תגרמי לו לרצות את מה שאין ביכולתו לקבל

כשארזתי את המזוודה הראשונה שלי ואספתי בבושת פנים את כל תכולת חפציי העלובה מבית אהובי הראשון, ידעתי שמשהו בי השתנה לעולם. גיליתי את הסוד, נחשפתי לאמת הקשה, קיבלתי זעזוע ישיר למוח, התמימות שלי ערקה למחוזות נעלמים וידעתי שאין דרך חזרה: לאהבה יש תאריך פקיעת תוקף

גאל ההיאפורסם: 24.11.09 , 10:44

אילו הארי, כשפגש את סאלי, היה יודע שהאנחות המגרות, הצחוק הסקסי המפלרטט והמין המענג שסאלי העניקה לו הם לא יותר מטקס חיזור אבולוציוני, בו הנקבה משתמשת בכל האמצעים האפשריים לגירוי ולפיתוי הזכר על מנת למצוא זיווג מתאים להפריית ביציותיה ולגידול צאצאיה - האם היה הארי מעדיף אולי להשאיר את היחסים אפלטוניים, לזכות בחברות טובה, יציבה וברוכת שנים במקום הדעיכה הבלתי נמנעת של הסם הקרוי 'אהבה'?

הארי, כמו הרבה מעמיתיו נושאי הטסטוסטרון ואביהם הביולוגי, אדם, היה הראשון ליפול בפח, פותה כמו חמור על ידי חווה ואכל אותה לכל שנות חייו. וגרוע מכך, קילל את האנושות כולה.

כשארזתי את המזוודה הראשונה שלי ואספתי בבושת פנים את כל תכולת חפציי העלובה מבית אהובי הראשון, ידעתי שמשהו בי השתנה לעולם. גיליתי את הסוד, נחשפתי לאמת הקשה, קיבלתי זעזוע ישיר למוח, התמימות שלי ערקה למחוזות נעלמים וידעתי שאין דרך חזרה: לאהבה יש זמן דור מאוד מדויק והוא אורך שלוש שנים, לעיתים גם ארבע, אך זה רק בנסיבות מקלות. איך לעזאזל חיים עם העובדה האכזרית הזו? היש טעם להמשיך כשהסוף ידוע מראש?

תגידו צינית ממורמרת, פסימית עד כדי גועל והורסת מסיבות, יש עובדות מדעיות שעליהן אין עוררין, אלא אם כן הינכם משתייכים לקבוצת המאמינים. אני שייכת לקבוצת מטילי הספק. ואכן, על פי מחקרים שונים ומגוונים, סערת ההורמונים המטריפה אותנו בתחילת קשר זוגי מתפוגגת לאיטה. כנראה אחרי גג ארבע שנים, ואז, הורמוני המשיכה מפנים מקום לנוירו-הורמונים אופיאטיים (דומים לאופיום), שהם סמי ההרגעה הטבעיים של הגוף. והנ"ל מתבטא בצפייה ממושכת בטלוויזיה ובתחושת גועל כל פעם שהוא שם עליך את הידיים שלו. או לחילופין, הצטמררות מענגת בעת צפייה בסרטים רומנטיים, היסחפות אחרי דמויות של גברים וירטואליים פוטנציאליים למימוש הפנטזיות שלך. אגב, בעלך לרוב לא מהווה חלק פעיל מהסיטואציה, בעצם חלקיק מהווייתו לא קיים שם בכלל, אלא רק גברים מגזעים שונים, בשלל צבעי הקשת, בטווח גילים רחב ובעלי מקצועות שונים וחופשיים, חופשיים מאוד, אי אפשר לעצור אותם,אח...

ואם המערכת הזוגית חוגגת עשור, גם אינסטלטור עם חריץ מבצבץ יגרום לך התרגשות גדולה יותר מבן זוגך. אל תשלי את עצמך, אם את מרגישה ככה, סימן שכשבעלך רואה את המנקה המבוגרת והשעירה בעבודה, משהו שם מתקשח לתפארת מדינת ישראל.

אנחנו נרקומנים של תשומת לב

מצד שני:

גברים אולי אוהבים ביצ'יות, אבל אני לא כזו

אורית גל

בספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות" כתוב שאשה צריכה להיות בטוחה בעצמה ועסוקה מכדי לשים לב שהבחור לא התקשר. מצד שני, ידיד אמר לי "כשתמצאי מישהו נורמלי לא תצטרכי עצות כאלה‎". אבל איך אמצא אותו בתוך ים משחקי הכוח?

גברים אולי אוהבים ביצ'יות, אבל אני לא כזו

אז מה עושים? אחרי אינספור תהיות, וגם ניסויים אמפיריים הקשורים לחיבתי לגברים "לא נותנים", מאתגרים מנטלית ופיזית, הגעתי למסקנה חד משמעית: לא רק גברים אוהבים ביצ'יות, אלא כולנו אוהבים ביצ'יוּת, כולנו כמהים לקבל אין מה שאי אפשר. וככל שיעבור זמן עד שבקשתנו תמומש, כך הרצון לאותו דבר יגבר ויגבר.

אנחנו נרקומנים של תשומת לב, אנחנו רוצים את זה כאן ועכשיו. ובגלל תכונת הגרגרנות המשתלטת, רצוי לכל המעורבים בעניין שנקבל את המנה שלנו בכמות קטנה ומדודה, אחרת כולנו יודעים מה קורה לנרקומן עם מנת יתר - המחזה לא מלבלב, בלשון המעטה, ומעבר לריר המגעיל המטפטף מזווית הפה, התוצאה הבלתי נמנעת בסוף תהיה תמיד מוות, סוף, "פיניטו לה קומדיה". אם הבאתם את המסכן לבית החולים בזמן (טיפול זוגי, למי שחסר חוש מטאפורי), הרי לכם דחיית הקץ, אבל עדיין המוות מבצבץ לו אי שם.

לכן, כדי שכולנו נצא מרוצים, בואו נתחיל בלא להסניף את כל השקית, בלא לבלוס את כל החבילה, קוביית שוקולד אחת תפריש לנו את כמות הסרוטונין (חומר המופרש בגופנו ואחראי לתחושת התרוממות הרוח) הדרושה, תעלה חיוך על שפתותינו ולא תגרום לנו להראות כמו ביונסה בימים רעים. הכל תלוי בכמויות, אומרת מירי עם החסה. חשבתן שאתן רזות, דקיקות וכמויות הן לא אישיו בשבילכן, אז תנו לי לחדש לכן בנות: אכלתן אותה, כי באהבה, החוקים לא פוסחים על הרזות (תענוג...).

אז קדימה, זה הזמן להחזיר שליטה לחייכן, כדי שלא תמצאנה שבורות לב ופסימיות כמו מי שכתב את דברי ההבל הנ"ל. על מנת להקל על ביצוע התהליך, אבקש מכן, בכל פעם שתחפצו בבחור שגרם לכן לדמיין אותו מכריז עליכם כעל בעל ואשה כשמעליכם בד לבן ומצידכם אמא בוכייה ואבא מחייך (הוא יודע את האמת המרה), לחשוב על חברתכן משכבר הימים, סינדי, או סינדרלה למתעקשים. היא, בחורה תמה וטהורה ובהחלט לא טיפשה, ידעה שתמימות זה סבבה בכאילו, אבל בתכל'ס, לא עם זה קונים במכולת. ובצורה נהירה יותר, גישת הבתולה מריה, המבט המהפנט והגוף הדקיק לא יספיקו הפעם, בכל זאת לא מדובר פה במשה מהסופר או איציק מהמוסך, הפעם יש בידינו נסיך, הפעם לא מפספסים את המומנטום ומוצאים כבר מישהו שיוציא אותנו מהתחתית של הזבל. עשיר, חתיך ורקדן.

קיצר, תקראו לזה לשכוח נעל, תקראו לזה היעלמות פתאומית, כל הדרכים כשרות לבלבל את האויב. הבחור שלכן חש מבולבל, יש 'וי' ראשון בהשגת המטרה. עכשיו, אחרי שאיבדתן את הנעל וחסתן על חייכן, לא שולחים לנסיך הודעה דרך מקורבי המלוכה או דרך הודעת טקסט עלובה של "תקשיב, לא התכוונתי להיעלם..." בלה בלה.. או בודקים אות חיים כלשהו כי אם אין אות חיים בנות, הוא פשוט לא נפל מכן, זאת העובדה המרה. כי אמנם הייתן מסתוריות ומתוחכמות, אבל הפעם מבט מהפנט ותנועות גוף סקסיות (אני לא מאמינה בהרעבות עצמיות למיניהן, אז נוותר על הקטע עם הגוף הדקיק) התפספסו. העור לא מתוח כתמול שלשום, מגש הפיצה שחיסלתן לפני כמה ימים הראה את אותותיו, השיער לא הסתדר, התיחכום התפספס – קורה. אבל לא קרה כלום, יש הרבה דגים בתור למחבת.

תהיו סקסיות, מנומסות, מסתוריות, אל תתנו לקסם שלכן להיחשף ישר על ההתחלה, בטיפין טיפין, בלי כל כוונות לכבול את הבחור (מספיק מחשבה קלה בנושא ונחשפתן), תזרמו בזרימת החיים, כמו סינדרלה והנסיך שחורש על כל העיר למצוא את בחירת ליבו (תכל'ס, זאת היתה יכולה להיות כל אחת, עם כל הכבוד לסינדרלה). כמו שרק ופיונה, שלגיה וכל הגמדים השפוטים שלה, תגרמו להם לרצות את מה שאין ביכולתו לקבל. קחו את כל ההתחלה המופלאה הזו וחלקו את מה שאתן יכולות לתת לתקופת חיים שלמה. לעולם לא השלם, תמיד בחלקים.

וזה לא רק לכן, זה לכולכם. טסטוסטרון, אסטרוגן או שניהם שמופרשים בגופכם, אל תתנו להם להטעות אתכם - הם לא יהיו שם לעזור לכם בעוד ארבע שנים.