האם משתלם לסייע לזולת?

ביני לבין אשתי, אף היא עורכת דין במקצועה, מתקיימים ויכוחים אינסופיים. לטענתה, אסור להיות טוב במדינת ישראל, אסור לסייע בידי אחרים. מי שעושה כן, סופו שיינזק. איש לא ייחלץ לעזרתו כשהוא יזדקק לה. לדאבוני, המקרה של האגרונום דוד מעוז, נפל כפרי בשל להוכחת נכונות גישתה.

באחד הערבים, בנסיעתו אל מחוץ לחניון, הבחין האגרונום דוד מעוז, בצללית של נהג אחר המנסה להחליף גלגל ברכבו. מעוז לא הסס ונחלץ מייד לעזרת הנהג. המקום היה חשוך. מעוז ביקש להקל על הנהג האחר. הוא כיוון את אורות רכבו אל מקום החלפת הגלגל. לאחר מכן עצר וניגש לסייע. את רכבו הותיר עם מנוע פועל ודלת פתוחה. לפתע הבחין מעוז כי רכבו מתחיל לנסוע ממקומו, חולף על פניו ונעלם. או אז הבין כי נפל קורבן לעוקץ וכי רכבו נגנב.

חברת הביטוח: "הפקרת את הרכב"

הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף בחברת הביטוח אליהו. "הפקרת את הרכב עם מנוע דלוק, לא מאויש, מבלי שהפעלת את אמצעי המיגון", הטיחה בו אליהו וסירבה לשלם את תגמולי הביטוח.

השופט הראשון שדן בסירובה של אליהו לשלם, היה השופט ישי קורן, מבית-משפט השלום בתל-אביב, והוא הצדיק את אליהו. אכן, מסכים השופט קורן, בתי המשפט קבעו כי כאשר הנהג שומר על קשר עין עם רכבו, אין הוא חייב להפעיל אמצעי מיגון. אבל יש לצמצם את הפטור מהפעלת אמצעי מיגון רק למצב בו הנהג כיבה את המנוע והוציא ממנו את המפתחות.

כאשר המפתחות נותרו במתג ההתנעה, לא די בכך שהמבוטח ישמור על קשר עין עם רכבו. קיים תנאי נוסף: למבוטח אסור לצאת מהרכב. אם הוא כבר יוצא, עליו להישאר בקרבתו, דרוך, כדי למנוע את כניסת הגנב לרכב.

במקרה זה, פסק השופט, המנוע פעל והמפתחות היו בפנים. מעוז אמנם היה בקשר עין עם רכבו. הרי הוא עמד במרחק מטרים ספורים ממנו. אולם, במקום להישאר בתוך הרכב, או להיות דרוך כדי למנוע את כניסת הגנב, תשומת ליבו הייתה נתונה לסייע לנהג הרכב האחר. לכן מוצדק כי אליהו שללה ממנו את הכיסוי הביטוחי.

האם צדק ייעשה בערעור למחוזי?

"אתה רואה", אמרה לי אשתי. "צדקתי. הנה דוד מעוז. אדם טוב שבא לעזור. מה יצא לו מזה? בסופו של דבר הוא נותר בלא כלום. הן חברת הביטוח והן בית-המשפט הפנו אליו עורף"." בואי נחכה ונראה מה יהיה בערעור", אמרתי לאשתי בלא מעט חרדה תוך חשש כי בסוף הערעור אשמע שוב את המשפט: " אתה רואה, אמרתי לך".

הערעור על פסק דינו של השופט קורן הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. הוא הונח על שולחנו של השופט ישעיהו שנלר. התנאי הנוסף של השופט קורן, לא היה מקובל על שופט המחוזי.

לדעת השופט שנלר, גם כאשר המפתחות נותרו במתג ההתנעה, די בכך שיתקיים קשר עין בין הנהג לרכב. די בכך שהנהג היה בסמוך לרכב ויכול היה לראות את הגנב. העובדה שבפועל הנהג לא ראה את הגנב כי היה עסוק בסיוע לנהג אחר, אינה פוגמת בכיסוי הביטוחי. לא מבחן התוצאה, לא כישלונו של הנהג למנוע את הגניבה קובעים, מתמצת השופט שנלר את עמדתו. המיקום בו ניצב הנהג ביחס לרכבו, היכולת למנוע גניבות ממיקום זה, הם הקובעים.

לפי פסיקה קודמת, קשר עין מספיק

השופט מבאר את גישתו בשתי דוגמאות מהפסיקה. בעניין אחד, נהגת עצרה את רכבה בתחנת דלק על מנת למלא אוויר בצמיגים. הרכב הושאר עם מנוע פועל ודלת פתוחה. הנהגת יצאה החוצה והתכופפה למלא אוויר בצמיג הרכב הקדמי.

במקרה השני, נהגת שמעה רעשים מתא המטען. היא יצאה מהרכב כשהוא מונע ופתחה את תא המטען. בשני המקרים גנבים ניצלו את חוסר תשומת הלב של הנהגות ונמלטו עם הרכב. בשני המקרים פסקו בתי המשפט כי קיים כיסוי ביטוחי.

בשני המקרים, מסביר השופט שנלר, היה קשר עין ולמרות זאת המבוטחות לא הבחינו בשעה שהגנב נכנס, ולא הצליחו למנוע את הגניבה. אילו השופט קורן היה יושב לדין במקרים אלו ודומיהם הוא היה שולל מהמבוטחים את הכיסוי הביטוחי.

תוצאה שכזו אינה מקובלת עלי, מודיע השופט שנלר. הציפיות הסבירה של המבוטח היא כי במקרים בהם הוא מצוי בסמוך ובקשר עין עם הרכב ויכול להגיב ולמנוע גניבה, הוא יוכל לצאת מהרכב ולהשאירו פתוח ומונע כשהכיסוי הביטוחי ממשיך לחול.

סוף טוב הכל טוב?

ניסיון החיים, מוסיף השופט, מוכיח כי פעמים רבות אנשים מותירים את רכבם כשהוא ממונע ופתוח מסיבות שונות ולגיטימיות, לצורך המשך פעילות המזגן, הדלקת אורות, רדיו, מכשירים חשמליים המחוברים למצת וכיוצא באלה. לעיתים מתוך רצון לחסוך בכיבוי והדלקה מיותרים של המנוע.

מכל מקום, מסיים השופט שנלר, "התנהלותו של דוד מעוז, בנסיבות העניין, הייתה סבירה. קשה לצפות כי גנב יעז לגנוב מכונית שנהגה בסמוך, אם כי לצערנו חוזים אנו לעיתים, במציאות שכזו".

בסופו של יום, אם כן, פסק השופט שנלר כי על אליהו מוטלת חובה לשלם את נזקי הגניבה, בתוספת ההוצאות המשפטיות.

"את רואה",  אמרתי לאשתי." צדקתי. בסופו של דבר, מעוז יצא בלא פגע".

"לא צדקת", השיבה אשתי בלהט. "בשביל מה הוא היה צריך את כל בלבול המוח, את המשאבים שהיה עליו להשקיע, את השנים שעברו עליו במתח ותסכול בתוך מערכת בתי המשפט? אילו מעוז לא היה מושיט עזרה וממשיך בנסיעתו, האם מצבו לא היה טוב יותר"?