מוסד הנישואים בכלל לא פשט את הרגל
פשוט, אנשי השיווק של המוסד הזה הם אנשי מקצוע כושלים. הם אלה שכואב להם, שמאוכזבים, שמחפשים אוזן קשבת או מישהו שייקח את הצד שלהם בכישלון. למרבה הצער, קשה למצוא את אלה שיספרו לכם כמה טוב בתוך מסגרת בונה כזאת, מחבקת, אוהבת, עם הרבה עוצמות ואפשרויות להתפתח, ביחד ולחוד
בראיית עולמי, עדיף לשבת בגילמן כרווקה עם ניצוץ שובבי בעיניים, לתכנן איך לכבוש את העולם תוך כדי השתרעות על מדשאות ירוקות ולחפש בקפיטריה עיני מעריצים. קשה לי למצוא יתרון בנישואים בגיל צעיר ובוויתור על מחוזות הרווקות, בין אם את שדה הוללת המתעוררת לתחיה בלילות ובין אם את שומרת את בתולייך לאחד שהוא גם יחיד ומאוד מיוחד. אבל כל רווקה צריכה לסיים את השלב הזה ולהתקדם הלאה בחיים לשלב הבא.
מוסד הנישואים לא פשט את הרגל, כפי שנהוג לכתוב כאן בתגובות לעיתים קרובות מדי. פשוט, אנשי השיווק של המוסד הזה הם אנשי מקצוע כושלים. אלה המברברים דעתם החוצה הם אלה שכואב להם, שמאוכזבים, שמחפשים אוזן קשבת או מישהו שייקח את הצד שלהם בכישלון. כמה קשה, לצערי, למצוא את אלה שיספרו לכם כמה טוב בתוך מסגרת בונה כזאת, מחבקת, אוהבת, עם הרבה עוצמות ואפשרויות להתפתח – ביחד וגם לחוד.
אכן, יש נשים נשואות שכל מעייניהן הם הבעל, הילדים והבית, ואכן עם השנים הן נובלות לאיטן וקשה למצוא בהן את הפרח שהיו בשנות נעוריהן. נשים אלה ויתרו על ה"אני" שלהן והן חיות למען המשפחה שהקימו. אבל במחוזותינו, רבות הן הנשים היודעות לשלב הכל מכל וכל, כולל את יתרונות חיי הרווקות בתוך הזוגיות, וכך הן יכולות , ממש כפי שאומרת הקלישאה, ליהנות מכל העולמות.
עם כל הכבוד לכלב או חתול, אין דבר בעולם שישווה להרגשה המרחיבה את הלב כשהילד שלך מגיש לך שרבוט צבעוני ומתגאה בציור שצייר לכבודך. קשה לאמוד רגע אושר בודד כשהיא רוקדת לפנייך בסרבול ריקוד שלמדה בגן.
וחיי המין שדובר עליהם כה רבות הם חשובים, מהותיים מענגים ומאתגרים אף יותר בחיי הנישואים. מה ישווה לבוקר שאחרי, כשאת שוכבת במיטה מהורהרת, שואלת את עצמך אם במעשה האהבה שהתהוללת בו בלילה הקודם עם האחד שלך שאת כל כך אוהבת נבטו חיים שמתחילים לצמוח בתוכך ממש ברגע זה.
אף אחד לא מצפה ממך לקום מתוך העונג הזה ולקחת מונית
האם ניתן להשוות מעשה אהבה עם אחד שהלכת אתו לישון אבל גם התעוררת לצידו בבוקר, שנישק אותך בלהט תוך כדי וגם הביט לך בתוך העיניים, לאותו מעשה בדיוק אבל עם אדון זר? כמה נכון להבין שאפילו שאת ממש לא אוהבת לישון "כפיות" ויש לך הרגל מגונה למשוך את השמיכה ולפרוש רגליים לרוחב המיטה, אף אחד לא מצפה ממך לקום מתוך העונג הזה ולקחת מונית למקום בו המיטה ריקה וקרה וגם כל החדרים מסביב?
לומר את האמת, כל חברותיי כבר נישאו. כולנו נשואות, חלקנו הריוניות, רובנו כבר אמהות. יש בינינו כאלה עם אהבות גדולות יותר, יש כאלה עם פחות, משפחות עם בית מרווח יותר או פחות ועם רכב כזה או אחר. אף אחת מאיתנו לא ויתרה על ה"אני" שלה בתוך המשפחה.
גם אנחנו משחקות כדורסל פעם בשבוע אצל מורה הורס, רוכבות על אופניים עם הילדים או בלי, נפגשות בבתי קפה עם הבעלים או בלעדיהם. במפגשים הנשיים שלנו ניתן לחוש בעוצמה נשית שקורנת החוצה, בנשים שמנווטות את החיים שלהן, ולא להיפך. אנחנו המוציאות לפועל של החלומות שבנינו כשנאלצנו לישון במיטה ריקה ולקרוא לאמא להכין מרק כשהיינו חולות.
למזלי הרב, בעלי לא נוחר (אבל גם אם היה נוחר הייתי מוצאת פתרון ולא מתלוננת), את החברים שלו אהבתי מהרגע הראשון, וארוחות משפחתיות עם המשפחה החמה שלו והאוכל המדהים של אמא שלו מספקות לי נחת ורוויה לאורך כל השבוע.
כשאני נכנסת עצבנית הביתה, הוא מזהה את זה ברגע הראשון ומשתדל לעזוב אותי בשקט. כשאני במחזור הוא הולך כל כך בשקט בבית שלפעמים אני ממש לא זוכרת שהוא שם...
ואני כל כך אוהבת את "ערבי הגברים" שלו, כשאני יכולה להתרגע באמבט קצף עם כוס יין וספר טוב בבית ריק ושקט, בדיוק כמו אז, כשהייתי רווקה.
- נכתב בתגובה לטור של ג'סטין "תגידו בנות, אין לכן ארוחת שבת ללכת אליה?"
