למה אנחנו שרים פיוטים?

מי שינחת בישראל 2009 ויאזין במשך יום אחד לתחנות הרדיו הפופולריות ודאי יחשוב שמדובר בעם שכל-כך מחובר לשורשיו, שכלי התקשורת שלו לא מפסיקים לנגן טקסטים שנכתבו לפני מאות שנים. אלא שכמו שכולנו יודעים, הפיוטים לא מילאו כאן את הפלייליסט מאז ומתמיד. אם לפני עשר שנים מישהו היה מנבא שפע אדיר של יוצרים ישראלים ששרים פיוטים היו מתייחסים אליו בביטול גמור, במקרה הטוב.  

התמורה שנעשתה בשנים האחרונות בתרבות המוזיקלית בישראל היא אדירה. את נקודת ההתחלה ניתן כנראה לסמן ב"אנא בכוח" של עובדיה חממה, אבל למנות את כמות השירים מהמקורות שיצאה מאז, זו תהיה משימה לא קלה בכלל, שתמלא כאן כמה פסקאות טובות. 

אתי אנקרי, רע מוכיח ולהקת נקמת הטרקטור הם אמנים ששותפים למהפכה המוזיקלית הזו, ושלושתם יצרו אותה במסגרת פסטיבל העוּד. לקראת ההופעה של נקמת הטרקטור בפסטיבל, שתבצע את פיוטיו של ר' אברהם אבן עזרא, ביקשנו לברר עם שלושת האמנים מה מקומו של הפיוט אצלם, למה הוא עדיין רלוונטי, ולמה אנחנו כל-כך אוהבים את זה.    

מדוע בחרתם בפייטן שבחרתם?

רע מוכיח: היוצרים של פסטיבל העוּד הציעו לברי סחרוף ולי להתעסק עם הפיוטים של רבי שלמה אבן גבירול, והתאהבנו בו. גבירול הוא מורד, אדם ששאל והטיל ספק מבלי לחשוש מהתוצאה - דבר שאכן הביא לסילוקו מעירו סרגוסה. 

הוא מרד בתפישות עולם שהתאימו לאותה תקופה בנוגע למקומו של האדם מול אלוהים והאדם מול הדת. בשיר "בחייכם אדומי השפתות" הוא מבקש לאהוב אותו כמו "דינים ודתות", או במילים אחרות - "ואהבת לרעת כמוך" כערך עליון באותו רגע. יש עוד הרבה דוגמאות של הטלת ספק מצידו, וזה מה שמצא חן בעינינו, בניגוד לחלק מהאנשים היום - דתיים ושאינם דתיים - שהולכים באופן עיוור אחרי קונספטים ולא שואלים שאלות חשובות.

אבי בללי: למעשה, נקמת הטרקטור לא ממש בחרה באבן עזרא אלא פשוט הוצע לנו לפתוח את פסטיבל העוּד השנה בערב המוקדש לו. עם זאת, קיימת אצלנו התחושה שאבן עזרא 

חיכה לנו, שלא סתם שודכנו איתו ולא עם פייטן אחר.

עולמו המיוסר של אבן עזרא, חשבון הנפש שלו והתעסקות שלו בגורל; ההלקאה העצמית, הנדודים, החיפוש והתשוקה האדירה לחיים, אלה דברים שעוררו בנו הזדהות אדירה, והתחברו לעולם הפנימי שלנו. כתיבתו חוצה גבולות של זמן ומרחב. היא נצחית, על זמנית ומלווה ותלווה לעד את הדורות החולפים. אבן עזרא מכיל בתוכו את הפשטות הרגשית שבאדם, יחד עם עומק רגשי אינסופי.

אתי אנקרי: משהו בשירים של רבי יהודה הלוי דיבר אלי, ולא מיד הבנתי מה. במשך כשנה התקרבתי אל הכתובים ולאט-לאט, אחרי שעות של קריאה ושירה של המילים, התחילו המסכים לנשור ומאוד שמחתי על הבחירה. הרגשתי כאילו רבי יהודה הלוי בכבודו ובעצמו נותן לי שיעור בהתקרבות פנימית. הוא מדבר על עם ישראל שעומד מול בוראו וכל שורה שמתפתחת בשיר חושפת את הרעד האישי שלו מול הכל יכול.

איזה פיוט אהבתם במיוחד?

רע מוכיח: פיוט שאהבתי במיוחד הוא "יושבי בתי חמר למה תשאו עין ומותר האדם מן הבהמה אין". פה הוא מדבר על החומרנות, והיותה הדבר שמשאיר את האדם במעמד של בהמה.

אבן גבירול מדבר בעצם על רדיפת בצע, חוסר ענווה וחוסר הצניעות של החברה באותה תקופה. הוא מנסה לעורר לחשיבה על מה שבאמת חשוב, ומה בעצם הוא הבן אדם. והוא אומר: הרי אתה בסך-הכל חתיכת גוף, אם לא תעמיק ותתרכז בדברים שהם מעבר לחומרנות - אתה בעצם בהמה.  

אבי בללי: קשה לציין שיר אחד כי קשת הכתיבה של אבן עזרא היתה מאוד רחבה. זה מתחיל בשירי חול, ממשיך בשירי תלונה, עולה בשירי קודש ופונה בשירי תשוקה, מבלי לפסוח על שירי אהבה. המוטיב המרכזי שמופיע כעמוד תווך לאורך כתיבתו הוא הזמן. הוא כל הזמן מתעסק עם הזמן, ובא בתלונות לזמן.

בניסיון לענות בכל זאת על השאלה, עולה הפיוט שהוא שיר תלונה "מסבלו של גולה", ששורותיו המסכמות הן: "מנחלי גפרית דמעות ישאבו/ ואת ליבי יזלו לקדוח". אבן עזרא מדמה את חייו הקשים לנחלי גופרית שמשם דמעותיו נשאבות. אותן דמעות גופרית קודחות חורים של כאב בליבו. קשה שלא להתרגש מתיאור עוצמתי כזה של כאב.

אתי אנקרי: קשה לבחור בשירים איזה מהם מדבר אלי יותר. כמו שבוודאי רבי יהודה הלוי כתב את השירים במצבים שונים, ככה כל שיר מתאים למצב מסוים של הקורא. אחד הרגעים המקסימים שעברו עליי בתהליך היצירה היה כשסיימתי להלחין את השיר "יעירוני רעיוני". הרגשתי תחושה של הודיה על המתנה הגדולה הזאת, ושיותר מזה אי אפשר לבקש. השיא של השיר הוא "לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו"

איך הפיוטים רלוונטים לזמננו?

רע מוכיח: מכיוון שהיום יותר מתמיד המין האנושי ישן מבחינה רוחנית, יש צורך בניעור וטלטול. בעידן הרייטינג המפואר שלנו, אנשים מפחדים לאבד את מה שיש להם - מעמד או כסף, ומוכנים להתבזות ולדבר שטויות. רק לא לאבד רייטינג. אחד הדברים שהופכים את אבן גבירול לרלוונטי זה האומץ שלו לומר את דברו. היום כבר לא נתקלים בדבר כזה, וזה עצוב מאוד. העולם על סף תהום ואין קול מעורר.

אבי בללי: אבן עזרא כותב על הנפש האנושית. הוא מתעסק בכאב, בתשוקה, ובחשבון נפש. אלה דברים שחוצים גבולות של זמן, ומעבירים אותו אל מעבר לשכבות הקושרות אותו לתרבות שבתוכה הוא חי.

אתי אנקרי: יש משהו במילים של רבי יהודה הלוי שהוא מעבר למילים עצמן. אולי בגלל שהוא בבחינת צדיק שהתורה שלו מחייה את התלמידים והם אינם יכולים לתפוס ולהבין, רק כל פעם עוד שיעור, עוד מעט.

מה גרם לפופולריות של הפיוטים דווקא עכשיו?

רע מוכיח: יש לא מעט סיבות ואחת מהן היא שמדובר באופנה, אני מודה. לפני 20 שנה הקולות החזקים של החברה הגיעו מהמערב - בוב דילן, ביטלס, ג'ון לנון - זו היתה האופנה ומה ששלט בקרב האמנים. היום מוצאים את זה בפיוטים.

מעבר לכך, אין ספק שאותם משוררים מתור הזהב באמת הציעו רמה ועומק של כתיבה שלא ניתן למצוא בימים אלה כאשר אף אחד לא מוכן להסתכן בדבריו ומעדיף ללכת על בטוח.

אבי בללי: צריך לציין פה שני גופים שעושים עבודה נפלאה: בית הקונפדרציה בירושלים ובית אבי חי. אלה שני גופים שדואגים לחשוף את האמנים הישראלים למורשת היהודית, למקורות, לפיוטים ולמקרא. אני לא חושב שהדרישה לפיוטים מגיעה מהקהל, מהעם, אבל קורה כאן דבר יפה ומעורר השראה גם לאמנים וגם לקהל. מדובר בשירה ברמה עילאית, עזבו את המילה פיוטים. זוהי שירה נשגבת ולא סתם היא מלווה אותנו אלף שנה ותמשיך לנצח. 

השילוב בין היוזמה של הגופים ועידן הניו-אייג' חברו לדבר חיובי בכך שתרבות עתיקה, התרבות שלנו, שכמעט וחומקת מאיתנו חוזרת לכולנו, באמצעות האמנים שמשמשים כשגרירים.

אתי אנקרי: למה מפייטים כולם עכשיו? כשגשם יורד הוא מרווה גם וגם וגם. כנראה שיש רצון מלמעלה וכמיהה מלמטה למילים האין סופיות האלה. בחיבור הזה מתנגנים ים של ניגונים.

• "נקמת הטרקטור" תפתח את פסטיבל העוּד בהופעה משירי אבן עזרא ביום חמישי (12/11) בתיאטרון ירושלים - תיאטרון שרובר. ברי סחרוף ורע מוכיח יעלו את המופע "אדומי השפתות" ביום רביעי (18/11) בהיכל לאמנויות הבמה בבאר שבע. אתי אנקרי תשיר משירי ריה"ל ביום שלישי (8/12) בזאפה הרצליה.