דו"ח: המוסדיים קנו אג"ח בלי ערבונות והגבלות
דו"ח הביניים של הוועדה שמונתה על ידי האוצר לבחון את שוק האשראי החוץ בנקאי, ממליץ על התערבות מאסיבית של הגופים המוסדיים בתנאי איגרות החוב שמנפיקות החברות השונות, ועל הגברת הרגולציה מטעם הפיקוח על שוק ההון
כשברקע כותרות פרשת האג"ח של אפריקה, הציג היום (ד') משרד האוצר את דו"ח הביניים של ועדת חודק לבחינת מתן הלוואות של הגופים המוסדיים (קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה וחברות ביטוח) לחברות באמצעות רכישת איגרות חוב של חברות. הדו"ח סוקר ומסביר את הכשלים וליקויים באופן שבו משקיעים המוסדיים את כספי הציבור באפיק זה.
"יש לקבוע אמצעים נוספים שלפיהם יפעלו הגופים המוסדיים ושייסיעו לחזק את זכויות החוסכים. קביעת אמצעים אלו תהווה נדבך נוסף בפיתוחו של שוק איגרות החוב הישראלי ותבטיח את המשך תרומתו לפיתוח שוק האשראי החוץ בנקאי", נכתב בדו"ח.
הדו"ח קובע כי רוב ההנפקות הן לפני המשבר והן לאחריו בוצעו ללא ערבונות וללא הגבלות על פעולות החברה, ואמות מידה פיננסיות מספקות. זאת בניגוד לקיים במדינות מפותחות בעולם. עוד נכתב בדו"ח כי למרות גודלם של הגופים המוסדיים בישראל הם אינם מצליחים לתרגם את היותם ציר מרכזי של שוק ההון לכדי השפעה משמעותית על תנאי האיגרת (תנאי ההלוואה).
המשמעות כלפי החוסכים היא עצומה. בחודש מרס האחרון הגיע שווי השוק של האג"ח הלא ממשלתיות הסחירות ל- 150 מיליארד שקל. היקף ההשקעה של הגופים המוסדיים באיגרות החוב הסחירות והלא סחירות הסתכם אז ב 116 מיליארד שקל. סכום זה מהווה כ 30% מסך נכסי הגופים המוסדיים, שמקורם למעשה בכספי החיסכון הפנסיוני של הציבור. בחודש יולי החזיקו הגופים המוסדיים ב 64% מאיגרות החוב הסחירות וברוב מכריע של האג"ח הלא סחיר.
הגבלת מינוף יתר - לא קיימת
דוגמא לצורך בתנאים לאיגרות החוב אפשר למצוא במינוף, תופעה בולטת במיוחד בחברות העוסקות בנדל"ן, שעיקרה גיוס הון באמצעות חוב בשיעור הגבוה מההון העצמי של החברה. מגבלת מינוף המעוגנת בתנאי בחוזה תקבע כי כל חריגה מיחס המינוף שנקבע בתנאי האיגרת, תאפשר לבעל האיגרת פירעון מידי. אמות מידה נוספות כוללות הגבלות על החברה למכור או לשעבד נכס מהותי ומטרתן להגן על המלווים. מציאות זו אף עשויה למנוע מלכתחילה כניסה של החברה למצבי קיצון כגון מינוף יתר. בפועל, כאמור, התניות חשובות כגון אלו לא קיימות בישראל.
הדו"ח קובע עוד כי הגופים המוסדיים הנדרשים לקבלת החלטת השקעה עבור ציבור החוסכים, אינם מקבלים מידע רלוונטי נוסף מהחברה מעבר למידע הנדרש לפי הוראות הדין.
כשל נוסף הוא היתרון של החברה המנפיקה וקביעתה את כללי המשחק: בעיני החברה המנפיקה, למעשה, לכל משקיע מוסדי יש תחליף בדמותו של משקיע מוסדי אחר, במציאות זו היכולת של הגופים המוסדיים לנהל משא ומתן אפקטיבי מול החברות המפיקות - קטנה. למעשה ישנם מספר רב של מלווים מול לווה בודד- החברה המנפיקה.
הוועדה קובעת במסקנות הביניים כי נדרשת מעורבות רגולטורית של הממונה על שוק ההון בשני תחומים עיקריים: ביסוס הליך מסודר של אופן פעולת הגופים המוסדיים טרם ההחלטה על רכישת אג"ח קונצרני עבור ציבור החוסכים, זאת באמצעות הטלת דרישות נוספות על הגופים המוסדיים.
גם אג"ח לא סחירות ייבדקו
בנוסף ממליצה הוועדה להגביר את השקיפות בכל הנוגע לאגרות חוב לא סחירות. בין היתר, ממליצה הוועדה להקים "לשכת רישום" לאג"ח לא סחירות (שאינן מונפקות לציבור) שתעקוב אחר אירועים עיקריים בחיי האיגרת עד לפירעונה הסופי. כמו כן תיקבע רשימת דרישות למידע אודות אג"ח לא סחיר שידרשו הגופים המוסדיים מהמנפיק הן טרם ההנפקה והן במהלך חיי האיגרת.
עוד קובעת הוועדה כי תידרש שיפור "איכות המוצר" הנרכש על ידי הגופים המוסדיים עבור ציבור החוסכים, על ידי קביעת תנאים באגרות החוב, בין היתר באשר לעסקאות עתידיות של החברה,הלוואות, שעבודים נוספים וכדומה וקביעת סוג המידע שהגוף המוסדי יצטרך לקבל קודם לרכישה ובמהלך חיי החוב. כמו"כ קביעת מנגנון אוטומטי של תוספת ריבית במקרה של הורדת דירוג. בכך, יוטלו מגבלות על פעילות החברות, והן "ייקנסו" על הורדת דירוג.
בנוסף ממליצה הוועדה לסווג את איגרות החוב לפי שלוש קטגוריות: חוב מובטח (שקיים נכס משועבד כנגדו), חוב לא מובטח בכיר (אין כנגדו נכס משועבד, אך יש לבעל החוב קדימות בפירעון) וחוב לא מובטח נדחה (שיש קודמים לו בפירעון החוב). בהתאם לסיווג זה תיקבע גם התניות החוזיות שידרשו מהמנפיק.
בעקבות השינויים המוצעים, שוקלת הוועדה האם לפרסם שטר נאמנות לדוגמא אשר ישקף את המלצותיה, אולם עדיין לא הכריעה בנושא.
לפנייה לכתב/ת 
