"אחי, תפוס פה!" - האם מותר לשמור חניה?

עלמה ואורי, אחים וחברים מאוד טובים, מתגוררים יחדיו בשכונה הסמוכה לאחד הרחובות העמוסים והסואנים בתל אביב. מאחר וחניה הינה מצרך נדיר מתחת לביתם, הם הגיעו להסדר ביניהם: בימי שני וחמישי עלמה מתקשרת לאורי מיד כשהיא מסיימת את לימודי הערב שלה, ואורי יורד לרחוב ומתחיל לחפש לה חניה.

כשאורי מוצא מקום פנוי, הוא פשוט נעמד בין המכוניות ומחכה. בימי שני הזמן עובר לו ממש מהר, הוא שומע מוזיקה ב- I-pod שלו ומסתכל על כל האנשים, אבל בימי חמישי קצת יותר קשה לו: הרבה נהגים שואלים אותו אם הוא יכול לזוז, ובכל פעם הוא צריך להוריד את האוזניות ולהסביר להם ש..."לא, אחותי בדיוק חונה פה". לפעמים הוא מחכה לה חצי שעה או יותר, אבל אז היא מגיעה עם כל הסיפורים והחיוכים, ומשהו טעים, והכל נשכח.

ביום חמישי האחרון יצא יהודה, הנשיא המכובד של מועדון הדמקה במושב שבו הוא מתגורר, לעיר הגדולה, בשליחות דחופה של אשתו, מלכה, אשר נתקעה באמצע הכנת הפשטידה של שבת, והייתה זקוקה ל-400 גרם דומדמניות שחורות אורגניות, ועכשיו.

במשך 20 דקות הוא חיפש חניה ליד ה"חנות האורגנית הפתוחה בכל שעה". אחרי 3 פעמים בהן הבחור החמוד שעמד בחניה הפנויה היחידה אמר ליהודה ש"הוא מצטער, אחותו בדיוק חונה", יהודה התחיל לחשוב שלבחור יש בעיה: או שאין לו אחות או שהוא לא בדיוק מפוקס על עצמו.

כשהוא נכנס לרחוב הקטן בפעם הרביעית, והבחורצ'יק הוריד את האוזניות והתחיל לענות, הנייד ברכב צילצל, וזו שוב הייתה מלכה על הקו, והוא התחיל להרגיש את הלחץ של העיר, ממנה ברח כבר לפני שנים, אז הוא פתח את החלון, חייך לבחור ואמר לו: "תזוז בבקשה, אני חונה פה".

אורי התקרב אליו, הוא חשב שיהודה לא שומע טוב, וחזר על המנטרה: "סליחה אדוני, אבל אחותי בדיוק חונה פה". יהודה השיב לו שזה לא מעניין אותו, פה זה לא קופת חולים ולא שומרים תור, והוא חונה עכשיו. שיזוז!

אורי הביט לאופק, אך מכוניתה של עלמה לא נראתה בשום מקום. יהודה, שבינתיים החליט לעמוד על שלו, ויהי מה, התמקם ברוורס והחל לנסוע לאט אחורה.

אורי נופף בידיו תנועות של "לא", אך נשאר במקומו; מלכה המשיכה להתקשר; יהודה המשיך לזחול אחורה בעקביות; אורי צעק "מה אתה עושה?", יהודה השיב: "תזוז, אידיוט!" וכך, עד שצינור המפלט של הרכב נגע קלות ברגלו של אורי. יהודה כמובן נבהל ועצר מייד, אך כשיצא מהרכב, אורי כבר היה שכוב על המדרכה, רגלו אחוזה בידו, והוא צווח: "דרסו אותי, דרסו אותי!!".

עוברי אורח מבוהלים רכנו מעליו ונעצו ביהודה מבטי שטנה, הטלפון ברכב צלצל שוב ושוב "בית", ועלמה המשיכה להסתובב ברכבה ברחובות הסמוכים ולחייג שוב ושוב לנייד של אורי, שלא ענה וגם לא נראה בשום מקום.

לאורי וליהודה שלום, אבל לצערנו, מקרים דומים קורים בכל יום, ולא תמיד נגמרים בפשטידה חסרת דומדמניות. השאלה המשפטית היא, האם התנהגותו של אורי מנוגדת לחוק, או שהיא סתם מרגיזה?

התנחלות על שפת הכביש

לא קיים חוק ספציפי האוסר על "שמירת חניה". עם זאת, בירור קצר שערכתי מעלה כי הקמת התנחלות יחיד על האספלט מנוגדת למספר חוקים אשר נועדו לשמור על הסדר בכביש:

1. בין חוקי העזר שהתקינו העיריות השונות , קיימים גם חוקים לשמירה על הניקיון והסדר. בתל אביב, למשל, אוסר החוק על הצבת חפצים ברחוב ללא אישור, באשר הם יכולים להוות מכשול. אם אורי היה בוחר להניח כיסא או ארגז במקום החניה, כפי שרבים עושים ולמשך יום שלם, הדבר היה עלול לעלות לו בקנס.

2. תקנות התעבורה אוסרות על הפרעה לתנועה: נהג שפונה ימינה לכביש דו סטרי צפוף ועוצר את רכבו, כך שכל מי שנוסע אחריו צריך לעקוף אותו ולהיכנס לנתיב הנגדי – יכול ויורשע על ידי בית המשפט בעבירת הפרעה לתנועה.

כך, כאשר נהגים עצרו ליד אורי, ביקשו לחנות, ובינתיים נהגים אחרים עקפו אותם, ייתכן ונוצרה הפרעה לתנועה הזורמת (כמובן שלא כל הפרעה לתנועה מביאה להרשעה, יש לבחון את המקרה הספציפי).

איך מתחמקים מהדו"ח (צילום: ירון ברנר)

האם אורי יכול לתבוע את יהודה?

אורי, שהיה מעוניין לקבל פיצוי על ה"נזק" שאירע לו, כולל החזרי עלויות האשפוז ה"ממושך", הגיש תלונה למשטרה, וכעת נשקלת העמדתו של יהודה לדין בגין התנהגות המסכנת את שלום הציבור.

עורכת הדין הנמרצת של יהודה מוקיעה מכל וכל דווקא את התנהגותו של אורי, שלמרות שביקשו ממנו לזוז פעמים כה רבות, נהג בחוסר זהירות משווע ולא מנע את הפגיעה הצפויה. כדאי לדעת כי בתיקים דומים שהגיעו לדיון בבית המשפט, בית המשפט הביע חוסר נחת מ"שמירת חניה" לרכב אשר כלל אינו נמצא באיזור, זאת להבדיל משמירת חניה לרכב שרק "מתיישר" – שהיא לגיטימית.

במקרה אחד נפסק כי מדובר בחניה ציבורית השייכת לכלל הציבור ואין לנהג אחד שום זכות עליה, יותר מלנהג אחר, לכן מי שמנסה למנוע מאחר להיכנס לחניה, הוא שנוהג שלא כדין. ואולם, מאחר וניתוחה המשפטי של הסיטואציה הוא מורכב, וההכרעה צפויה להשתנות מתיק לתיק, אני מציעה שנזנח את העיסוק באשמים ונעבור למניעה, או כמו שאמרו כבר לפניי, בכביש אל תהיה צודק - היה חכם.

כחול ולבן הוא הצבע שלנו

יהודה כועס. העירייה, המדינה ואפילו מלכה אשתו, כולם אשמים: כי זה לא שלא היו עוד חניות "לכאורה", הוא פשוט לא הצליח להבין איפה מותר לו לחנות ואיפה לא! סימוני השפה היו מטושטשים, הוא לא זכר בעל פה באיזה שעות צריך תו, תחנת האוטובוס הנטושה קרצה לו אך הוא חשש מגרירה, ומאחר והוא שכח את המחשבון שלו בבית, הוא לא הצליח להבין את ההנחיות בשלטים. פלא שמראהו של אורי שתופס חניה רחבה ונוחה – הטריף את יהודה לגמרי?

למזלו, מלכה המסורה התיישבה מייד מול הרשת, חיפשה וצ'יטטה, והכינה עבור יהודה רשימת "עשה ואל תעשה". הרי היא לפניכם:

1. שעות חניה:

• תמיד בדוק את השילוט מימינך (לא להתעצל יהודה - לך אחורה עד תחילת הרחוב - ושים לב שהתמרור תופס רק לגבי
  

הצד שבו הוא מונח).

• אין תמרור ספציפי? במקרה כזה יחול על הרחוב חוק העזר העירוני (למשל, בתל אביב, בהיעדר שילוט, יש לשלם על
  

חניה בכחול לבן בימי חול מ-9:00 עד 19:00, ובערב שבת או חג מ-9:00 עד 13:00).

• השילוט מבלבל או לא ברור? דע לך, שכאשר ברחוב אחד ניצבו 3 שלטים, שמסרו מידע סותר, ביהמ"ש קבע כי אין
  

לצפות מנהג שיבין תוך כדי נהיגה אם האיסור לחנות תקף בשעה זו וזו או לא ולכן זיכה אותו מהאישום. יהודה: אתה צדיק.

2. צומת:

• באמצע הצומת? על מעבר החציה? ליד ברז כיבוי אש? השתגעת? קח לפחות 12 מטר מהצומת ו- 2 מטר מהברז, לכל
  

כיוון. אלא אם כן ראית סימון ברור שמותר לחנות, ואז זה בסדר.

3. צבעים:

• אדום לבן: אסור, אלא אם כן כתוב שמותר (בשעות הלילה למשל ברחובות מסויימים). זה גם יעלה לך 250 שקל אם
  

תתבלבל. מצד שני, יהודה, אם היית נהג מונית, היית יכול לעצור לנוסעים שלך גם באדום לבן. זה מה שנקרא חצי הכוס המלאה.

• כחול לבן: מותר לחנות בכפוף להסדרים העירוניים (שלטים יהודה, שלטים). בתל אביב, למשל, ברחובות רבים, אסור
  

לחנות בכחול-לבן אחרי 17:00 (ועד ל-9:00 למחרת), מאחר והחניה מותרת לבעלי תו חניה אזורי בלבד, ולכן גם אם תפעיל את האיזי-פארק, תקבל דו"ח.

• צהוב אדום: רכב ציבורי, ולכן החנייה אסורה, ואם לא כתוב, אז תתרחק 20 מטר לפני ואחרי התמרור. אגב, יהודה,
  

השבוע תוקן החוק, כך שבכפוף לשילוט שתציב הרשות העירונית תוכל בעתיד לחנות בתחום התחנה בסופ"ש (משישי ב-20:00 ועד שבת ב-16:00).

4. נכים:

• יהודל'ה: לא משנה כמה סיבובים עשית, לעולם, אבל לעולם אל תחנה בחניית נכים. ולא בגלל הקנס (500 שקל) אני אומרת
  

לך את זה, אלא בגלל שזה ממש לא מוסרי. שהדומדמניות יחכו.

• לנכים: החוק מתיר לכם לחנות גם במקום שבו החניה אסורה, בתנאי שאתם לא מפריעים לתנועה, שלא היה לכם מקום
  

חניה אחר, שאתם לא מונעים מעבר עגלות ילדים או נכים ולא חלים החריגים כגון אמצע צומת, תחנת אוטובוס וכולי, ראו סע' 2 ו- 3 לחוק.

5. "פקח אני פורק סחורה":

• יהודה, על מה אתה מדבר? איזו סחורה אתה פורק בתל אביב באמצע הלילה?! בכל מקרה, אם יש שלט המתיר פריקה
  

וטעינה, זה מותר, והפקח ייאלץ להמתין לך 10 דקות ולבדוק אם אכן אתה מבצע פריקה מותרת, או חונה חניה אסורה.

6. "תפסו לי את החניה, אז חניתי בחוץ":

• יהודה, שכחת שאנחנו גרים במושב?? חוץ מזה, דע לך, שעירוני אחד, שתפסו לו את החניה הפרטית בעבודה, חנה על
  

המדרכה והלך לחפש את בעל הרכב, וכשחזר גילה שקיבל בזמן הזה דו"ח!

ומה אתה חושב? שביטלו לו את הדו"ח? ממש לא! בית המשפט הסביר לו, שהוא היה יכול לדאוג להצבת מחסום לחניה, או להשאיר לפקח פתק עם הסבר, אבל הוא לא עשה את שניהם. עד לעליון הוא הגיע עם זה – וזה לא עזר לו, את הדו"ח הוא שילם. אני אומרת לך יהודה, אם הוא היה בעלי....

תמיד תבדקו את התמרור בכניסה לרחוב (צילום: ירון ברנר)

קיבלתי בכל זאת דו"ח - מה עושים?

יהודה שלנו שכח את ההוראות בבית וחטף קנס. לא ממלכה, מהעירייה. מה עושים עכשיו? לפניו מספר אפשרויות פעולה:

יכולות להיות מספר סיבות טובות לביטול: התיישנות העבירה - אם במהלך השנה שמיום ביצוע העבירה לא קיבלתם את הדו"ח בדואר רשום, תוכלו לדרוש את ביטול הדו"ח (רכב חברה או ליסינג – ההתיישנות אחרי שנתיים).

רמז: זה לא קורה הרבה, ואם זה קרה לכם, בדקו את הדואר אצל ההורים. בכל מקרה, אם נזכרו בכם אחרי יותר משנה, ואין לכם מושג על מה מדובר, בקשו לקבל מהעירייה את כל פרטי עבירות החניה הנטענות ואת האישורים כי הם נשלחו אליכם בדואר, ומתי.

התיישנות העונש על העבירה - אם קיבלתם הודעה על העבירה, אך במשך שלוש שנים מיום בו היה עליכם לשלם את הקנס לא ננקטו נגדכם הליכי גביה – העונש מתיישן, ולא ניתן לבצעו. לעומת זאת, מספיק מכתב דרישה אחד פעם ב-3 שנים, כדי להוכיח שהעירייה לא שכחה לגבות את הדו"ח.

מקרה שהיה כך היה: אשה שקיבלה מספר דו"חות נלחמה על ביטולם מול העירייה, לשווא: העירייה סירבה לבטלם. האשה, שלא שמעה מהעירייה למעלה מ- 3 שנים, חשבה שהם ויתרו לה, עד שלפתע ביום בהיר אחד הוטל עיקול על רכבה, בדיוק כשהיא עמדה למכור אותו!

בתביעתה בבית המשפט נגד העירייה זכתה האשה, וגם קיבלה 1,500 שקל פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לה, זאת מאחר ופרקליטי העירייה לא הצליחו להוכיח שהדו"חות שנשלחו אליה, לטענתם, במשך השנים, אכן נשלחו בדואר רשום.

לעניין המסירה: כדאי לדעת שלא יעזור לכם לברוח מהדוור. מספיק שהעירייה תוכיח שהדואר הרשום הספציפי נשלח אליכם לכתובת המעודכנת במשרד הרישוי, על מנת שתקום חזקה כאילו קיבלתם אותו בתוך ‏15 יום מיום המשלוח. רק אם תוכיחו סיבה ספציפית שבגללה לא קיבלתם את המכתב, וכזו שאינה תלויה בכם, החזקה תופרך.

בעניין זה, אם עזבתם את בית ההורים ולא טרחתם לשנות כתובת, התירוץ הרגיל של "אני לא בקשר איתם והם לא יודעים איפה אני גר" לא יעבוד הפעם: עליכם החובה לעדכן את כתובתכם העדכנית.

לסיכום, מספר מטרות יש למגבלות הללו, שהוטלו על העירייה: האחת היא, שהנאשם בעבירה יגיע למשפט כשזכרונו רענן; שהעדים עצמם, כמו הפקח למשל, יהיו עדיין בתמונה; ושהדיון בין האזרח לרשות יסתיים מתישהו.

מטרתה שנייה היא, שהרשות תעניש את עבריין החניה על העבירה, ולא תראה בקנס ככלי להתעשרות על חשבון האזרח. לכן, בתי המשפט אינם מאפשרים גביית חוב ישן שהעירייה עצמה שכחה ממנו, ולכם רק נותר לשים לב ולעמוד על שלכם.

דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.

למאגר פסקי-הדין המלא: www.lawdata.co.il