במקום להילחם בגזי החממה, למה לא לפרקם?

במקום להילחם בפליטת הפחמן הדו-חמצני כדי להפחית את השפעותיו על האקלים העולמי, מדוע לא לפרקו לפחמן ולחמצן בלתי מזיקים? ג'יימס א' מילר, מהנדס כימי במעבדות הלאומיות האמריקניות סנדיה מפזר את הערפל: "למעשה, אפשר לבצע פיצול של פחמן דו חמצני (CO2) לפחמן ולחמצן, אך יש כאן מלכוד: פעולה כזו דורשת אנרגיה. אם אנרגיה זו תגיע מדלקים פחמימנים, שאחראים בעצמם להפקת גזי החממה, חוקי התרמודינמיקה מחייבים שהתוצאה הכוללת תהיה כמות גדולה יותר של CO2 מזו שעמה התחלנו".

"כדאי לחשוב על ההצעה כעל תגובה כימית: CO2 בתוספת אנרגיה יוצרים פחמן וחמצן. נוסחה זו היא ההיפוך, למעשה, של פעולת שרפת הפחם (פעולה שבה פחמן וחמצן יוצרים CO2 ואנרגיה). אם ייעשה שימוש באנרגיית פחם כדי להניע את תגובת הפירוק, ישתחרר יותר CO2 מכפי שהמערכת מפרקת, מכיוון שאין תהליך יעיל לגמרי".

"אפשרות אחרת היא לרתום מקור אנרגיה נטול פחמן כדי להניע תגובה, שלא זו בלבד שתבטל את תהליך השרֵפה, אלא אף תשתמש בפחמן דו-חמצני כחומר גלם ליצירת מוצרים שימושיים ועתירי אנרגיה. במעבדות סנדיה, אנו עובדים על ריכוז אור שמש להנעה של תגובות תרמיות בטמפרטורה גבוהה, שיפיקו פחמן חד-חמצני, מימן וחמצן מ- CO2 וממים".

"הפחמן החד-חמצני והמימן הם אבני הבניין הכימיות הבסיסיות שמשמשות להפקת דלקים סינתטיים, ועל כן אנו מכנים את התהליך הזה "דלק מאור שמש".

הכתבה התפרסמה בגיליון אוקטובר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל ", בהוצאת אורט