שתף קטע נבחר
 

עובדי הכלא הפרטי: "מפעל החיים שלנו התמוטט"

120 עובדי הכלא הפרטי בדרום המומים מההחלטה לבטל את הפעלתו: "עזבנו תפקידים בכירים ונזרקנו למעגל האבטלה"

"עזבתי תפקיד בכיר במכתשים אגן. מעולם לא קיבלתי דמי אבטלה, ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני בהלם מוחלט". כך אמרה אתמול אוסנת בן לולו (40), נשואה ואם לארבעה מהיישוב מיתר, שהייתה אמורה לעבוד בבית הכלא הפרטי בדרום.

 

"התחייבתי בכל חודש לשלם 4,000 שקל רק עבור טיפול בשני הילדים הקטנים, עכשיו הכל יורד לטימיון", הוסיפה.

 

 

בן לולו לא לבד: עוד כ-120 עובדים בבית הכלא הפרטי בדרום לא יודעים מאז יום חמישי איך לעכל את החלטת בג"ץ לבטל את הפעלת המתקן. לכל אחד הייתה עבודה קודם, לעתים בתפקיד בכיר. כבר חצי שנה הם מחכים לבשורה שמיד מגיעים האסירים למתקן החדש, אך בינתיים הכל התפרק.

 

"רציתי לעשות היסטוריה, משהו שונה – גם לטובתי וגם לטובת המדינה. אני לא קולטת איך אני, בעבר מנהלת חשבונות מצליחה במכתשים אגן, נזרקת פתאום למעגל האבטלה", אמרה אתמול בן לולו.

 

כבר חצי שנה מחפשים עובדי בית הכלא הפרטי דרך להעסיק את עצמם באמצעות תרגילים ותדרוכים. מ-1 בספטמבר מפעילים העובדים את בית הכלא על יבש, באמצעות פטרולים והפעלת חדרי פיקוח. אבל מאחורי הסורגים ריק: 800 האסירים שהיו אמורים להיקלט במקום לא הגיעו.

 

העובדים הוכשרו להפעיל את בית הכלא שכולל פיתוחים שלא היו עד עכשיו במתקנים אחרים בישראל: דלתות שנפתחות עם טביעות אצבע, חיישנים ומצלמות משוכללות בחדרי בקרה חדשניים. בעבר אמר הזכיין אברהם קוזניצקי: "בנינו חומות זכוכית, ולא בטון ופלדה. הכל שקוף".

 

"חיכינו לכניסת האסירים"

גם מנהל בית הכלא הפרטי, סימון אלישקאשוילי (54) מאשדוד, נשוי ואב לשניים, מצא את עצמו בבעיה. האיש, שהתחיל את דרכו כסוהר פשוט, ניהל בתי כלא מרכזיים בשב"ס: "נפחא" ליד מצפה רמון, "דמון" ליד חיפה ו"דקל" בכלא באר-שבע.

 

אלישקאשוילי, 30 שנים בשב"ס, עזב את הארגון לפני גיל הפרישה שלו במטרה לנהל את הכלא הפרטי הראשון במדינה. "זה היה כבוד גדול בשבילי. גייסתי בעצמי כ-120 עובדים בעזרת אידיאולוגיה וחזון עם הרבה תקווה ואמונה. הרבה מאוד עובדים הגיעו לכאן בעקבותיי מהשב"ס וממקומות אחרים באמונה דומה. תהליך הגיוס היה מדוקדק ויסודי בשילוב חברת השמה, כולל ראיונות ומרכזי הערכה. לא התפשרנו. עשינו גם הדרכות והשתלמויות של השב"ס. שילמנו יותר לאנשים, וזה שימש פיתוי לרבים בשב"ס לבוא אחרי".

 

מאז יום חמישי גם אלישקאשוילי בהלם: "קצת אחרי 4 אחה"צ אחת העובדות סיפרה לי על החלטת בג"ץ. הבנתי שמפעל החיים פה מתמוטט. אנשים מהבית התחילו להגיע בבכי מיואשים. הייתי צריך לתמוך בהם, לנסות למצוא פתרונות איך ממשיכים הלאה. גם הזכיינים הבטיחו שיעשו הכל למען העובדים. אנחנו לא מסתירים מהעובדים את האמת, תוך ציפייה ותקווה שייקלטו בשב"ס. אני כרגע פחות דואג לעצמי, ויותר לעובדים".

 

כאמור, בבית הכלא החדש עבדו כ-120 עובדים, מהם 23 חברי הנהלה, 11 אנשי רפואה - בהם מזכירה רפואית במשרה מלאה ופסיכולוג, פסיכיאטר, פרמדיק, רופא שיניים וסייעת בחצי משרה, ו-24 במשאבי אנוש - כולל רב ועובדים סוציאליים. כמו כן עבדו בכלא גם 8 אנשי לוגיסטיקה, בהם אפסנאי, נהגים, חשמלאי ואחראי מכבסה. שאר העובדים היו אנשי ביטחון ואבטחה.

 

"היינו צריכים להכין אנשים לתפעולים ולתרגולים", מספר אלישקאשוילי, "בחודשיים-שלושה האחרונים השמשנו את כל המערכות וחיכינו לכניסת האסירים".

 

"חוסר ודאות מוחלט"

אבירם אביב (30), רווק משדרות, עבד כסגן ראש תחום מודיעין בבית הסוהר. "הייתי בקבע ביחידה מובחרת בחיל מודיעין", הוא מספר, "פרשתי מהצבא לפני למעלה משנה לטובת האתגר של הכלא החדש. עברתי קורס קציני מודיעין, אולפן ערבית וכל מיני הדרכות אחרות. אני, כמו כל העובדים, מחכה עכשיו לראות מה יעלה בגורלנו. אנחנו בחוסר ודאות מוחלט. הכל עוד טרי. הייתי רוצה להיקלט בעבודה בשב"ס, אבל הבנתי שעוד אין עם מי לדבר".

 

הרבה בעלי תפקידים בכלא הפרטי עזבו קריירות מבטיחות בצה"ל. אחד מהם הוא שמעון מלכה (23) מקריית גת, שעבד כעוזר מנהל משמרת.

 

"הייתי שנה בקבע כקצין מג"ב. תיכננתי להישאר בקבע. מאוד רצו שאישאר שם, אבל האמנתי שהתפקיד האזרחי בכלא עדיף. עכשיו אין לי שום תוכניות לעתיד, זה מצב די מדכא", אמר מלכה.

 

גלית ביטון (36), אם חד-הורית לשני ילדים, עבדה כסגנית ראש תחום משאבי אנוש בכלא. היא עזבה את המרכז לטובת מגורים בבאר-שבע בעקבות התפקיד החדש. לפני כן עבדה בדניה סיבוס. "שמעתי על ההחלטה כמו כולם, הצער שלי אדיר. אני כאן מהיום הראשון: גייסנו כוח אדם, 120 משפחות שאני מכירה אחת אחת. זה הילד שלנו", אמרה.

 

"מקווים שההחלטה תשונה"

לדברי ביטון, "עד לרגעים הללו יצרנו כל פינה כאן במו ידינו. ההרגשה כאן מאוד כבדה. אנחנו לא מסכימים עם ההחלטה.  "איך זה ששופטי בג"ץ לא בחרו אפילו לבוא לבקר אותנו ולראות במו עיניהם במה בדיוק מדובר. יש פה רוח נכאים, וברור שאי אפשר לשנות את ההחלטה. 120 משפחות שמתפרנסות בכבוד מוצאות עצמן ברחוב.

 

"אני מאוד מקווה שהשר לביטחון פנים ייכנס לתמונה ויתחיל לפעול לשילובנו בהפעלת המקום מחדש תחת השב"ס. אני לא רוצה ולא יכולה לחשוב אחרת. אני לא רואה את עצמי במעגל האבטלה, דבר שלא קרה מעולם. אני מקווה שההיגיון הבריא יפעל אצל השרים ושההחלטה תשונה", אמרה אתמול ביטון.

 

מה יעלה בגורל העובדים? "כל עוד לא התקבלה החלטת ממשלה שהכלא עובר לרשותנו, שום דבר לא ברור מאליו, ובוודאי לא גיוס עובדים לבית הסוהר", אמר אתמול גורם בשב"ס.

 

הזכיין אברהם קוזניצקי אמר אתמול בשמו ובשם לב לבייב: "אני לא רוצה להשלות את האנשים, אנחנו לא עוסקים בתחום של בתי הכלא. לעובדים הללו יש מקצועות מאוד ספציפיים של נותני שירות, ואין לי דרך לקלוט אותם אצלי בעסקי הנדל"ן ובעסקים האחרים. "מדינת ישראל היא זו שתצטרך למצוא לעובדים פתרון".

 

הידיעה פורסמה הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מבנה הכלא הפרטי ליד באר שבע
צילום: הרצל יוסף
מומלצים