איך להפר הסכמים: איראן תוכל ללמוד גם מישראל
קץ האיום האיראני? נראה שאיש לא ממש מאמין שטהרן תעמוד בהסכם הגרעין המתהווה. בסופו של דבר, יש לכך תקדימים רבים בהיסטוריה - מגרמניה הנאצית ועד צפון קוריאה. היסטוריונים מזכירים שגם ישראל לא התביישה לחתום ולירות: "יש היסטוריה מוכחת של רמאות במזרח התיכון"
הסכמים חייבים לכבד? תלוי את מי שואלים. ההיסטוריה רצופה בדוגמאות של מדינות ש"סיכמו וירו" - חתמו על הסכם מבלי שהתכוונו לעמוד בו בפועל. מאחר ולהיסטוריה יש כידוע נטייה לחזור על עצמה, הסכם העשרת האורניום המתגבש עם איראן העלה אצל רבים את התהייה - האין מדובר בעוד מקרה שבו מדינה מוליכה שולל את העולם כולו? בירושלים משוכנעים בכך, גם מומחי גרעין מעריכים שפיהם וליבם של האיראנים אינם שווים - ואילו ההיסטוריונים שולפים בקלילות דוגמאות רבות מהעבר.
"הנקודה היא", מסביר ד"ר איתן ברק, מומחה לדיני נשק ובקרת נשק מהאוניברסיטה העברית, "שאם מדינה נחושה להשיג יעד כלשהו, קשה מאוד לעצור אותה".
מדינות מסוימות, למשל, מתספקות ברוח ההסכם עליו חתמו, אך מתעלמות באלגנטיות מתוכן ההסכם.
לדברי פרופ' יעקב בר סימן טוב, ראש התוכנית לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם באוניברסיטה העברית, צפון קוריאה היא דוגמה קלאסית לכך. "זו מדינה שבעצם מגיעה פעם אחר פעם להסכמים עם המערב, אבל אף פעם לא עומדת בהם", אמר ל-ynet. "כך היא מרוויחה לזמן מה ביטול סנקציות כלכליות, בעוד בפועל אין לה שום כוונה לממש את מה שהיא חתמה עליו".
ישנם גם הסכמים ששני הצדדים מודעים היטב לכך שלא ימולאו. לדברי בר סימן טוב, הסכם ההבנות שבשתיקה בין חיזבאללה לישראל בגבול הצפון - שעוגן לפחות חלקית בהחלטה 1701 - הוא אחד כזה. "לכולם ברור שההסכם הזה יופר בשלב מסוים מכיוון שהחיזבאללה עוד עסוק באגירת נשק. השקט בגבול הוא למעשה ניסיון להרוויח זמן לקראת העימות הבא. הסכמים כאלו מחזיקים מעמד כל עוד יש אינטרסים לשני הצדדים לכבד אותם".
פיצוץ מחסן הנשק של חיזבאללה. "לכולם ברור שההסכם יופר" (רויטרס)
דוגמא מצוינת נוספת, לדבריו, היא היא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם בין גרמניה הנאצית לברית המועצות של סטאלין באוגוסט 1939, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. "היטלר לא חשב אפילו לרגע לכבד אותו, אבל החליט שזה נוח לו, והסובייטים היו בטוחים שהם עולים פה על דרך המלך. גם להם היה ברור שזה יופר בשלב זה או אחר, אבל הם נהנו מהרגע". פחות משנתיים לאחר מכן, פלש צבא גרמניה לברית המועצות.
מהסכם ורסאיי למלחמת המפרץ
ד"ר ברק מחזיר אותנו למלחמת העולם הראשונה. "בסיום המלחמה כל המדינות הוכרחו לחתום על הסכמים שנועדו להגביל את יכולתם הצבאית, כמו הסכם ורסאיי עם גרמניה, חוזה ניי עם בולגריה, וכן הלאה. בפועל, כל המדינות הללו עקפו את ההסכמים האלו בצורה שונות. הגרמנים הסתייעו ברוסים, האיטלקים נעזרו בגרמנים, וגם במלחמת האזרחים בספרד - הסתייע פרנקו בגרמניה".
"גם מקרה הרמאות העיראקית הוא מייצג", מוסיף ד"ר ברק. "למרות שהייתה חתומה באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, גם לאחר התקיפה הישראלית על הכור, המשיכה עיראק לפתח נשק גרעיני, עד מלחמת המפרץ הראשונה.
יש כמובן גם את סיפור לוב, גם היא חברה באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שרק לאחרונה, אחרי שנתפסה, החליטה להתפרק מנשקה. היא מסרה לאמריקאים ציוד רב שלכאורה בכלל לא היה אמור להגיע עליה. לוב החליטה לרדת מזה כי ידיעה שלא תעמוד בלחצים בסופו של דבר".
אבל למה ללכת רחוק? גם ישראל, מתברר, פסחה על שני הסעיפים כשהדבר התאפשר. "עד 1967, אזור הכנרת היה אמור להיות מפורז לחלוטין מכוחות צבא", מספר ד"ר ברק. "בפועל, הכוחות שהיו שם פשוט לבשו מדי שוטרים. לישראל גם היה אסור להציב סירות מלחמה בכנרת, לכן הוסיפו לסיפונן של 'סירות משטרה' נשק כבד. ואז הגיע בהפתעה מוחלטת מבצע 'עלה זית', שבו הרגנו למעלה מ-50 חיילים סורים. מי שקורא את ספרי משקיפי האו"ם אז יגלה כי נכתב במפורש שישראל עקפה את התקנות ולימים גם יצאו מחקרים שאכן הוכיחו כך". בהקשר זה ניתן להזכיר גם את "כוחות השיטור" שהחזיקה ישראל בהר הצופים עד 1967. אלה היו למעשה חיילים בתחפושת.
האם ניתן לקבל אינדיקציה לכך שלמדינה שחותמת על הסכם אין כוונה לעמוד בו? לדברי פרופ' בר סימן טוב, "הסכם שהוא שולל אפשר להוכיח רק בדיעבד".
גם לדברי ד"ר ברק, "קשה לבצע אכיפה מלאה על הסכם שנחתם מול מדינה בעלת אינטרס מאוד מובהק. אנחנו לא יודעים את כל העובדות לאשורן, וייתכן שאכן הלחץ הכבד על איראן באמת הביא אותה למחשבה שפה הזמן להתפשר. אולי היא הבינה שעדיף להוריד פרופיל, אחרת היא תאבד הכל".
אבל מקרה שכזה, שבו נמר הופך את חברבורותיו, לא אמור לגרום להרמת גבה במערב?
"אין ספק שמהפך כזה, של 180 מעלות, מעלה חשש. צריך לבדוק את ההסכם הזה בשבע עיניים. אחרי הכול, יש היסטוריה מוכחת של רמאות במזרח התיכון".
לפנייה לכתב/ת 
