תמו השנים הצחיחות; התקווה שבה לימת אראל

בדרחן פריקייב עמד על הגדה, תחת השמש הבלתי נלאית של מרכז אסיה, מצץ את הסיגריה שלו והביט דרך חרכי עיניו למרחק, שם החלו סירות הדייגים לשוב בזו אחר זו לחוף עם השלל היומי.

עד לאחרונה, המקום בו עמד סוחר הדגים, היה בקצה שומקום במדבר מעשה ידי-אדם - עדות לאחד האסונות הסביבתיים החמורים בהיסטוריה. אבל עכשיו מים מלחכים את מגפיו, והם עדות לנס סביבתי: חזרתה לחיים של ימת אראל.

נעלמה. ימת אראל בצילום לווין (באדיבות NASA)

ימת אראל הייתה פעם גוף המים השפירים הרביעי בגודלו בעולם, והשתרעה על פני שטח שגודלו כשטחה של אירלנד. אך אז הפכו המדינות שסביב הימה לרפובליקות בברית המועצות.

התשוקה של הסובייטים למיזמי הנדסה ענקיים גרמה להם להטות את הנהרות שמילאו את הימה במשך מיליוני שנים לטובת השקיית שדות כותנה. התוצאה הייתה הרת גורל: שטח הימה הצטמצם ב-90 אחוז. "קטסטרופה חסרת תקדים בעידן המודרני", כינה זאת פיליפ מיקלין, גיאוגרף אמריקני שחקר את הנושא במשך שנים.

גם כיום, שני עשורים לאחר התפרקות ברית המועצות, הנזק נותר בלתי הפיך. צילומי לוויין מהתקופה האחרונה מגלים כי חלק אחד של הימה הצטמק ב-80 אחוז בשלוש השנים האחרונות בלבד. אוזבקיסטן, ששולטת על שני-שלישים משטח הימה, התייאשה מניסיונות לשקמה. מאמצי ההצלה מתרחשים בחלק של הימה הנתון תחת ריבונות קזחסטן, והם מרשימים.

עיירת הנמל נותרה ללא חוף

בגלל התייבשות הימה, עיירת הנמל אראלסק מצאה את עצמה 100 ק"מ מהחוף. אך כעת, סכר שנבנה על ידי הממשלה הקזחית ובסיוע הבנק העולמי החל להחיות מחדש חלק קטן של הימה, ולשקם את תעשיית הדיג המקומית. המהלך השיב את התקווה לאזור שכולם העריכו שפשוט יתייבש ויתפוגג ברוח.

עדות לאסון. שלדים מאובקים של ספינות (צילום: AP)

כשהמים נסוגו, נותרו תקועות בחול ספינות גדולות וקטנות, שנשארו שם במשך שנים והתפוררו להן לאיטן. כעת המים שוב עוטפים אותן. המים החלו לזחול והגיעו עד למרחק של 25 ק"מ מאראלסק. בבנק העולמי מעריכים שתוך שש שנים תוכל העיירה לשוב ולשכון לחוף הים ולשמש כנמל. הקזחים כבר לא יכולים לחכות. "חדשות טובות - הים חוזר" כתוב על כרזת ענק בכניסה לעיר.

"סוף סוף, יש תקווה ויש סיבה לחיים כאן", אמר פריקייב (49), שהמתין לדייגים על חוף הימה בכפר אקספה, כ-90 ק"מ מערבית לאראלסק. "יש עבודה לכל מי שרוצה". בקיץ, שבים הדייגים לחוף עם שקים מלאים בקרפיונים ודגי מים מתוקים.

אך הנס של אראל קטן לעומת הנזק שלעולם כנראה לא ישוקם. אוזבקיסטן בחרה לשמור על שדות הכותנה הרווחיים ועל קידוחי הגז והנפט בקרקעית שנחשפה. אך האזורים שבהם הים חוזר לקדמותו מעידים עד כמה פשוט הפיתרון.

היה דרוש רק סכר אחד קטן

הפרויקט לשיקום הימה החל ב-2001 במימון בסך 88 מיליון דולר. סכר שהוקם היטה מחדש את מי הנהר סיר לשטח הקזחי, במקום לאפשר להם להמשיך ולזרום דרומה ולהתבזבז.

כיום, חמש הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, שהפכו למדינות ריבוניות, מסכימות באופן עקרוני על הצורך לתאם את הניצול של נהר הסיר והנהר הנוסף שהוא עורק החיים של האזור הצחיח. בפועל, עם זאת, יש מעט שיתוף פעולה והמשמעות היא גזר דין מוות לרוב שטחה של הימה. 

המים חוזרים, וגם התקווה. סכר קוקאראל (צילום: AP)

הסכר בקוקאראל הוא עמוד התווך של הפרויקט. לא מדובר במיזם הנדסי מרשים במיוחד, ואפשר לחצות אותו בהליכה של דקה אחת בלבד. אך השפעתו על פני האזור הייתה דרמטית.

עליית מפלס פני המים באזור קיררה את האקלים המקומי והורידה את המליחות של המים כדי לאפשר גידול דגים מים מתוקים. על פי הבנק העולמי, המגדה הניב כ-2,000 טונות ב-2007 לעומת 52 טונות בלבד ב-2004. כעת, לראשונה, לקזחים המתגוררים לחופי הימה יש תקווה ועתיד. "אבי גדל בכפר דייגים וכל חייו דג דגים", אמר פריקייב, שמפקח על צוות של כמאה דייגים.

עכשיו גם הדגים חזרו

כשהימה החלה להתייבש בשנות ה-60, רבים מתושבי האזור היגרו לערים בחיפוש אחר עבודה. האזור הפך עד מהרה לעמק צחיח ומאובק, ותעשיית הדיג גוועה. פריקייב ניסה בעבר להתפרנס מרשת חנויות קטנות אך נכשל וחזר לדיג, אלא שגילה שכל הדגים נעלמו. האדמה הפוריה הפכה לאדמת מדבר - מתבשלת תחת השמש הקופחת ביום וקופאת בלילה.

סכר קוקאראל (צילום: AFP)

המלח שנותר על הקרקעית, יחד עם חומרים נוספים שהיו במים רויי הכימיקלים והדשנים, התעופף ברוח וגרם לגל של תחלואה בדרכי הנשימה במדינות השכנות. ההתייבשות פגעה גם בצמחים ובבעלי החיים באזור, והשינוי בנוף הזמין סופות אבק שנעו למרחק של מאות קילומטרים.

ילדים ירוקים מתנה ירוקה טיפוח אורגני משלוחים אורגניים תיירות אקולוגית גינה אורגנית

הצטרף לאינדקס האינדקס המלא

הסובייטים ראו לנגד עיניהם את הרווחים משדות הכותנה, אותה מכרו לקובה ולאירופה. הדייגים שילמו את המחיר מאחר שהשלל התמעט והלך עד שכל הדגים מתו. כשראו את הדגים המתים נסחפים לחוף, ניסו הסובייטים להציל את התעשייה המקומית כשהכניסו לימה דגי מים מלוחים. כעת, כשהמים מאבדים ממליחותם, הדגים הללו הולכים ומתמעטים. הדייגים באזור מוכרים אותם לרוסיה, אוקראינה וגיאורגיה ברווח נאה, ומקווים להצליח ולמכור אותם גם לשוק האירופי.

אט אט נעלמים מהנוף שלדי הספינות הטרופות; "ציידי גרוטאות" וסוחרי מתכת בוזזים אותן. במקומן חוזר גם הטבע לכבוש את מקומו. בצד הצפוני של הסכר, ציפורים נודדות ושחפים מתעופפים במעגלים מעל המים, בחיפוש אחר מזון. בין הגדה הישנה של הימה לגדה הנוכחית, התבססה מערכת אקולוגית חדשה ומגוונת, עם מכרסמים, זוחלים, חרקים ופרוקי-רגליים ויונקים. התקווה חוזרת לימת אראל.