"הילדה הזאת מעופפת ועצלנית"

ישיבת הצוות של כיתה ג' הייתה סוערת במיוחד. המחנכת חנה (כל השמות בדויים), סיפרה בקול טעוּן על רעות: "הילדה הזו מעופפת. אני לא מסוגלת להתמודד איתה".

דנה המורה המקצועית ללשון הוסיפה: "היא כותבת עם המון שגיאות כתיב. גם במבחנים היא מעתיקה מתלמידים שיושבים לידה". יוספה, המורה הוותיקה למדעים הנידה בראשה: "דווקא בשיעורי מדעים היא מגלה סקרנות ושואלת שאלות מאוד נבונות". סוזי המורה לאנגלית קטעה אותה: "היא אולי נבונה, אבל זה לא בא לידי ביטוי בלימודים. הציונים שלה מאוד נמוכים וגם אצלי היא בין הנכשלים. היא עדיין לא קלטה את האותיות באנגלית".

עוד בחדר היועצת:

• "אני שמנה, צוחקים עלי ואין לי חברים"
• את מי אתה שונא יותר - את אבא או את אמא?
• "אל תגידו לי איך לחנך את בתי"
• "ההורים בחו"ל ואנחנו שותים ומעשנים"
  

מי זו רעות?

יצאתי מהישיבה מוטרדת. רעות משכה את עיני מהיום הראשון ללימודים. ילדה גבוהה ויפה, עיניה החולמניות, ביישנותה... משהו במראה שלה משדר עדינות אך גם ריחוק. בהפסקות הייתה לה פינה קבועה בחצר. שם הייתה מציירת עם חברתה היחידה. לעיתים, כשחברתה נעדרה, הייתה יושבת לבד – בוהה בשאר הילדים ונראית תלושה מהמתרחש סביבה.

איך מתמודדים עם סבך המידע?

דבריה של יוספה לא התיישבו עם הרושם שרעות יצרה אצל שאר המורים. איך ניתן להסביר זאת? הרי מדובר באותה ילדה. מדוע יש שוני כל כך גדול במוטיבציה שלה ובהתייחסות שלה ללימודים?

האם לרעות יש ליקוי למידה?

למחרת נכנסתי לכיתה ג' לצפות ברעות. ראשה בלט בשורה האחרונה. בתחילת השיעור, כשהמורה דיברה, רעות הקשיבה, אך כשההסברים עברו להדגמות על הלוח – רעות החלה לשפשף את עיניה ואחר כך הסבה את מבטה אל החלון. באותם רגעים היא חדלה להקשיב לנעשה בשיעור וניכר היה שתשומת ליבה הוסטה לעבר נושאים אחרים מעולמה הפנימי. הצצתי במחברותיה. הן היו כמעט ריקות. כתב ידה היה לא קריא ובנוסף היה רצוף שגיאות כתיב.

מקור הבעיה - לעיתים מפתיע

שמתי לב, שבעודה מקרבת את הטקסט לעיניה, קריאתה של רעות טובה מאוד. כששאלתי למה היא עושה זאת, רעות ניסתה להתחמק. לבסוף בחשש גדול רעות הודתה בפני שיש לה בעיה של קוצר ראיה. הבעיה אובחנה כבר בכיתה א' - אז גם הותאמו לה משקפיים בהתאם, אך רעות מסרבת להרכיב את משקפיה. היא פוחדת שהם מכערים אותה ובנוסף, היא לא בטוחה איך הילדים יגיבו כאשר יראו אותה מרכיבה משקפיים. התברר שרעות מרכיבה משקפיים בביתה והאם לא מודעת לכך שבבית הספר רעות מסרבת להרכיב אותם.

איך נזהה בעיית ראיה?

משרד החינוך בשיתוף משרד הבריאות מוודא שכל ילדי כיתה א' יעברו אבחוני ראייה, אך פעולה זו אינה מספיקה. לעיתים, תלמידים עוברים בדיקת ראייה שמראה שהכול תקין ולאחר מספר חודשים הם מפתחים בעיה. לכן צריכים לבדוק את הראיה שלהם לאורך השנים (אחת לשנה או במקרה שההורים מרכיבים משקפיים - אחת לחצי שנה).

• כאבי ראש.
• מצמוץ בעיניים בתדירות גבוהה.
• שיפשוף של העיניים פעמים רבות.
• נטייה להתקרב מאוד למסך הטלוויזיה או למסך המחשב.
• קושי בקריאת שלטי חוצות או זיהוי אנשים מרחוק.
• קושי ברכישת הקריאה.
  

סוף טוב

רעות ניצלה את הקשר הרופף של אמה עם בית הספר. היא שמרה בסוד את עובדת היותה קצרת ראייה. גם אחרי שהצוות החינוכי והאם נחשפו לעובדה זו - רעות ניסתה "להימלט מהעונש של המשקפיים". אחרי שיחות עידוד מצד הצוות החינוכי בשיתוף האם וחברתה הטובה של רעות - נאותה רעות להרכיב בכיתה משקפיים.

• ד"ר רותי בן-זאב היא יועצת חינוכית.