טעות של חובבן - לא בדקתי את הפייסבוק שלה
היום אתה יודע מה קורה בחיים של חלק מהאנשים רק על פי חצאי משפטים שהם כותבים. מספיק שהם מזכירים במילה או שתיים שהם מתחילים עבודה חדשה, וכבר אתה מעודכן. מה שהכי גרוע - אתה יכול גם לדעת מה הסטטוס הרומנטי שלהם
הרגשתי שמישהי מפלרטטת איתי בעבודה שלי. נוגעת במקרה, זורקת הערה, חיוך, מבטים מצטלבים. ככה זה תמיד מתחיל. בחורה חמודה, נאה מאוד, מהסוג שצריך לנסות.
ההתחלה היתה טובה מהצפוי. שעה אחרי שנתתי לה את הטלפון שלי היא כבר התקשרה אליי בדרך הביתה. אני מודה שזה קצת לא בא לי טוב, אבל אני, כמו ילד טוב, זרמתי. למחרת שלחתי SMS בנושא "עבודה" ואפילו דיברנו בטלפון. ואני, כמו אידיוט שבלי שכל אין לו דאגות, שמחתי. כאן גם עשיתי את אחת הטעויות של חובבן - לא בדקתי את הפייסבוק שלה. בדקתי, אבל עוד יותר גרוע - באיחור! וכמו שכולם יודעים, הדבר שיותר גרוע מלהגיע אחרון זה להגיע שני...
פה אעשה רגע הפסקה כדי לדבר על הפייסבוק. פייסבוק הוא הדבר הכי גרוע והכי טוב שקרה. הפייסבוק הוא מראה לחיים של כולנו. שם אפשר בעזרת בדיקה לא מעמיקה במיוחד לדעת הכל על הבן אדם. ואם אותו בן אדם הוא לא מודע לעצמו ולסביבה, מתחילה חגיגה. הבחורה שלהלן לא מודעת לסביבה ולנבלות כמוני, שכן עושים עבודת מחקר. אמנם באיחור, כמו שהתברר, אבל עושים.
פייסבוק שינה לכולנו את החיים. היום אתה יודע מה קורה בחיים של חלק מהאנשים רק על פי חצאי משפטים שהם כותבים. מספיק שהם מזכירים במילה או שתיים שהם מתחילים עבודה חדשה, וכבר אתה מעודכן. מה שהכי גרוע - אתה יכול גם לדעת מה הסטטוס הרומנטי שלהם.
כשאתה יוצא עם מישהי, החלק הכי קריטי בהתחלה זה מתי היא מגדירה אותך בסטטוס של "במערכת יחסים עם...". וכמו שקורה לא פעם - האמצעי הופך למטרה. יש לי חבר שבהתחלת היחסים שלו עם הנוכחית היא לא הסכימה להצטלם איתו במצלמה לא שלה, כדי ש"לא כל הפייסבוק יתמלא בתיוגים שלה והאקס שלה יראה". הסיפור הסתיים בזה שחבר שלי תייג אותה בכוונה בתמונה משותפת כדי שהאקס יראה, ואז לא ממש היתה לה ברירה.
מישהי משחקת אותה קשה להשגה, או סתם לא יצא
ביום השלישי (לא הייתי כמה ימים בעבודה, אז לא ראיתי אותה בשיחות המסדרון המסורתיות) חיכיתי לטלפון... וכלום! בדקתי כל כמה דקות, המצאתי תירוצים לעצמי (הטלפון מקולקל, היא עסוקה, עייפה, טסה לתאילנד ואין לה שם טלפון) אכלתי סרט קצר, ועדיין אין שום יחס. טוב, מישהי משחקת אותה קשה להשגה, או סתם לא יצא. אז התנהגתי כמו גבר אמיתי, כזה שלא נותן לשום דבר להשפיע אליו, סלע יצוק וחסר רגשות שמסרב לקחת חלק במשחקים המטופשים של נשים.... ומובן שלמחרת שלחתי SMS. כאן כמובן חזר לי הביטחון (עכשיו היא בטוח תחזור - אין תירוצים), חיכיתי לזמן שהיא אמורה לסיים את העבודה וחיכיתי. פה ושם בדקתי את הסלולרי... וכלום! הטענתי אותו ליתר ביטחון, שמתי אותו קרוב אליי... נשארתי ער קצת יותר. ואין! הבחורה לא שמה עליי.
מכירים את הרגע שבו אתם מרגישים שעקצו אתכם?
רק ביום הרביעי, כשאני חדור מוטיבציה, רוח קרב וסרטי מלחמה, נכנסתי לפייסבוק שלה. הבחורה, במפגן תמימות משווע, שגורם לך לרצות לחבק אותה ולהסביר לה שהעולם מלא נבלות שרק תיתן להם אפשרות וישתמשו בפייסבוק נגדה, לא חסמה את הדף שלה רק לחברים. היא פתחה אותו שכולם יראו. ואז הבנתי שעבדו עליי יש לה חבר. ולא סתם חבר, אלא קוף שימפנזה לא מפותח מדי, עם מבט של "מגניב".
מכירים את הרגע שבו אתם מרגישים שעקצו אתכם? את הרגע שיש בכל סרטי הנוכלים, שבהם הנעקץ מחכה למזוודה עם הכסף, ואחרי שעה או שעתיים של המתנה הוא מבין שהמזוודה לעולם לא תגיע? - ככה הרגשתי. ואז, אחרי כמה שעות של עיכול, הרגשתי הרגשה נוראית יותר, כזאת של חובבן. זו תחושה הכי נוראית שיש. כל בן אדם נורמלי בימינו הרי מיד היה רץ לפייסבוק לבדוק את הדבר הכי בסיסי, אם יש לה חבר.
וכאן אני פונה לנשים: בחיאת אמאש'כן, תפסיקו! יש לכן חבר, מערכת יחסים, או אקס מיתולוגי שלא עוזב אתכן ואתן אותו - אל תחלקו מספרי טלפון ותפלרטטו. אני יודע שזו הרגשה נהדרת, חיזוק די נחמד לאגו, זה משפר את זרימת הדם בגוף ועושה לכן פלאים לעור הפנים, אבל די. אל תתנו מספרי טלפון ואל תניחו למישהו לחשוב שהולך לו.
נשבר לי כבר בפעם המי ידוע כמה לפלרטט עם בחורה, לאזור אומץ כדי לבקש טלפון, להילחם בפעם המיליון בשֵדים שלי ובאגו החבוט והמותש. לחשוב במשך שעות איך אני מתקשר ומה אני אומר. איך אני יוצא מצחיק אך רציני, מתוחכם אבל לא כבד. והכי חשוב - איך אני לא יוצא אידיוט, רק כדי לגלות בדיעבד שיש לה חבר.
לפנייה לכתב/ת 
