שירת אסתר

הייתי שם. בסיעתא דשמיא השגתי ברגע האחרון כרטיס בודד. האמונה והמוסיקה הפכו שם אחד, החול התרומם אל הקודש והקהל התמסר אל שני יוצרים שונים כל כך שכמיהת הנפש שלהם דומה. הקהל הבורגני, הדתי לעייפה, כל אלה שרק לא מזמן גמרו לשים כלים במדיח אחרי החג, רצו מאד לקחת מהם מעט מהאמונה שיש באומנות שלהם, לקחת כמדליקים נר מנר. כנראה שהרב פרל והרב רימון חושבים שזה רע וזה אסור.

רגע מתוך המופע: אנקרי מספרת שהיא עומדת בפקק, רואה שלט המכוון לירושלים וחושבת

על ר' יהודה הלוי, אז היא מתחילה לשיר 'יפה נוף משוש תבל'. כשהיא שרה 'קריה למלך רב' נשמע מחדש הצירוף 'מלך רב' כחוויה ממשית שלה. היא ממשיכה 'לך נכספה נפשי מפאתי מערב' ולב הקהל יוצא אליה. היא שרה גם את 'ידידי השכחת' הנפלא ועוד. אני רוצה לספר גם על אהוד בנאי ששר את כל השירים היפים-יפים שלו וכיצד שיר האהבה והפיוס שלו "היום" הידהד במופע את הפיוט המסיים את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים 'היום תזכרנו'. ביחד הם שרו שירים שלו ושירים שלה וגם את 'הנשמה לך והגוף פועלך', ו'למען אחי ורעי'. היה נפלא.

בגלל שהצוותים של הזמרים שומרי שבת החל המופע באיחור משמעותי. 'זכינו', סיפר אליעז כהן המנהל האומנותי של הפסטיבל – 'ויש בקרבנו אמנים דתיים' והקהל הבין והיה סבלני. היו שם ראשי מועצה בהווה ולשעבר, וח"כים שומרי מצוות. מחצית מהקהל היו גברים המקפידים על קלה כבחמורה. חלקם באו על טפיהם ועם ילדיהם שלומדים בישיבות מובילות. כנראה צריך לומר את המובן מאליו: מי שבא למופע הזה לא בא לראות פריצות, להתגרות מקול אשה. (האם צריך לציין שאנקרי לבושה בצניעות על-פי פרמטרים של כל רב?!) מי שהיה

שם ביקש לרומם את הלב, הרוח והנפש. וזה קרה.

מדוע בחרו הרבנים לעמוד לעומת שדרת הציבור המרכזית, לעומת הקהילה שלהם ולהצביע עליהם כחוטאים? מדוע מציבים עצמם רבנים גם נגד מוסדות הציבור שלהם ונבחריו העושים כל שביכולתם למלא תוכן ראוי את חיינו? כיצד קרוב כל כך ליום הכיפורים מורים רבנים על ציבור תם ומצביעים עליו כחוטא? לא-לוהים הפתרונים.

ואולי כדאי לרבנים להקשיב שוב לשיר המסע של בנאי 'השביל הזה', השיר הזה שבני נעורים משלנו שרים אותו לעצמם ועם עצמם שוב ושוב, שם קורא בנאי לעצמו: 'אל תסטה, כדי שתוכל לחזור'. 

חנה פנחסי דוקטורנטית במחלקה למגדר באוניברסיטת בר-אילן ועמיתת מחקר במכון הרטמן