למה אין לנו עיניים בעורף?

מאת: ס' ג'יי אולשנסקי, ביו-דמוגרף באוניברסיטת אילינוי שבשיקגו

האפשרות לגלות טורפים שמתקרבים מאחור, או להשגיח על צאצאינו ההולכים בעקבותינו, אולי נראית לנו שימושית מאוד, אך חשוב לזכור שהברירה הטבעית אינה מכוונת לפיתוח או ליצירה של דבר כלשהו, קל וחומר איברים "מושלמים". במילים אחרות, גם אם משהו נראה לנו כמו רעיון טוב, אין פירוש הדבר שהמוטציות והברירה הטבעית יעצבו אותו בהכרח.

איברי הגוף שמאפשרים לנו לגלות את המראות, את הקולות, את הריחות, את הטעמים, את הטמפרטורה ואת המגע של סביבתנו לא נבעו מתכנית-על או מתכנון כלשהו. במקום זאת, הברירה הטבעית יצרה את האברים האלה מרכיבים זמינים של תאים ורקמות בצורות חיים קיימות, והעניקה צורה לגרסאות עתיקות ולגרסאות ביניים של תאי ואברי חישה - כל אחד מהם אלגנטי לעצמו - בדומה להוספה של גושי חומר זה לזה לאורך עידנים, עד שנוצרו הצורה והתפקוד של גופינו המודרניים. מעולם לא היו אברים מושלמים לראייה או לשמיעה - רק גרסאות ש"עושות את העבודה".

התא הראשון שהיה רגיש לאור נולד, ללא ספק, בעקבות מוטציה אקראית ביצורים הרב-תאיים הקדומים ביותר. המנגנון הזה לזיהוי אור יצר יתרון ברירתי, גם אם קטן מאוד, לאותם יצורים שברשותם היו תאים כאלה. ההוכחה הטובה ביותר ליתרון זה היא העובדה שגרסאות של ראייה חדה התפתחו עשרות פעמים בנפרד, בקרב חסרי חוליות שונים, עם לפחות תשע גרסאות שונות של העין - ובכללן גרסת "עדשת המצלמה" שאנו מכירים היטב.

סביר להניח שתאים רגישים לאור הופיעו בחלקים שונים של צורות החיים המוקדמות, אך נראה שהברירה הטבעית מעדיפה את אלה שמאפשרים ליצורים לזהות אור בכיוון שאליו הם מתקדמים, ולא בכיוון שממנו באו.

נראה שהתנועה קדימה הייתה כוח מניע בקביעת המיקום הנוכחי של התאים הרגישים לאור. כמו כן, באמצעות סיבוב ראש פשוט ב-90 מעלות וראייה היקפית, אנו מסוגלים ממילא לראות לאחור מבלי לסובב את הגוף כולו. ועם זאת, נדמה שהראייה האחורית כבר קיימת בקרב הורים ומורים - או כך לפחות זה נראה בעיני ילדיהם ותלמידיהם.