הרפורמה בתכנון ובנייה - התייעלות או סיכון?
ועדת שרים תצטרך להחליט לגבי הצעת נתניהו לבטל את הוועדות המחוזיות ולהעביר סמכויות לרמה המקומית. המצדדים טוענים שההליך יפחית את הסחבת, בעוד המקטרגים מזהירים שכך יהיה ההליך חשוף יותר לבעלי אינטרסים וכוחות שוק
המשך הסחבת הביורוקרטית בהליכי אישור תוכניות הבנייה, לעומת חשיפה יתרה של ההליך לקבוצות אינטרסים וכוח שוק - זהו מרכז הדילמה שתעמוד ביום רביעי הבא בפני ועדת שרים מיוחדת, שתתכנס כדי לדון בטיוטת הצעת הרפורמה האחרונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לייעול הליכי התכנון והבנייה בישראל.
על פי האופן שבו מוסדרת כיום הבנייה בישראל, ישנה היררכיית תכנון המורכבת מגופים מקומיים, מחוזיים וארציים. הוועדות המקומיות דנות בתוכניות בנייה נקודתיות ואילו המחוזיות מאשרות תוכניות מתאר אזוריות בכפוף לתוכניות מתאר ארציות. לצד זאת, קיים "מסלול מזורז" לאישורי בנייה, במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות.
טיוטת הרפורמה, שגובשה בהובלת מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, אמורה לשפר, לפשט ולייעל את הליך קבלת אישורי הבנייה באמצעות שדרוג סמכויות ועדות התכנון המקומיות - תוך בדיקת אפשרות לבטל לחלוטין את הוועדות המחוזיות. יש לציין כי מדובר במסמך קצר שהוראותיו כלליות ביותר, והוא ניתן לפרשנות.
בנייה בתל-אביב. בעלי הון לחצו? (צילום: שאול גולן)
החשש העיקרי המתעורר לנוכח מהלך של ביטול השלב האמצעי בשרשרת ההיררכיה, הוא מפני העצמת ההשפעה של בעלי הון על הליך קבלת ההחלטות, שיהיה מעתה מרוכז ברמה המקומית.
בוועדות המקומיות יושבים בעיקר חברי מועצה, ולא אנשי מקצוע כמו בערכאה המחוזית והארצית - ואלו נתונים הרבה יותר להשפעתם של אותם בעלי הון.
"דווקא הנקודות הבעייתיות שהצבענו עליהן - לא באו על פתרונן", אומרת עו"ד ציפי איסר-איציק, מנכ"ל עמותת "אדם, טבע ודין", ששלחה באחרונה נציגים לפגישה בעניין עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה. "ביטול הוועדות המחוזיות הוא מהלך מאוד בעייתי, שלא ייתן מענה לבעיות של חוסר שקיפות ועמידה בלחצים מצד בעלי אינטרסים במוסדות התכנון".
לדבריה, "מוסדות התכנון לא עומדים בלחצים של בעלי אינטרסים כלכליים. את הבעיה הזו הרפורמה לא פותרת, ואף מחריפה. דווקא רצוי היה לחזק את הוועדות המחוזיות - ששיקוליהן רחבים יותר, ציבוריים יותר ומקצועיים יותר".
"המצב היום בלתי נסבל"
מנגד, ראש העיר נתניה, מרים פיירברג, תומכת במהלך וטוענת כי לוועדות המקומיות אין מונופול על השחיתות. "כשמדובר בהעברת סמכויות על בניין זה או אחר, מיד מנפנפים בדגל טוהר המידות", היא אומרת. "אז אזכיר כי דווקא בחסותה של הוועדה המחוזית באזור המרכז, נבנה המתחם הכי מושחת בישראל - ארסוף - ולידו 'משולש ברמודה' געש-שפיים-יקום. אלמלא מעורבות מבקר המדינה, ייתכן שהאנדרלמוסיה הייתה נמשכת".
"כשמישהו חושש לאבד מכוחו, הוא הופך להיות צדיק מטעם עצמו", היא מוסיפה. "גם בוועדות המחוזיות היו מושחתים ונחקרו, אבל על פי השיטה שמציעים, עדיף לסגור את המדינה ולהשליך את המפתח לים".
שפיים-געש. "המתחם הכי מושחת בישראל" (צילום: מאיר פרטוש)
לדבריה, גרירת הרגליים בנוגע לאישורי בנייה בישראל בשיאה, ולכן היא תומכת ברפורמה שתביא לייעול המערכת. "המצב היום בלתי נסבל מבחינת הסחבת בלוח הזמנים בכל הנוגע לאישורי בנייה", היא אומרת. "אדם צריך לעבור מסלול מכשולים כדי לזכות באישורים. יש מעורבות של עשרות גופים בכל תוכנית, כשלכל אחד יש מה לומר והרבה פעמים מבלי להכיר את המציאות בשטח".
"למעשה, במידה ותוכנית בניין עיר הקיימת לא מתאימה לעידן המודרני וצריך להוסיף שטח כדי לבנות בניין ברמה אחרת, הבניין היחיד הזה צריך להידון בוועדה המחוזית - שספק אם היושבים בה ביקרו ברחוב", היא מוסיפה. "ללא ספק, ראש הרשות, וליתר דיוק מהנדס הרשות, הוא איש המקצוע שמכיר טוב מכל אחד אחר את הנתונים בשטח, ולכן צריך להעניק לו יותר סמכויות".
פיירברג אינה מציעה לבטל לחלוטין את הוועדה המחוזית, אלא להשאיר לה סמכויות מרחביות בלבד, לצורך ייעולה. כמו כן, היא מציעה לשנות את הרכב הוועדה המקומית ולשלב בה גם אנשי מקצוע - בהם שמאים, מהנדסי עיר, יועץ משפטי ואף עובד סוציאלי שיחווה דעתו על היבטים חברתיים.
ומה עם איכות הסביבה?
למהלך שמתכננים במשרד ראש הממשלה צפויות להיות גם השלכות סביבתיות וחברתיות. "יש מספר גופי בקרה שאמורים לשמר את היכולת שלנו לעצב את המרחב בצורה הטובה ביותר עבור הציבור כולו", מסביר פרופ' אמנון פרנקל, ראש המסלול לתכנון ערים ואזורים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, החבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה.
"זה עומד בניגוד לעקרונות פיתוח ארוך-טווח, שהשיקולים המנחים אותו אחרים מטובת גופים אינטרסנטיים לטווח הקצר", הוא מוסיף. "יכול להיות שיש בהצעה פגיעה קשה מאוד ביכולת מדינת ישראל להמשיך ולבקר את הפיקוח שלה בצורה היעילה והטובה ביותר, לדורות הבאים".
עוד הוא מסביר, כי "פיתוח לא מרוסן של הקרקע ישנה את הפריסה הבלתי מתוכננת על פני המרחב. צפיפות בנייה מביאה לגודש בתנועה, ולאי יכולת לקיים מערכות תחבורה. התוצאות הן בזבוז שעות עבודה של תושבים בכבישים ובזבוז אנרגיה בדלק. אני רואה בכך נסיגה לאחור לגבי היכולת שלנו לבחון את אופן פיתוח המרחב".
עו"ד אלי בן ארי, גם הוא מארגון "אדם, טבע ודין", מוסיף כי "כבר היום מוצאים שיש במועצות אזוריות יותר שטחי תעסוקה מאשר בערים, שם היה צריך להקים אותם. אם ועדות מקומיות יחליטו איפה לרכז שטחי תעסוקה, יתרחש מעבר של פרנסה מהערים למקומות הקטנים יותר - בדיוק ההיפך ממה שמדינת ישראל צריכה. בעצם, תחוזק מגמת הפרבור - וזה כמובן ישפיע על איכות החיים של התושבים. כפרי נופש, למשל, משמשים כמוקדי תיירות מחוץ ליישובים, אבל יש לאשרם מאוד בזהירות כי אין צורך בכפרי נופש בכל מועצה - למרות שהן היו רוצות בכך. ועדה מחוזית מסתכלת על מחוז שלם ויכולה להחליט במבט רחב איך לחלק את השטח".
עו"ד איסר-איציק חוששת במיוחד מאחד מסעיפי הטיוטה, שקובע כי במסגרת תהליכי התכנון יווצר מסלול מיוחד, לקידום פרויקטים לאומיים בלוח זמנים קצר - לטענתה, עוד יותר מזה הקיים קיום. "המונח 'תשתיות לאומיות' אמנם לא מוזכר בטיוטה, אבל אנחנו מניחים שמדובר בחיזוק הוועדה לתשתיות לאומיות, שם גם ככה קיים מסלול מקוצר", היא אומרת. "אנו סבורים שפרויקטים לאומיים בעלי השלכה סביבתית-כלכלית רחבה צריכים להתקבל במסלול שמאפשר ביקורת בהתאם להיגיון התכנוני. אנחנו עדים לכמה החלטות של ועדת התשתיות הלאומיות שהתקבלו בהליך מזורז, ובהן אנחנו צריכים להיאבק היום - למשל הקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון".
לפנייה לכתב/ת 
