה. הם מזכירים שינויים חברתיים שיחולו במדינות שייקלטו את הפליטים, תפוצה מוגברת של מחלות מסוגים שונים, מגיפות בשל הצפיפות במחנות המעבר ובעיות כלכליות של אבטלה ומהגרי עבודה.
בסרט הדוקומנטרי "הפנים האנושיות של שינויי האקלים" (The human face of climate change) שיצא לאחרונה מציג הבמאי מייקל נאש את השינוי שאנשים רבים ברחבי העולם כבר נאלצו לבצע באורח חייהם. במונולוגים קצרים, ללא ליווי קריינות או פרשנות, מוצגים בזה אחר זה הסיפורים האנושיים שמאחורי המספרים הגרנדיוזיים.
ברנרד נואלס למשל, חקלאי בן 42 מהבהמאס, נאלץ לוותר על מטעי לימוני הליים שהיו בחזקת משפחתו משך שנים ארוכות בשל שינויים בדפוסי הגשם. "פעם ניתן היה לחזות את מזג האוויר ולתכנן את העבודה החקלאית, היום זה כבר בלתי אפשרי. ב-20 השנים האחרונות הכל השתנה", הוא אומר. חוסר היכולת לצפות מתי יירד גשם, לצד אירועי מזג אוויר קיצוניים גרמו לנואלס לאבד לפני כשנה גם חלקים נכבדים מחיות המשק שברשותו בשיטפון אדיר שפקד את האזור וזרע הרס בחלקות, ביבולים וברכוש.
נואלס אינו לבד. חקלאים אחרים בסרט, ממלאווי ועד בוליביה, מספרים כולם על שינויים דומים המאלצים אותם לתור אחר מקורות פרנסה אחרים, ולעתים לעזוב את מדינתם. הם אינם זקוקים לדו"חות המדעיים כדי לקבוע שמזג האוויר הפך בשנים האחרונות לגורם מכריע ביכולתם להתקיים. אבל נדמה כי אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב כי רק החקלאים תושבי המדינות המתפתחות יחושו את כובד בעיית הפליטים המתגבשת.
פרופ' דני רבינוביץ', מי שכיהן כיו"ר ארגון הגג של ארגוני הסביבה "חיים וסביבה" ומשמש כיום כסגן יושב ראש גרינפיס בריטניה, מתריע בספר שיראה אור בחודשים הקרובים כי גם אזור המזרח התיכון ייפגע בהקשר זה וגם תושבי ישראל יחושו – או אולי כבר חשים – את בעית פליטי האקלים.
בספר "הנה זה בא: כיצד ישרוד המין האנושי את משבר האקלים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מציין רבינוביץ' כי מספר האנשים שצפויים להפוך לפליטים סביבתיים יעמוד על עשרות ואולי אף מאות מיליונים, וכי תופעה זו כבר מתרחשת באזור חבל דרפור ובאזורים שכנים במזרח אפריקה. רבינוביץ' מזכיר גם את האזור המתייבש של חבל הסאהל לרוחבה של אפריקה, כאחת הדוגמאות הממשיות והקרובות ביותר אלינו.
דוגמאות אחרות, ממשיות וקרובות אף יותר, מצויות ממש מעבר לגדר הגבול - במצרים, ירדן וסוריה. "עליית מפלס של חצי מטר או אף יותר תהפוך לפחות מיליון מצרים תושבי הדלתא של הנילוס לפליטים סביבתיים", מציין רבינוביץ'. זאת, לצד מצוקת מים חריפה שכבר שוררת מספר שנים בממלכה הירדנית ובעיה הולכת ומחריפה שכבר משפיעה על כפרים רבים בסוריה.
המכון הבינלאומי לפיתוח בר קיימא (IISD), גוף שמקום מושבה בקנדה אשר חוקר היבטים רבים בסוגיית שינויי האקלים, פרסם לא מזמן נתונים עגומים למדי בהקשר הסורי. לדברי אנשי המכון, כ-160 כפרים סורים ננטשו בשנים 2007-2008 בשל בצורת ממושכת ומצוקת מים שלא נחוותה באזור מעולם. מצוקת מים זו פגעה ביכולת הפרנסה של יושבי הכפרים הללו, הממוקמים ברובם בצפון סוריה, והם נאלצו להעתיק את מקום מגוריהם על מנת לשרוד.
המחקר חזה כי אזור הלבנט (בעיקר ישראל, לבנון, סוריה וירדן) יחווה בעשורים הקרובים בעיה כפולה: מצד אחד תקופות ממושכות יותר של חודשים חמים ועליה בטמפרטורות שרק יגבירו את מצוקת המים הקשה ממילא, ומצד שני – כמעט הכפלה של האוכלוסיה באזור.
אך לא רק מי שתלוי לפרנסתו בקרקע עלול למצוא את עצמו ללא קורת גג. בסרטו של נאש מתראיינת ג'נה מרדית', שביתה הוצף לאחר 10 ימים של גשם בלתי פוסק. מרדית', שאינה עובדת אדמה, היא תושבת האל שבמזרח אנגליה - לא מדינת עולם שלישי נידחת ונחשלת. היא מספרת שחודשים לאחר האירוע עדיין נזקקה לתרופות מפני שסבלה מהתקפי חרדה, והתקשתה למצוא את הכסף לבנות את חייה מחדש. "זה יכול לקרות לכל אחד, בכל זמן... אנשים צריכים להיות מודעים למה שקורה...".
