מי סופר ציפורים נודדות?
מאות אלפי דורסים וציפורים חולפים בעת עונת נדידת הסתיו מעל שמי ישראל. ארז ארליכמן הצטרף לחבורת הצפרים שעוקבת אחריהן מהקרקע וניסה לספור ציפורים נודדות. בדרך הוא פגש בצפר סקוטי, חקלאי מדגה שאוהב שקנאים ופלמינגו חבול בבית החולים לחיות בר. יומן מסע עם משקפת
נקודות שחורות בגודל של נמלים זעירות עם כנפיים מרחפות בשמיים בשקט, הרחק מכל ההמולה על הקרקע. בין היישובים בעמק בית שאן, פזורים בין מספר עמדות תצפית, יושבים צפרים עם צוואר נוקשה ועיניים הנשואות מעלה, צמודות אל משקפות וטלסקופים. המטרה: לספור מאות אלפי דורסים וציפורים החולפים בעת עונת הסתיו מעל שמי ישראל, בדרך הארוכה והמתישה לאפריקה.
בשעה שמונה וחצי בבוקר השמש כבר פעלתנית וקודחת, מבשלת מעטפת חום כבדה באוויר. אנדי רובינסון, צפר סקוטי גבה קומה, בשעות ה-40 לחייו, מגיע לעמדת התצפית שלו הממוקמת בשולי שדה כותנה, מניח את הכיסא על הקרקע, מרכיב את הטלסקופ הירקרק שלו על החצובה, ומכוון אותו לעבר השמיים הבהירים בתקווה ליירט להקות של עופות דורסים.
"חם כאן במדינה שלכם", הוא נאנח בחיוך. "החבר'ה בבית יהיו בהלם כשאספר להם שראיתי 60 אלף איות צרעים ביום אחד, הם בטח יחשבו שאני מטורף ומדמיין דברים. זו כמות בלתי נתפסת". לפני כ-15 שנה הגיע רובינסון לביקור ראשון בישראל אחרי ששמע מצפרים רבים באירופה כי מדובר במעצמה בתחום, בעת עונות הנדידה. מה שהחל בתצפיות באילת, הפך לחופשת צפרות בשנים האחרונות, וגם הקיץ הוא החליט לבלות את ארבעת השבועות של החופשה השנתית שלו תחת השמש הישראלית הקופחת, כדי לספור ציפורים נודדות.
"כמו חיידקים בשמיים"
מאז תחילת אוגוסט, יהונתן מירב, מנהל סקר הנדידה בחברה להגנת הטבע וחבורה של כ-15 צפרים, מרביתם מישראל, אך גם נציגים מהולנד ובריטניה, עוקבים אחרי מסלול הנדידה של הציפורים החולפות בצפון הארץ.
בעמדת תצפית אחרת, מרוחקת כשלושה קילומטר מעמדתו של רובינסון, מירב מאתר להקה של איות צרעים, דורסי יום בינוניים שדואה בין העננים. אני מנסה לכוון את העיניים שלי לעבר נקודת הציון בשמיים ורואה בעיקר וואקום בגוון תכלת. "אני לא רואה כלום", אני מתלונן בפניו. "אתה צריך להתרכז ולהתמקד", הוא ממליץ. "זה לוקח זמן".
במשך מספר דקות אני מנסה לאתר את הלהקה בעזרת המשקפת וסוחט את האישונים שלי עד תום, חבורת הצפרים שלצידי, כבר הספיקה לערוך ספירת מלאי של מאות נקודות עם כנפיים ומעבירה באמצעי הקשר לשאר הצפרים בעמדות המרוחקות את הבשורה. "זה כמו לחפש חיידקים בשמיים", אני רוטן ומירב צוחק.
כעבור זמן קצר, הנקודות הופכות ליצורים עם כנפיים המרחפים מעלינו בגובה של מאות מטרים ואני מרשה לעצמי להתפעל בקול. יכולת זיהוי וספירת הציפורים בגובה רב, גם בעזרת משקפות היא מיומנות נרכשת, שעלולה להטריף את דעתו של אדם מהיישוב. איך הם עושים זאת כל יום, שעה אחרי שעה ולא חוזרים הביתה למזגן? לציפורים התשובה.
פקקים בשמיים
"מאז תחילת העונה חלפו כ-350 אלף איות צרעים, שזו מרבית מהכמות שאמורה לחלוף בכל עונת נדידת הסתיו", מספר מירב בהתלהבות . "רק בסוף החודש שעבר, חלפו כ-125 אלף מהן תוך יומיים. אתה מתאר לעצמך פקקים כאלו באיילון? הן עושות זאת בשקט. הרבה אנשים לא מודעים לכך שמעל הראש שלהם עפות עשרות אלפי ציפורים בתקופה הזו".
הכמות העצומה של הציפורים הנודדות יוצרות גודש תנועה בשמיים ובמדינה בה הביטחון הוא קוד חיים, חיל האוויר ומשרד הביטחון מממנים את קיום הסקר כדי למנוע מפגשים קטלניים בין מטוסים וציפורים נודדות.
"לחיל האוויר יש את הציוד שלו לזהות להקות גדולות, אבל אנחנו כאן כדי לדאוג לדווח למוקד על להקות גדולות שמתרוממות באוויר, בין אם מדובר באלפי שקנאים שממשיכים את הנדידה מאגמון החולה או להקות של דורסים אחרות שנעות דרומה", מציין מירב. "זה מסייע לחיל האוויר לקבל תמונת מצב שלמה על הנעשה בשמיים. אני דואג לעדכן אותם בנוגע לנתיב הנדידה של הציפורים כדי שיתאימו את נתיבי הנחיתה של המטוסים. במקרים בהם ניתן להבחין בלהקות גדולות ממרחק של קילומטרים, גם יוצר קשר עם מגדלי פיקוח בסביבה".
גם ההתרסקות הטראגית של הטייס אסף רמון השבוע באזור הר חברון, מקבלת ביטוי עצוב בין משקפת למשקפת. "ברגע הראשון ששמענו על התקרית, כבר קיבלנו טלפונים שתהו לגבי הסיכוי להימצאות ציפורים באזור", הוא מציין.
לדבריו, רשת הצופים של הסוקרים על הקרקע היא יעילה במיוחד כשתנאי הראות אינם טובים, יש סופות אבק או אפילו אם מכשירים טכנולוגיים לא מספקים את התוצאה המתבקשת. "אנחנו משלימים זה את זה", אומר מירב. "מצד אחד, כולנו כאן כדי לשמור על שמיים בטוחים לבני האדם ולציפורים, ומצד שני, זו גם הזדמנות לספור אוכלוסיות עצומות של מיני ציפורים במסגרת מחקרית".
"הציפורים נופלות, אנחנו כאן בשבילן"
בבית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי ברמת-גן כבר מרגישים היטב את גלי הנדידה. פציינטים פצועים רבים מיבשות רחוקות מגיעים אל שולחן הטיפולים במרפאה. חלקם נפגעים מירי, אחרים מהתחשמלות, הרעלות, ואחרים סובלים מתשישות קשה במהלך מסע הנדידה. אחד מהם הוא פלמינגו מצוי צעיר שהגיע לאיזור אילת בשבוע שעבר, נתקל בקו מתח ונפצע קשות בכנפו הימנית.
"למרבה המזל, אנשי מרכז הצפרות באילת גילו אותו בבריכות המלח והטיסו אותו לניתוח חירום", מספר ד"ר יגאל הורוביץ, מנהל בית החולים לחיות בר. "זה עצוב כל פעם מחדש לראות ציפורים פצועות שנופלות מהשמיים, כל אחת מהסיבה שלה, אבל אנחנו כאן בשבילן".
צוות המרפאה מתגייס לניתוח מורכב ומרדים את הפלמינגו. לאחר שבעל הכנף הפרוותי שוקע לעולם שכולו טוב, הורוביץ קודח, חותך ויוצר גשר ברזל המוצמד לכנפו. "אני מקווה שזה יסייע לו בתהליך שיקום הכנף, אבל עדיין יש לו דרך ארוכה לחזור לטבע".
הפלמינגו חוזר בהדרגה להכרה, הכנף הפגועה נחבשת והוא מושב אחר כבוד אל כלוב ההתאוששות. אני מביט בו במשך מספר דקותו כשהוא מנסה לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. השפעת חומרי ההרדמה עדיין חזקים והוא זוכה לתמיכה מצמד המטפלים.
"הפלמינגו היא ציפור שחיה בלהקות ולפרט כל כך צעיר, שפתאום הפך לחיה פצועה בשבי, זו לא סיבה למסיבה. אם הוא שרד אלפי קילומטרים עד לישראל, אנחנו מקווים שהוא יגלה עוד קצת כוח רצון ויחזיק מעמד", מסביר הורוביץ. אני מביט בעוף ובתחבושת הכחולה שעוטפת את הכנף. הוא מדדה באיטיות לעבר קצה הכלוב ומצליח לזקוף את צווארו כלפי מעלה.
פקקים בשמיים. מזהים? (צילום: ליאור כסלו)
"יש חקלאים שאוהבים שקנאים"
בין חסידות לבנות, אנפות אפורות גדולות ואין ספור שחפים שחורים שממלאים את אחת מהבריכות הדגים ביישובי העמק, לאמיתי גבע, מדריך מדגה במשרד החקלאות מוצא את הזמן לצפות בהנאה במהומה רבת הכנף מסביב לאחת מבריכות הדגים באזור עמק בית שאן.
"תתפלא, אבל עונת הנדידה היא רגע מקסים ומרתק לכל חובב טבע. החקלאים מגדלי הדגים, חיים בטבע ואוהבים אותו, הם נהנים מהציפורים, אבל פשוט לא יכולים להרשות לעצמם נזקים קיומיים שנגרמים על ידי מספר מינים בודדים של ציפורים", הוא אומר. "השקנאים, הקורמורנים הם האחראים לאובדן עצום של דגים, אבל אף אחד לא שומע כשאנחנו מאפשרים לאוכלוסיות רבות של ציפורים להמשיך ולחיות בבריכות הדגים".
הקונפליקט בין החקלאים לשקנאים כבר זכה לסיקור תקשורתי עמוס למדי בשנה החולפת. השקנאים כהרגלם נחתו מדי שנה בבריכות הדגים, חלק מהחקלאים הגיבו בקול נפץ גדול, שקנאים רבים החזירו נשמתם לבורא ופרויקט ההאכלה של עופות המים נסדק לרסיסים, עד שהרשויות התעשתו. השנה מאמינים כי בעקבות הסכם ההבנות שנחתם בין החקלאים לרשות הטבע והגנים, תעבור עונת הנדידה בשקט יחסי ובהאכלת השקנאים על פי הצורך.
גבע מאמין כי רק הרחקה של השקנאים לאיזור בהם לא יוכלו לעשות נזק היא הפיתרון. "אנחנו לא מאפשרים להם לנחות אצלנו בבריכות או במרחב מסביב, מגרשים אותם עם רכבים כדי שיוכלו לנוח הרחק מכאן ולהמשיך בנדידה", הוא מסביר. "אם ניתן להם אוכל, הם יישארו כאן ויחסלו כמויות עצומות של דגים. צריך למצוא דרך לדו-קיום עם פגיעות מזעריות בשני הצדדים".
שקנאים ממריאים (צילום: ליאור כסלו)
ובחזרה לאנדי שמתבשל בעמדת התצפית. בשעות הרבות שחלפו, כמות איות הצרעים עלתה פלאים לכ-2,500 פרטים והוא נראה מרוצה למדי. "בכל פעם שאני רואה ציפור בתעופה בציר הנדידה, מזהה את המין והכמות שלה, אני מתעד זאת בדפי הרישום ומדווח לצפרים האחרים בעמדות. יש שעות שאתה נתקל בזרימה יפה של אלפי ציפורים, אבל יש גם המון זמן "מת", בו אתה סורק את השמיים במשך שעות ולא רואה דבר", הוא אומר תוך כדי שפניו שקועות במשקפת. החום מסתבר לא שובר אותו והוא רומז כי הוא עשוי לשוב גם בעונה הבאה.
"להביט בציפורים זה כמו מדיטציה... יש הרבה זמן לחשוב על כל הדברים בעולם כשאתה מסתכל על השמיים, לא בטוח שזה מתאים לכל אחד, אבל קשה לי לדמיין את החיים שלי בלי ציפורים".
