גברים אולי אוהבים ביצ'יות, אבל אני לא כזו
בספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות" כתוב שאשה צריכה להיות בטוחה בעצמה ועסוקה מכדי לשים לב שהבחור לא התקשר. מצד שני, ידיד אמר לי "כשתמצאי מישהו נורמלי לא תצטרכי עצות כאלה". אבל איך אמצא אותו בתוך ים משחקי הכוח?
כל בחורה יכולה להזדהות עם הרבה מאוד דברים בספר. מצוינים שם 100 חוקי משיכה, שהרעיון המרכזי שעומד בבסיסם הוא שבחורה צריכה להיות עצמאית, לא נודניקית יותר מדי ולא דביקה. בחורה קוּלית שחיה חיים מעניינים תהיה בטוחה בעצמה ועסוקה ולא יהיה לה זמן לשים לב לפרטים קטנים וזניחים, כמו העובדה שהוא לא התקשר אליה יום שלם. היא גם לא תבזבז את זמנה ב"הצקות" ודרישות מיותרות מבן זוגה. בחורה כזאת מושכת יותר מאחת שמשדרת לבחור שאיתה שכל עולמה סובב סביבו.
בעודי מעיינת בספר במשרדי נכנס חבר לעבודה, רווק בן גילי שטעם מעולם הדייטים וכיום נמצא במערכת יחסים בת שנה. הקראתי לו אנקדוטות מהספר, ולאחר שהשתעשענו קצת הוא אמר לי "עזבי אותך משטויות. תמצאי מישהו נורמלי ולא תצטרכי את כל העצות האלה". אחרי שהוא הלך התחלתי לתהות לגבי זה.
אם בחור מוצא חן בעיניי, למה שאגיד לו לא?
אני זוכרת דייט מוצלח שיצאתי אליו. תקשרנו טוב והיתה כימיה. בסוף הדייט שאל הבחור אם אני פנויה למחרת ועניתי בטבעיות שכן, אבל כשסיפרתי על כך לחברה היא אמרה שהייתי צריכה להגיד לו שיש לי תוכניות ושאני לא יכולה. לטענתה, וזה גם כתוב בספר, לא צריך לקבוע דייטים יום אחרי יום, כדי לא להראות התלהבות, שלא יאבד עניין חלילה. מה שכן צריך הוא לשדר שאני עסוקה עם חיים מגניבים ולו"ז צפוף. אם הוא רוצה ומעוניין, שיתקשר אליי ויחפש אותי.
מצד שני, היום אני שואלת את עצמי אם זה היה נבון מצדי לפסול בכזו מהירות את אלה ששיחקו משחקים. אולי כן היה יכול להתפתח משהו אחר? ובכל זאת אני תוהה אם אפשרי בכלל שקשר שמתחיל עם משחקים כאלה יהפוך עם הזמן לרציני ואמיתי, כשהפגישה הראשונה ברוב המקרים לא מלהיבה ומסעירה כמו שאנחנו רוצים ומצפים, כמו בסרטים.
היום אני כבר לא ממהרת לוותר עליהם. יכול להיות שמי שמשחק משחקים עושה את זה מפני שהוא לא בטוח לגבי ההמשך והוא רוצה לבדוק ולנסות, וזה בסדר גמור. זה אפילו עדיף על מישהו שאחרי חמש דקות פוסל בלי להכיר אותך בכלל, רק בגלל שאין לך שיער חלק או את צבע הגוף שהוא נמשך אליו. דרוש זמן כדי להכיר את הצד השני היכרות של ממש, ואחריה קיימת סבירות גדולה שכן יתפתח משהו רציני.
הזמן בו המשחקים מפסיקים והקשר מתחיל
לא מזמן יצאתי עם מישהו שהתקשר אלי רק פעם בשבוע, ובאותה הפעם רצה שנקבע לצאת לאותו הערב. בהתחלה שיתפתי פעולה, אבל אחר כך אני מודה ומתוודה שהתחלתי גם אני לשחק את המשחק שלו. לא תמיד חזרתי אליו וגם לא הערתי לו על תכיפות השיחות בינינו, התנהגתי בקוּליות אופיינית. כשכבר כן דיברנו והוא רצה לקבוע לאותו הערב, אמרתי לו שאני עסוקה ושיש לי תוכניות. פעלתי בדיוק כמו שכתוב בספר. זה לא מנע ממנו להמשיך להתקשר אלי לא יותר מפעם בשבוע ולנסות לקבוע איתי שוב. לי זה היה ברור שדבר שמתנהל בצורה כזאת לא יכול להיות הדבר האמיתי, אבל חיכיתי לאותה תפנית מיוחלת בתקווה שאולי תגיע.
להמשיך עם הבחור בשביל "להתאמן עליו"
רווק מהעבודה שלי שיוצא להרבה דייטים יעץ לי להמשיך עם הבחור בשביל "להתאמן עליו". הוא הסביר שחשוב שאצא איתו, דבר ראשון כדי להישאר במעגל הדייטים ולהיחשף אל העולם, שנית, כדי לעבוד על הביטחון העצמי שלי ושלישית, כדי לתרגל מיומנויות חשובות לדייטים כמו מציאת נושאי שיחה, ללמוד להקשיב לשפת גוף ובכלל, לתרגל את כל ההתנהלות השוטפת. הוא אמר לי לנצל את הבחור לאימונים שלי ובמקביל להמשיך ולחפש את האחד המיוחל.
האמת היא, שאין לי כוח יותר, לא למשחקים, לא לסינונים וגם לא לאימונים. אני רוצה להיות אמיתית! אמיתית בהתנהגות, בתגובות ובעיקר בהרגשה. אני מבינה שכדי למשוך גבר אני צריכה להראות לו שאני צריכה אותו כמה שפחות, והאמת היא שאני באמת מסתדרת יופי גם לבד, אבל אני כן רוצה חבר, שותף ואהוב. נמאס לי ואני עייפה. אין לי כוח להטריד את עצמי בכל המשחקים השטותיים האלה.
וכמו שאמר לי הבחור הנחמד שעובד איתי, כשיגיע האחד אני לא אצטרך אותם. אני אוכל להיות אני כמו שאני.
עכשיו אני רק מחכה שהוא יגיע.
