ביבי, סע לקופנהגן
עשרות מנהיגים ישתתפו בוועידת שינוי האקלים בקופנהגן בשבוע הבא. בינתיים בירושלים, הממשלה לא קיימה אפילו דיון אחד בנושא. היא ממשיכה להסתתר מאחורי המשרד הקטן ביותר שלה ולהתעלם מהמגמה העולמית ומהקנסות שנספוג. אם מכאן הוא לא מבין את חומרת המצב, אולי כדאי שביבי יסע לשם
כ-70 ראשי מדינות כבר אישרו את בואם לוועידת האו"ם בנושא שינוי האקלים בשבוע הבא בקופנהגן. בוועידה צפויים להשתתף נציגים בכירים מ-191 מדינות, ובמוקד הדיון יהיה ניסיון לגיבוש הסכם בינלאומי חדש, שמכוחו יפחיתו מדינות העולם את פליטות גזי החממה שלהן.
בין אם ייחתם בקופנהגן ההסכם החדש ובין אם לאו, ההחלטות של נשיא ארצות הברית ברק אובמה ושל ראש ממשלת סין וון ג'יאבאו להשתתף בוועידה הציבו את הרף לדיון הבינלאומי שיתנהל בה: זו תהיה פגישת פסגה של מנהיגים מהשורה הראשונה, לא פחות.
בעוד שתשומת ליבו של העולם כולו מופנית לדיונים על משבר האקלים בקופנהגן, הממשלה בירושלים טרם קיימה אפילו דיון אחד על היערכות ישראל להשלכותיו של משבר זה. היא ממשיכה להסתתר מאחורי גבו של השר להגנת הסביבה, ומצפה שהמשרד הקטן ביותר בממשלה יתמודד לבדו עם הבעיות האקולוגיות, הבריאותיות, הכלכליות והמדיניות שיוצרים בהקשר זה כל המשרדים האחרים יחד.
אם נמשיך להתעלם - נשלם
למשבר האקלים יהיו השלכות, ולא - הכוונה הפעם אינה לעליית מפלס פני הים. אם ישראל תמשיך להתעלם מהמצב כפי שהיא נוהגת כעת, אפשר בהחלט שיוטלו עלינו קנסות גבוהים בגלל אי ריסון פליטות גזי החממה, או הקמת מתקנים כמו תחנת הכוח הפחמית המתוכננת באשקלון; אפשר בהחלט שיימשכו ואף יתגברו הסנקציות על חברות ישראליות שלא ישפרו תהליכי יצור מזהמים, והדבר עלול לפגוע קשות ביצוא הישראלי; וחוץ מזה - אם נמשיך בשלנו בשעה שהעולם "עושה שמיניות באוויר" כדי להתמודד עם המצב, תהיה זו סיבה נוספת ליחס שלילי מצד הקהיליה הבינלאומית.
ממשלת ישראל יכולה לשנות את התמונה הזו. ישראל אמנם תורמת רק שיעור זעיר לפליטת גזי החממה בעולם, אך מתברר שבאופן יחסי למספר התושבים, אנו נמצאים דווקא במקום הראשון בעולם המערבי. יתרה מזאת: קצב הפליטות אצלנו צפוי לעלות בשנים הקרובות - בניגוד למצב במרבית מדינות המערב. המשמעות איננה רק התרומה שלנו להתחממות הגלובוס, אלא גם הרבה יותר זיהום אוויר לנו ולילדינו.
כשבעולם יפחיתו פליטות; בישראל הן יתגברו
לאחרונה פורסמה התחזית של פליטות גזי החממה בישראל, והדרכים להפחתתן בדו"ח שערכה חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי עבור המשרד להגנת הסביבה. החברה ערכה דו"חות דומים ב-20 מדינות, אך מתברר שהנתונים בישראל היו העגומים ביותר. אצלנו לא רק שהפליטות לא יפחתו - הן צפויות לגדול. אם לא יינקטו צעדים דרסטיים, הן אף יכפילו עצמן עד שנת 2030.
המשרד להגנת הסביבה מנסה להציג את הנתונים הללו בכל פורום אפשרי, אבל דומה שאוזניהם של שרי הממשלה ערלות מלשמוע את העובדות. משרד התשתיות ממשיך לקדם את הקמת התחנה הפחמית, שתוסיף 10 אחוזים לפליטות גזי החממה של ישראל; משרד התחבורה ממשיך לתכנן כבישים חדשים שיעודדו את התחבורה הפרטית ויפגעו בכדאיות של שימוש בתחבורה ציבורית; משרד השיכון מתמהמה באימוץ תקנים לבנייה ירוקה, שיכולים לצמצם את צריכת האנרגיה בבתים בעשרות אחוזים, ויש דוגמאות רבות נוספות.
לאחרונה גם פורסם סקר ראשון מסוגו, והתברר שדווקא הציבור הישראלי נמצא כמה צעדים לפני הממשלה שלו מבחינת המודעות לשינוי האקלים. בסקר, של אוניברסיטת בן גוריון, נמצא כי כשלושה רבעים מהציבור הישראלי מודע להתחממות כדור הארץ; יותר משני שלישים הצהירו כי הם סבורים שעל ישראל להתחייב להפחית את פליטות גזי החממה שלה ב-90 אחוז עד שנת 2050; שיעור דומה מאמין כי למרות שישראל מאוד קטנה, עדיין יש ביכולתה לנקוט צעדים להפחתת שינוי האקלים.
| ||||||
|
ארגוני הסביבה בישראל מגישים לממשלה מזה זמן ניירות עמדה והצעות מדיניות לקידום ההיערכות למשבר האקלים ולהשלכותיו במישורים השונים. עמדתם של הארגונים היא, כי המשך ההתנהלות בגישת "עסקים כרגיל" איננה אופציה שישראל יכולה להרשות לעצמה. יעדיה של ישראל כרגע הפוכים למגמה העולמית, וכאמור צפויות להיות לכך תוצאות שליליות.
על ממשלת ישראל לקיים דיון מעמיק ומקיף במשבר האקלים ובהיערכות הבינלאומית לקראתו, ולאמץ מדיניות אקלים לאומית המתבססת על עקרונות של פיתוח בר-קיימא. ישראל - חלוצת השימוש באנרגיה סולארית - יכולה להפוך למודל עולמי לשימור משאבי אנרגיה, קרקע ומים, וליצא לעולם כולו טכנולוגיות מתקדמות ופורצות דרך בתחומים אלה.
כדי שכל אלה יקרו צריכה להיות בממשלה מודעות למקום המרכזי שתופסים משבר האקלים וההתמודדות איתו בחשיבה ובעשייה המדינית והכלכלית בעולם. לשם כך על ראש הממשלה עצמו לצאת לקופנהגן, ולהתרשם מכלי ראשון מפעילותם של עמיתיו בעולם המערבי. אולי הוא אפילו יחזור משם עם תובנות חדשות לטובת כולנו.