ישראל ב-OECD? כשיבוא המשיח

המגעים מתחממים, הקרקע בשלה, או-טו-טו נגיע לתוצאה המיוחלת, ועם ישראל מחכה בכיליון עיניים. הכוונה כאן אינה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט, אלא ליעד לאומי אחר שאין חשוב ממנו: הצטרפותה של ישראל למועדון המדינות המפותחות,OECD.

עובדה: כותרת מהבוקר מבשרת כי "גורם מדיני בכיר" במשלחת של שר התמ"ת, בנימין אליעזר, בטורקיה, ביקש מגורם מדיני בכיר בטורקיה לפעול לתמיכת טורקיה להצטרפותנו לארגון. אנחנו על המפה!! יש אלוהים!!! כל הכבוד לפואד, הוא יסדר לנו אחלה OECD!

• בר-און הבטיח: אנחנו בדרך ל-OECD
• פישר הבטיח: אנחנו בדרך ל-OECD  
• שטייניץ מבטיח: אנחנו בדרך ל-OECD
  

ספין טרחני לעסקנים ודיפלומטים

מאז המצאת הספין טרם נברא ספין טרחני, משעמם, מיותר ונלעג כמו הספין המציף באופן קבוע את כותרות העיתונות הכלכלית על ההצטרפות ל-OECD. לא בטוח שהישראלי הממוצע מודע בכלל לקיומו של הארגון הזה, אבל הנושא מזיל ריר משפתיהם של דיפלומטים, פקידים ואנשי עסקים, ואין קוקטייל של הצמרת הכלכלית בלי "בכיר" כלשהו שיעמוד על הבמה ויפזר הבטחות בנושא לקול תשואות הקהל.

הצצה חטופה בגוגל מגלה שגם שר התמ"ת בשנת 2006, אהוד אולמרט, פרסם הבטחה זהה לזו של פואד עם שובו מאחת מאינספור נסיעותיו לחו"ל. משלחות נוסעות, בכירים נפגשים ומפזרים הצהרות, שרים מתאמצים, דיפלומטים מבטיחים, ואיזה יופי! השר הבטיח, או-טו-טו אנחנו כבר בפנים!

ישראל ביקשה לראשונה להצטרף לארגון ב-1996 יחד עם קוריאה, שהתקבלה כבר באותה שנה. מאז, הצטרפו גם פולין, צ'כיה, סלובקיה והונגריה - כולן מדינות פחות עשירות מישראל - ואנחנו עדיין בחוץ. מאז, גם רוסיה, אסטוניה, סלובניה וצ'ילה ביקשו להצטרף - ואנחנו עדיין מחכים בתור. אבל למי אכפת? כמו יין טוב, זהו ספין שרק משתבח עם השנים, וככל שההצטרפות יידחה, המניות יעלו.

שרים מתחלפים, וכל שר חדש מקבל את ההזדמנות שלו לפזר הבטחות לקול תשואות המקורבים ויועצי התקשורת. תמיד יש רבע עמוד ריק בעמוד 6 של הכלכלה, ורק אל תשכח את התמונה שלו, כפרה, ותשים תמונה יפה, לא את המגעילה ששמת בשבוע שעבר.

מצעד התירוצים: למה היהודים נשארים בחוץ

למה, בעצם, אנחנו עדיין לא שם? בעבר נטען שישראל מחשבת את התוצר שלה בדרך שונה מזו של מדינות הארגון, אבל באוצר מיהרו ליישר קו עם שיטת החישוב הנכונה. עד לשנה האחרונה דובר על כך שישראל מסרבת לפעול נגד השוחד שהייצואנים שלה מפזרים בעולם השלישי, אבל כעת נחקק חוק שאוסר על ישראלים לתת שוחד בחו"ל. כאילו שאף יצואן צרפתי מעולם לא חילק שום מתנה לאף גנרל באנגולה.

לאחר שסודר עניין השוחד, עלו טענות חדשות: הטענה המוזרה שישראל תומכת בחקלאים שלה יותר מדי (למרות שבפרסומי הארגון עצמו מצויין שמרבית מדינות אירופה תומכות בחקלאים שלהן יותר); והטענה, המוצדקת כשלעצמה, שישראל מפלה ערבים ונשים בעבודה. כאילו שהנשים והכורדים בטורקיה, חברה ותיקה ומכובדת בארגון, או הצוענים ביוון, נהנים משוויון מוחלט. ובכלל, מדינות אירופה הן האחרונות שיש להן זכות להטיף למדינת היהודים על אפלייה.

כל תירוץ שמפריחים הדיפלומטים נגד קבלת ישראל הוא התחלה מצויינת לספינים נוספים. ה-OECD אמר (בצדק, בצדק!) שנשים מופלות לרעה? ארגוני הנשים קוראים לו להשאיר אותנו בחוץ. ה-OECD נגד החקלאים? באוצר חוגגים. ה-OECD אמר שיהודים מכינים מצות מדמם של ילדים שהידים? אמרנו לכם מזמן, צריך להפסיק עם המינהג הברברי. כל מי שמשהו אינו מוצא חן בעיניו, מוזמן לחפש לכך סימוכין במצעד התירוצים של ה-OECD.

כדי להבין מה עומד באמת מאחורי הניסוחים הדיפלומטיים, צריך לבדוק לרגע מי בכלל נמצא בארגון ומי לא. לא כל המדינות החברות בו באמת מפותחות: טורקיה ומקסיקו הן ממש לא כאלה, וגם במדינות מזרח אירופה רמת החיים נמוכה מבישראל והשחיתות רבה יותר. קפריסין וטאייוואן, לעומת זאת, אינן בארגון, אף כי שתיהן מדינות מתוקנות בעלות רמת חיים גבוהה.

הסיבה בולטת לכל עין: ישראל, קפריסין וטאייוואן שקועות עד צוואר בסכסוך פוליטי שמערער את יחסיהן הבינלאומיים. טאייוואן אינה נכנסת ל-OECD כי לא רוצים להרגיז את הסינים שאינם מכירים בקיומה. קפריסין אינה נכנסת כדי לא להרגיז את טורקיה, שקפריסין ויוון מפעילות לחץ נגד הצטרפותה לאיחוד האירופי. וישראל? בטח ניחשתם כבר. ישראל תתקבל ל-OECD אם וכאשר יושג שלום כולל במזרח התיכון, או, לחילופין, כשיבוא המשיח - מה שיקרה קודם.

רוצה את המועדון שלא מקבל אותי

כך או כך, ישראל היא חברה דה-פאקטו בארגון. היא שותפה לאמנת הארגון למניעת כפל מס ולמרבית הפרוייקטים שלו, ומקיימת הסכמי סחר חופשי עם רוב חברותיו. ישראל גם נהנית מפריבילגיות שנובעות מאי-חברותה, כמו זכויות לפליטת גזי חממה, השמורות למדינות מתפתחות. אכן, יש שיתופי פעולה שונים ששמורים למדינות הארגון, והמדינה מפסידה קצת מהעובדה שאינה שותפה להם, אבל היא לא תיהרס מזה.

אלא שכולם, כמאמר הבדיחה, רוצים להיות חברים במועדון שאינו רוצה לקבל אותם לשורותיו. פקידים, פוליטיקאים, דיפלומטים ואנשי עסקים מרבים להסתובב בעולם, רגישים לתדמיתה של המדינה ועשויים לראות בכך עניין של אגו ותדמית, ולהרגיש סיפוק וקידום מעצם עובדת ההצטרפות, ממש כאילו היה מדובר בקידומם האישי. ודאי שכך הוא לגבי אלה שיש להם חלק במאמץ להגיע לשם. וכמובן, הכותרות, הכותרות. ואל תשכח את התמונה, מותק, תשים לו הפעם תמונה יפה, שיהיה מבסוט. מגיע לו, באמת.