הלכות נימוסים

חכמינו לימדו אותנו דרך ארץ גם בדברים הכי פשוטים, כמו אכילה ושתייה. רבי יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי", כתב כי העובר על הלכות דרך ארץ הרי זה רעבתן וגרגרן, השייך לצד של עשַו, שבפרשת השבוע שעבר (תולדות) ביקש מיעקב אחיו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". עוד כתב הבן איש חי כי הסוטה מדרך ארץ, אם הוא בעל תורה, "הרי זה מחלל שם שמים, ולכן אמרו רבותינו ז"ל 'דרך ארץ קדמה לתורה'".

עוד ליקוטי הנחיות מהרב אליהו:

• הלכות שידוכים
• הלכות בחירות
• הלכות זהירות בדרכים
  

כמובן, אין להתחזות לבעל נימוסים חיצוניים שנעשים רק ליד אנשים אחרים, כאילו לעשות רושם של איש חיובי על אחרים, אלא באמת חביבות ויחס אוהב. שלא יהא זה נימוס קר ועקר.

דרך ארץ בסעודה

1. איך הוא שותה? הגמרא מביאה בכמה מקומות הלכות שמלמדות כיצד אדם עושה את הפעולה הכי הפשוטה: "הַשּׁוֹתֶה כּוֹסוֹ בְּבַת אַחַת - הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן. שְׁנַיִם - דֶּרֶךְ אֶרֶץ. שְׁלֹשָׁה - הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ". ובכך לימדו אותנו חכמים שיש ערך לנימוסים, אבל ישנה גם סכנה בנימוסים מוגזמים.

2. לא לאכול ברעבתנות. אפשר וצריך לאכול בשמחה ובלב טוב, ולא בכעס ובצער, אבל כשאוכל "לא יאכל אלא רק ביד אחת, ולא בשתי ידיים", שלא יראה כרעבתן. ולא יאכל בחיפזון בלהיטות. "ולא יניח לגימה גדולה לתוך פיו", שלא יהיה פיו מלא עד תומו מהמאכל. שיוכל לענות אם שואלים אותו דבר מה. גם כשלוקח אוכל מהצלחת המרכזית - "לא יקח בידו מנה גדולה ויניח לפניו או יאחזנה בידו ויאכל ממנה". גם כשאוכלים בכפית או מזלג לא לוקחים מנה גדולה שנראית כמו רעבתנות.

3. לא להיראות גרגרן. "לא ימצוץ אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה, ולא יראה חיבה וחשק על האכילה... ויפסיק מעט בין לעיסה אחת לאחרת. ואם המסובין עמו סילקו ידיהם מאותו מאכל - גם הוא יסלק ידו, אף על פי שעדיין תאב לאכול, דלאו אורח ארעא (משום שלא דרך העולם) לאכול יחידי בין המסובין".

4. להשתמש בסכו"ם. "אם אוכל בידו - לא ילכלך כל הידיים אלא רק ראשי אצבעותיו. וטוב ונעים שלא יאכל אלא על-ידי כף". ובמיוחד היום, שהלכות דרך ארץ התקבלו בעולם והפכו להיות נוהג ראוי של רוב בני האדם, אין לאדם לשנות ממה שנהגו לאכול רק עם כפית ומזלג, שלא יתלכלכו ידיו.

5. להיזהר שלא ילכלך מלבושיו ועצמו. "בעת שמכניס המאכל לפיו יזהר שלא יתלכלך שיער זקנו, ויזהר לדחות שער שפמו לכאן ולכאן קודם אכילתו כדי שלא ישתלשלו הרבה על שפתיו ויתלכלכו הרבה". ועל זה נאמר שתלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה. ויש מפרשים שהכוונה "רבב" מהסוג הזה שנופל עליו בעת האוכל. ומסיים הרב בן איש חי: "בכל דברים אלו יתנהג אפילו בביתו על שולחנו (כלומר, כשהוא לבדו), וכל שכן כשהוא אוכל עם בני אדם".

6. לא לנעוץ מבטים. "אין מסתכלין בפני (אדם) האוכל, ולא במה שאוכל, כדי שלא יתבייש". שלא יחשוב שעינך צרה במה שהוא אוכל. ולפעמים כשאתה רואה את חברך חש לא נוח לאכול לידך - ראוי לך לעזוב את חברך לעצמו, שיאכל בנחת.

7. שלא לברור מהצלחת המרכזית. "אם יש לפני המסובין קערה אחת מלאה, שאוכלים כולם ממנה - לא יתן אחד מהמסובין עיניו בה לברור ממנה חלק יפה לעצמו, אלא יקח מן הבא בידו". ובהקשר זה תמיד אמר אבי מורי, הרב מרדכי אליהו שליט"א, שלא נוחה דעתו מכך שאנשים נדחקים לשולחן בחתונה וכל אחד לוקח אוכל, ודוחף את חבירו. ובמיוחד יש לנהוג דרך ארץ בפני גדולים. שאם מגישים אוכל לפני בן אדם ויש שם גדולים ממנו, לא יקח עד שיקחו הם – "אפילו אם יש קערה (דהיינו צלחת) בפני כל אחד ואחד".

8. לאכול בצנעה. במסכת דרך ארץ רבה (פרק עשירי) כתוב: "רשב"ג אומר: האוכל בשוק - חברו של כלב, ויש אומרים: פסול לעדות". זה נאמר רק על מי שאוכל דבר של רעבתנות, אך מכאן נלמד שאדם שלא נמצא בביתו ורוצה לאכול והוא רעב, שלא יאכל מנה פלאפל כך באמצע הרחוב, ובוודאי לא יאכל כשהוא הולך ברחוב, אלא ימצא מקום מוצנע ויאכל שם. יש מסייגים ואומרים שמדובר דווקא באדם שאוכל בשוק באופן קבוע, אבל לא באקראי. 

9. לא לאכול מפה לפה. ולא להשתמש בכלים משותפים, ובפרט כשיש אנשים שהם מפונקים, שדבר זה פוגע בהם. ואבי מורי ורבי, הרב שליט"א, תמיד מקפיד מאוד בכל הלכות דרך ארץ הללו, וכשבאים אורחים לבית בליל שבת, והוא רואה בהם שהם מקפידים על כך - הוא לא נותן להם לשתות מהכוס קידוש שהוא שתה בה. אלא מברך על גביע היין, מוזג ממנה לכוס אחרת ושותה ממנה ומהגביע הוא שופך לכוסות קטנות לתת לאורחים.

10. על נטילת ידיים. ידוע ש"כל המזלזל בנטילת ידיים חייב נידוי, ובא לידי עניות, ונעקר מן העולם", ואילו נטילת ידיים בשפע מביאה ברכה. ומורי ורבי, הרב שליט"א, רגיל להזכיר שזה נכון רק כשאדם בביתו או כשהוא נוטל ידיים בכיור, אבל בסעודות שבהן יש מלצרים שמביאים מים בגיגית לנטילה, יש לצמצם במים וליטול בכמות המינימלית לנטילה - הכל מתוך התחשבות בהם.

11. לכבד את המגישים. מנהג דרך ארץ לכבד את המלצרים המגישים, שיאכלו תחילה מהמאכלים שעליהם להגיש. ויש להקפיד בדבר הזה בביתו יותר מאשר באולמות ובבתי מלון (שם בדרך כלל אוכלים המלצרים לפני עבודתם). הגמרא במסכת כתובות (דף ס"א) מסבירה שלמלצרים יש גם נשמה, וכשהם רואים אוכל טוב והם רעבים – לפעמים הם מצטערים מאוד.

12. להשאיר בצלחת. במסכת דרך ארץ רבה (פרק ששי) כתוב שכשאוכלים, צריך להשאיר אוכל גם לאחרים: גם מאחר שייתכן שהם רוצים לאכול ולא נשאר, וגם כדי שבעלת הבית לא תחשוב שהאורח נשאר רעב.

דרך ארץ מיוחדת כלפי האשה

1. כבוד לאשה – מביא ברכה: הגמרא אומרת (בבא מציעא, נ"ט): "אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו". וכך אמר רב לבני מחוזו: תכבדו את נשותיכם ותהיו עשירים, כמו שקרה לאברהם אבינו. ואכן, לפעמים אדם מתנהג בנימוס רב כלפי חוץ, אבל כלפי פנים הוא שוכח שהוא חייב בנימוס ודרך ארץ. צריך להדגיש תמיד את החשיבות להקדים שלום לכל אדם, ובמיוחד בבית לאשתו, במאור פנים.

2. דרכה של אשה. הבן איש חי כתב הנהגות לאשה - שהעיקר הוא להשקיע בבית ולא בחוץ. אם היא הולכת לחתונות ומתייפה, ובבית היא הולכת בעליבות - זו טעות. ללכת בבית בחלוק ישן ובשיער לא מסודר, הרי שהיא הופכת את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר. וכל ההלכות של דרך ארץ שהוזכרו במזון - שייכות גם לנשים. מובא בגמרא (שבת ק"מ) שרב חסדא לימד את בנותיו הנהגות של דרך ארץ בבית: לא לאכול בצל ושום וכל דבר שעושה ריח הפה כדי שלא תתגנה על בעלה. ועצות דומות הן על דרך החוכמה.

3. לא לשבוע מחוץ לביתו. מורי ורבי, הרב מרדכי אליהו, אומר שצריך לכבד את האשה ולהתחשב בכך שהיא טורחת ומבשלת. מגיעה לה תודה רבה על כך. עוד רגיל הרב לומר שכשאדם נמצא בבית הכנסת ויש קידוש וכדומה, ומגישים בורקסים או "קוגל" - לא יאכל אלא מעט, בין היתר כדי שיוכל לשוב לביתו ולאכול מהמאכלים שאשתו הכינה, שאם ישבע ממה שאוכל בקידוש בבית הכנסת - לא יוכל לאכול בביתו לתיאבון.

ועוד על דרך ארץ (כללי) 

1. לדבר בנימוס עם הגויים. צריך ללמוד מהדרך שבה דיבר אברהם אבינו אל בני חת - עובדי עבודה זרה, ומהדרך שבה יעקב אבינו התנהל מול עם חמיו - לבן הארמי. החותן רדף אחרי

יעקב "לאבד את הכל", אבל יעקב לא דיבר מתוך כעס ולא רב איתו, אלא רק "וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי". גם משה רבינו נהג כבוד בפרעה מלך מצרים.

2. לא להיות מנותק מהסביבה. במסכת דרך ארץ רבה (פרק שביעי) כתוב: "לא ישמח אדם בין הבוכים, ולא יבכה בין השמחים, ולא יהא ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא עומד בין היושבים, ולא יושב בין העומדים. כללו של דבר: אל ישנה אדם דעתו מדעת חבריו ובני אדם". כמובן שאם העולם נוהגים בכבוד של שקר - לא ילך אחריהם.

3. לא להיות מזויף. אסור לאדם להפגין כבוד של שקר כלפי אורחיו. בשולחן ערוך נפסק: "אין לגנוב דעת הבריות בדברים שמראה שעושה בשבילו ואינו עושה". למשל: לא ירבה לבקש מחבירו שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועד, ולא ירבה להגיש לו "תקרובת" והוא יודע שאינו מקבל.