בנות, למה אתן משחקות במגרש של הגדולים?
צעירות - לכו למגרש שלכן, שם הגברים יותר צעירים, יותר חתיכים, יותר שריריים, יש להם יותר שיער על הראש. עומד להם הרבה יותר פעמים וגם יותר זמן. השאירו לי את בני גילי
הראשון אומר: "זה נותן בּוּסט לאגו הגברי שלי". השני אומר: "אני לא אשם – היא חיזרה אחריי". ואני אומרת: "למה לעזאזל אתן משחקות במגרש שלי? לכו למגרש שלכן, שם הגברים יותר צעירים, יותר חתיכים, יותר שריריים, יש להם יותר שיער על הראש. הם מצחיקים לא פחות, עומד להם הרבה יותר פעמים וגם יותר זמן. אז למה אתן במגרש שלי?"
"למה לא?" אתן ודאי עונות לי. "אנחנו יכולות לנסות הכל – מפחות ועד יותר, אז מי את שתגידי לנו לא לקחת לך את מעט הגברים דלילי השיער או מדולדלי השרירים שאת יכולה לנסות ולהשיג? הגברים המבוגרים גם שקולים יותר, גם עשירים יותר, גם בעלי ניסיון חיים, ובכלל - אנחנו אוהבות טאץ' אבהי".
למה הם מרשים לעצמם? כי הם יכולים
כשחברותיי ואני, בנות העשורים המתקדמים, מנסות להביט, להציץ, לחטוף מבט בגבר פנוי בגילנו, הם מיד מסבים את המבט אל הפרגית הראשונה שעוברת לידם, ואנחנו נותרות דחויות, מבוישות, מרגישות שכבר אבד עלינו הכלח. ולמה הם מרשים לעצמם? כי הם יכולים. להביט, לחייך וגם לגעת. הם נהנים להסתובב איתן - צעירות גורמות לגברים האחרים מסביב להזיל ריר ולקנא. ולחברותיי ואני נותר רק להביט כלפי מעלה. אל בני ה-60 ומעלה, במקרה הטוב.
אבל מה יהיה בעוד 20-30 שנה?
אז אפשר להבין שדמות האבא קוסמת לכן. אולי לא קיבלתן מספיק חיבוקים מאבא כשהייתן קטנות, ואתן מחפשות את זה עכשיו עם גבר זר. אבל מה יהיה בעוד 20-30 שנה, כשבמקום ליד תחליף אבא תתעוררו ליד תחליף סבא? אני מאמינה (וגם מקווה) שזה יהיה קצת פחות מענג.
ולאחר כמה שנים על תקן מטפלת פיליפינית, תעמדו באביב חייכן על קברו הטרי של הבעל שעבר לעולם שכולו טוב, אלמנות בנות 50, עול המשפחה שלכן (ושלו מנישואים קודמים) על כתפיכן, וכשתסתובבו לחפש את הגבר הבא – הוא ינפנף לכן בחיוך כשעל זרועו תלויה הפראיירית בת ה-20 הבאה בתור.
אחרי הכל, העולם הוא עגול, וסיבוביו נצחיים
זה לא שזה עושה לנו את זה יותר קל. אבל כשחברותיי ואני מדמיינות את זה עולה בפינו טעם הנקמה המתוקה. אחרי הכל, העולם הוא עגול, וסיבוביו נצחיים. מה שנמצא היום למעלה תמיד יהיה מחר למטה.
אז עצה חכמה מאחת שיודעת: קחו לכן גבר שווה לכן – צעיר, בוסרי וטיפשון. איתו תוכלו לחיות יחד לפחות את 60 השנים הבאות, כשהשפעת הגרביטציה על שניכם תהיה מסונכרנת. וכשתגיע המטפלת הפיליפינית - היא כבר תדאג לשניכם...
