עיוות מיותר: יש להוזיל ההשקעה בקרנות נאמנות
השקעה באמצעות קרנות נאמנות בישראל היא עסק יקר, בין השאר, משום שניתן לרכוש יחידות בקרנות נאמנות רק דרך הבנקים. מאיר אוזן סבור כי פתיחת ערוצי ההפצה לתחרות תאפשר להשקעה בקרנות נאמנות למלא את תפקידה המקורי: לשמש אלטרנטיבה נוחה וזולה להשקעה וחיסכון
מה יקר יותר - ניהול תיק השקעות באמצעות קרנות נאמנות או באמצעות ברוקר פרטי? ברוב המדינות ניהול תיק השקעות באמצעות ברוקר פרטי יקר יותר. במדינת ישראל, לעומת זאת, תחום קרנות הנאמנות מרובה עמלות עד שהאזרח החוסך באמצעות קרנות נאמנות, נאלץ לשלם מחיר גבוה יותר מזה שמנהל את חשבונותיו באמצעות הברוקר האישי.
העיוות הישראלי נגרם מסיבה פשוטה: להבדיל ממקומות רבים אחרים בעולם, רכישה והחזקה של קרנות נאמנות על ידי ציבור המשקיעים מתבצעת בתיווך בלעדי דרך סניפי הבנקים וחברי הבורסה - ללא כל תחרות בניהם ומבלי לאפשר לגורמים אחרים להשתלב במערך הפצת קרנות הנאמנות.
דמי הניהול של קרן נאמנות שונים מקרן לקרן, לפי סוגה: בקרנות הכספיות ודומיה, המהוות תחליף לפיקדון, דמי הניהול המקובלים הם כ-0.5% בקרנות כספיות, עבור ל-1%-2% בקרנות המעורבות ועד 3%-4% בקרנות מתמחות בהשקעה באפיקים פחות סולידיים או קרנות חו"ל.
לכך מתווסף סכום שנקרא "שיעור ההוספה" שנע בדרך כלל בין 0.5% ל-1% מעל למחיר היחידה בקרן.
מעבר לעלויות אלה, הבנקים גובים מהלקוחות דמי תיווך מסוגים שונים כגון: עמלת רכישה, עמלת מכירה ודמי משמרת. עמלות אלה יכולות להסתכם בכ-0.5% עד 1% נוספים, תלוי בהיקף הפעילות של הקרן.
יש לציין כי הבנקים גובים עמלות הפצה מחברות הניהול של קרנות הנאמנות, בשיעור של 0.125%-0.8% לשנה (תלוי בסוג הקרן). מטבע הדברים עמלה זו משפיעה על דמי הניהול שגובה מנהל הקרן מהלקוחות.
בנסיבות אלה לא קשה להגיע למסקנה כי ניהול השקעות בישראל באמצעות קרנות נאמנות הוא עסק יקר. ברוב המקרים אף יותר יקר מניהול באמצעות ברוקר אישי. בממוצע, עלות הניהול ההשקעות באמצעות תיק של קרנות נאמנות צפוי להגיע ל-2%-3% לשנה.
מצב זה יוצר שוק לא יעיל, שבו מי שמבקש לחסוך ולהשקיע את כספו מוגבל בהיותו לקוח שבוי. האבסורד גדול עוד יותר על רקע הצעדים שהונהגו בשנים האחרונות בניסיון לפתוח את שוק ההון ולהרחיב אותו לציבור הרחב. במדינת ישראל של היום, בניגוד לנהוג בעולם, הלקוחות וחברות ניהול קרנות הנאמנות, כפויים לשלם שיעורי עמלות גבוהים במיוחד מבלי שתהיה להם אלטרנטיבה הוגנת.
לפתוח את השוק לתחרות
בדומה למצב באירופה ובארה"ב ראוי שגם בישראל יאפשרו למשקיעים או ללקוחות לרכוש ולמכור קרנות נאמנות ישירות מהחברה המנהלת או באמצעות סוכנים מורשים בעלי רישיון משווק או רישיון יועץ השקעות - וכל זאת מבלי להזדקק לשירותי הבנקים.באופן זה הלקוח יוכל ליהנות מחיסכון מיידי בעמלת הרכישה או המכירה הקיימות; להחזיק ביחידות הקרן כתעודה רשומה - הן בתעודה על שמו והן בספרי החברה, וזאת בדומה להחזקה בקופת גמל או פוליסת ביטוח - ולחסוך גם את עמלת דמי המשמרת ועמלת ההפצה שהבנקים נוהגים לשלשל לכיסם באופן תקופתי. לחלופין, אם ירצה, יוכל הלקוח לבקש מהחברה המנהלת להעביר את יחידות ההשתתפות לרישום בחשבונו אצל אחד מהבנקים או חברי הבורסה.
כדי להנהיג את השינוי האמור אין צורך במהפכות. די אם כצעד ראשון יתאפשר לכל לקוח המחזיק כיום ביחידות בקרן נאמנות דרך הבנקים או חברי הבורסה להמיר את הרישום של היחידות בחשבונו לתעודה רשומה על שמו באופן ישיר. רישום שכזה יאפשר מיידית לחסוך את עמלת ההפצה ודמי המשמרת שהבנק נוהג לגבות.
באופן זה, מצב הלקוח ישתפר משמעותית – במקום להיות לקוח שבוי המחויב בעמלות מוזרות כמו עמלת משמרת, יהיו ללקוח יותר אפשרויות לרכוש ולהחזיק קרנות נאמנות - החזקה ישירה, החזקה דרך סניף בנק.
יתירה מזאת, פתיחת ערוצי ההפצה לתחרות בין הבנקים, החברות המנהלות וסוכנים בעלי רשיון משווקי השקעות, תביא מן הסתם להוזלה משמעותית של דמי הניהול שגובות חברות ניהול קרנות הנאמנות ולרווח מיידי של הלקוח.
שינויים אלה ישאירו ללקוח המשקיע תשואה נטו הקרובה יותר לתשואה ברוטו בקרנות הנאמנות ויהוו צעד חיובי בבניית צרכנות פיננסית נבונה של השקעה וחיסכון, בדומה למקובל בעולם.
לסיכום, הצעדים בפתיחת שוק ההון לתחרות צריכים להגיע ללקוח החוסך המשקיע. לא די במה שנעשה והאתגר הגדול של רשות ניירות ערך הוא לפתוח תחום זה לתחרות. תחרות שתוביל בהכרח להורדת עלויות לשיפור השירות, לגיוון המוצרים המוצעים ללקוחות, ובכך לשיפור מצבם של החוסכים והמשקיעים במסלולים אלה. הגיע הזמן שקרנות נאמנות ימלאו את תפקידן מול ציבור החוסכים והמשקיעים: לשמש אלטרנטיבה נוחה וזולה לצורך השקעה וחיסכון.
