סיילים הם מקור כל רע של הסטייל האנושי

יום שישי האחרון היה מה שנקרא בארה"ב יום שישי השחור: היום שאחרי ערב חג ההודיה והיום הראשון שבו מתחילים מבצעי חג המולד המפתים. הרשתות הגדולות פותחות את הסניפים כבר בחמש בבוקר ויש חנוית שנפתחות כבר בחצות. מחוץ לוול-מארט נערמים מאות אנשים שמחכים רק לפתיחת הדלתות. הפנאטים אפילו מחכים בשק שינה בחניון. בשנה שעברה אף נרמס למוות עובד של וול-מארט במהלך התפרצות לקוחות המונית לחנות.

אין חנות באמריקה שלא מוכרת את הסחורה שלה במחירי מבצע זוהרים או מציעה דילים שתוקפם פג בעוד 24 שעות בדיוק. והאנשים כמו עדר: מסתערים,

 עטים על זוגות הגרביים, חוטפים סריגים במחשוף וי, מעמיסים ג'ינסים בייצור סיני ומלקטים כל פריט אפשרי כל עוד הוא בהנחה. הם צוברים עוד ועוד צעיפי צמר, שמלות מכוערות, מכנסיים בגזרות רופפות ומעילי פליס (שאין שום שם תואר ראוי שאפשר להדביק להם). העיקר, להעמיס, להעמיס, להעמיס. האדם כמשאית זבל.

תמיד זה השד הקטן על כתף שמאל שלוחש לי: "קחי עוד חולצה כזאת, שיהיה, מה אכפת לך? 30 שקל זה לא כסף". לא פעם נפלתי בפח הזה, ויש לי לא מעטים חולצות זולות שגמרו שגמרו כסמרטוטי רצפה יקרים במיוחד. עד היום, כשאני פותחת את הארון שמתחת לכיור ומסתכלת עליהן, נחות בשלווה על דופן הדלי של הספונג'ה, אני שואלת את עצמי: איך לא ראיתי את זה כשהן נחו בשלווה מקופלות על מדף העץ? איך עיוור המבצע הארור הזה את עיניי? מדוע רכשתי את חולצת הסאטן הזבלית הזאת? יכול להיות שאני בעצם בחורה זולה שאפשר לקנות אותה בהנחה של עשרים ש"ח?

שלא תבינו לא נכון, אני לא נגד סיילים. לפעמים אפשר למצוא שם מציאות אמיתיות. קורה שמשהו שרצית לפני חודש עולה עכשיו 30 אחוז פחות. כן, זה יכול לקרות, וזה קורה באותה תדירות שבה אפשר למצוא פרוסה משובחת של זאכר טורט ב-רק היום! 200 קלוריות בלבד! או באותה תדירות שבה בחורות יוצאות לבליינד-דייט ומגלות ש-רק היום! גם מצחיק, גם חכם וגם חתיך!

חברים וחברות, הסיילים הם מקור כל רע של הסטייל האנושי. הם מעוורים את

 עינינו, משחיתים את טעמינו ומלכלכים את ארונותינו. ככל שהמחיר מצטמק, ככה יורדים גם הסטנדרטים שלנו. "עדיף לקנות עכשיו בזול, עדיף שיהיה, זה כל כך זול שאפילו אם אני אלבש את זה חודש זה שווה המחיר", אנחנו מלהגים לעצמנו. אז זהו, שלא. אין סריג מנוקד או טי-שירט עם הדפס גרוע ששווה את המחיר הזול הזה, ששווה חודש שבו אני נראית כמו שקית סנדוויצ'ים של קסטרו.

הפריטים היחידים ששווה לקנות בסיילים הם פריטי בסיס בעלי תחלופה גבוהה, למשל כמו גופיות לבנות או כל פריט לבוש תחתון. את מה שנקנה בסייל יש ללבוש מתחת לפריט שנבחר בקפידה, אחרי תהליך בריא של התלבטות ובהחלטה יציבה. משהו שקניתם כי רציתם, כי זה התאים לכם, כי זה היה יפה בעיניכם. לא כי זה נקלע בדרככם, לא כי זה היבהב בצבעים מתחלפים "קחו אותי, אני זול ונואש; קחו אותי, מחר לא אהיה פה".

זה דורש הרבה משמעת ואיפוק, אני יודעת. החיים הצרכניים שלנו מבוססים על אכילת יתר, על האבסה עצמית, על ארון שמקיא את תכולתו על הרצפה. החיים הצרכניים שלנו מכוונים לעיקרון של עוד ועוד, לא משנה מה, רק עוד ועוד אה.. אה.. כן... שלוש נקודות... כן... תן לי עוד.

תחשבי על זה ככה: היום יום חמישי בערב. את חוזרת הביתה ונרדמת לשעתיים, מנקה מעלייך את שבוע העבודה המתיש ומתעוררת לסוף שבוע רווי אלכוהול, שיחות סרק עם חברים ושינה מרובה. את יוצאת לבר האהוב עלייך

 לבושה בשמלה האהובה עלייך. את מתיישבת על הבר ומזמינה לעצמך קוקטייל מתקתק ומשכר רק כדי להעביר את הזמן עד שיגיעו החברים שלך. ואז הוא ניגש אלייך. הוא לא נראה טוב אבל גם לא נראה רע. נראה סבבה, באמת, אין תלונות. בהתחלה הוא חביב ונחמד מציג את עצמו בנימוס ומספר לך על חייו. הוא לא אטרקטיבי במיוחד אבל גם לא טיפוס שמסרבים לו מיד. בינך לבין עצמך את מתלבטת: הוא שווה את זה? לתת לו טלפון? להמשיך לדבר איתו? ואז, פתאום, הוא מתחיל לצעוק עלייך: תקשיבי לי חמודה ותקשיבי לי טוב. אני פה עושה לך טובה. אם את לא תקחי אותי, תיקח אותי אחרת. מה את מתלבטת כל כך הרבה, עוד 24 דקות אני כבר לא אהיה פה ואת תתחרטי על זה כל החיים שלך. וחוץ מזה, מה את נלחצת? לא אמרתי חתונה קתולית. אם לא תאהבי אותי אחרי חודש, תזרקי".

אם זה היה קורה לך, ברור שהבחור היה חוטף סטירה מצלצלת, או לפחות קוקטייל לפנים. אלא שככה בדיוק נראה סייל. לא משהו שרצית, לא משהו שבחרת, סתם שארית שמנסה להידבק אלייך. אז בפעם הבאה שמדבקה זוהרת מנצנצת לך "50%! 50%!" - תתעלמי, גברת.

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com  

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה