"ההשקיה בקולחין בישראל מחדירה רעלים למזון"

ישראל מתגאה בהיותה "אלופת העולם" בטיפול ושימוש חוזר במים, ושכמות המים המושבים כקולחין לחקלאות היא הגדולה בעולם. אך האם ההתנהלות הזו - שהיא הכרחית בשל המחסור במים שפירים - מסכנת את בריאותנו?

אם שואלים את פרופ' גדעון סיני מהטכניון - התשובה המדאיגה היא כן. סיני טוען שמחקר שהוביל זיהה קשר מחשיד לדבריו, בין כמות מי הביוב המטופלים המשמשים להשקיה בישראל ושיעורי התחלואה בסרטן והפגיעה בפוריות בישראל. סיני סבור שבגלל שכמחצית מהמזון שאנו צורכים מושקה במי ביוב מטופלים, אנו חשופים לכימיקלים רבים ומגוונים הפוגעים בבריאות, מגבירים תחלואה בסרטן - בעיקר בקרב ילדים - משבשים את הפעילות ההורמונלית ופוגעים ובפוריות.

הוא טוען כי לשימוש שישראל עושה במי ביוב מטופלים אין אח ורע בעולם, ולכן התופעה ייחודית לישראל, ומסבירה לדבריו את העובדה שלפי נתוני הלמ"ס, אחוז התמותה מסרטן בקרב ילדים בישראל הוא מהגבוהים בעולם.

המחקר המדובר הוגש לדבריו למשרד להגנת הסביבה לאחרונה, אך פאנל מומחים שדן בו התקשה להניב פתרון ישים למצב, בעיקר משום שמשק המים בישראל מושתת על שימוש בקולחין לחקלאות. גורם בכיר במשרד אמר כי אכן יש בעיה אך מאחר שהיא כה גדולה יידרש מהלך מורכב וארוך לשינוי המצב.

הכימיקלים "מטפסים" בשרשרת המזון

סיני טוען שמחקרים שנעשו בחו"ל מצביעים על קשר בין חשיפת מוצרי מזון מן החי לביוב, להפרעות קשות בפוריות בקרב אותם מינים - דגים, בקר או צאן למשל. הוא טוען גם שהמחקרים המעודכנים ביותר מצביעים על כושר השרידות של שאריות הורמונים למשל בתוך שרשרת המזון. וכך, אם דגים נחשפו לכימיקלים משבשי הורמונים, אפשר שגם צאצאיהם יצברו את החומרים הללו בגופם, ואנו נחשף אליהם כשיונחו על הצלחת. 

תהליך דומה מתרחש לדבריו גם כאשר מדובר בזיבול שדות חקלאיים בבוצה - משקעים שנותרים לאחר הטיפול במי הביוב. מלבד היכולת של הכימיקלים "לטפס" לתוך גידולים חקלאיים, גם עשב שגדל בעזרת דישון בבוצה עלול להכיל את הכימיקלים הללו. חיות משק שיאכלו את העשב ייחשפו לחומרים הללו ואז גם כל מי שאוכל את הבשר או שותה את החלב.

הבעיה בטענותיו של סיני היא שאנו חשופים לשלל כימיקלים בסביבת החיים המודרנית; מדוע הוא מצביע דווקא על הקשר בין ביוב ומזון? סיני אומר שבסופו של תהליך, כל הכימיקלים הביתיים מגיעים לביוב. בין אם מדובר בשאריות של תרופות שאנו מפרישים מהגוף לאסלה, דרך כימיקלים ממוצרי קוסמטיקה הנשטפים בכיור ועד לחומרים רעילים הנמצאים בחומרי הניקוי הביתיים שנשטפים לביוב הביתי. לכן, הוא טוען, המושג "מים אפורים" מטעה. "הכל זה מים שחורים".

המדינה מטפחת תחושת ביטחון מטעה

סיני אומר עוד כי המדינה מטפחת בציבור תחושה מוטעית כי השימוש החקלאי במי ביוב מטופלים בטוח, ושהתקנים הקובעים את איכות הקולחין מונעים חשיפה של הציבור למזהמים מסוכנים. לדבריו, הטיפול המבוצע כיום לביוב בישראל אינו מיועד לסילוק מזהמים כימיים הגורמים לסרטן או משבשי פוריות (EDC's).

יתרה מזאת: הוא טוען כי גם אם יאומצו תקני ועדת ועדת ענבר משנת 2002, ואיכות הקולחין שתצא ממכוני טיהור השפכים תהיה הגבוהה ביותר, הדבר לא יביא לפתרון הבעיה. "נגיד שהתקנות יאושרו בשנה הבאה בכנסת. יקח לפחות עשור ליישם אותן בשטח. הן נכתבו ב-2002 ועד שייושמו יהיה 2020. זה שנים של המשך השימוש בתקנות החסרות", אומר סיני. "מה קורה בינתיים? המים חודרים לקרקע, הקרקע סופחת את הכימיקלים ואנחנו מגיעים לקרקעות מזוהמות עד לרמה שלא ניתן עוד לשטוף או לשקם אותן. וזה קורה דווקא בשטחים החקלאיים הפורים ביותר שלנו בעמק או בבקעה".

סיני טוען גם שתקני ענבר כלל לא מכוונים למנוע מחומרים מסרטנים או גורמי עקרות במי הביוב. הדרך היחידה לעשות זאת היא סינון הקולחין בעזרת ממברנות, אך הדבר כנראה שלא יבוצע משום שהעלויות יקרות מדי.

מאגרי ביוב מחמירים את הבעיה

סיני טוען גם שמכוני הטיהור הגדולים רמת הטיהור גבוהה ומוקפדת יותר, אך במכונים הקטנים הרמה נמוכה ואיכות הקולחין המופקים אינה טובה. יתרה מזאת: הוא מצביע על סכנה הקשורה באופן הפעולה של אותם מכוני טיהור: לדבריו, איגום הביוב בבריכות טיפול למשך חודשים רק מחמיר את הבעיות משום שעד שהבוצה שוקעת, נוצרות בבריכות תערובות ותצריפים כימיים שלדבריו הוכח מדעית שהם מסוכנים הרבה יותר מהחומרים הכימיים המקוריים שהיו בביוב. זה קורה משום שמי ביוב ביתיים מתערבבים שם עם ביוב תעשייתי המכיל מתכות כבדות או שאריות של תרופות וחומרי הדברה.  

האם ניתן לקשור באופן ישיר בין שימוש בקולחין בחקלאות ובין העלייה בשיעור התחלואה בסרטן או העקרות בישראל? סיני נזהר מלהצביע על קשר שכזה. הוא מדגיש שיש אינדיקציות והתאמות בין תקופת העלייה בשכיחות הסרטן ובין הגדלה ניכרת בשימוש בקולחין, אך הקשר אינו סיבתי ואינו ישיר, בגלל המורכבות של איתור מקור הכימיקלים בשרשרת המזון.

הוא מדגיש כי הבעיה אינה בהכרח דרך הטיפול בביוב אלא הפניית הקולחין לחקלאות המפיקה מזון. לדבריו צריך להמשיך ולטפל בביוב אך להפנות את המים לאפיקים אחרים. הוא מציע הקמת יער אקליפטוסים בנגב. "אקליפטוסים מנטרלים את רוב החומרים ואנחנו לא אוכלים אותם. כך ניתן גם לטפל בבעיה וגם לפתח את הנגב.

אנרגיה סולרית מזון אורגני ירוק לבית ירוק למשרד

הצטרף לאינדקס האינדקס המלא

האם הוא אוכל סלט או בשר בביטחון? "זו שאלה קשה", משיב סיני. "פעם חשבתי להימנע ממוצרים המושקים בביוב מטופל אך לבסוף החלטתי שאוכל מה שאוכלים כל עם ישראל. בתור אדם מאמין, אני מתפלל שהמזון שאני אוכל לא יהיה מזוהם. מה שאני מנסה לעשות עם המחקר שלי הוא להתריע ולשנות את המצב".