יותר מזה אנחנו לא צריחים

במהלכה של מלחמת התרבות בגרמניה בשנות ה-70 של המאה ה-19 קבע אוטו פון ביסמרק בהתייחסו ליריבו הפוליטי לודוויק וינדטהורסט, כי "ראוי שלכל אדם יהיה מישהו לאהוב ומישהו לשנוא. אני אוהב את אשתי ושונא את וינדטהורסט". כ-130-140 שנים מאוחר יותר, כשהיבשת נצבעת אט אט בצבעים דמוגרפיים שלא ידעה בעבר, מלחמת התרבות האירופית היא כבר עובדה מוגמרת.

כמובן שלא כל מוסלמי ביבשת ממלא כהלכתה את המלצת ביסמרק, אך רבים מקרבם מבינים אל נכון את מי יש לשנוא ואת מי לאהוב, כשהאפשרויות העומדות מנגד הן האיסלם והגיהאד על צוויהם וערכיהם מזה, ואירופה ואמריקה על תרבותן ותפישת עולמן מזה.

ההחלטה שהתקבלה במשאל העם בשוויץ בתחילת השבוע, לאסור על בניית צריחים במדינה, אמורה הייתה להיות אחת הסנוניות הראשונות, גם אם מינורית, בניסיונה של מערכת החיסון האירופית להתחיל לעמוד מול ההשתלטות העוינת מדרום וממזרח, המאיימת לכלות את אופייה וצביונה של היבשת. מה גם שלא מעט משאלים שנערכו מאז בעיתוני אירופה העידו שדעת הקהל גם בשאר היבשת אינה שונה במיוחד מזו שבשוויץ.

כך למשל, לשאלה אם צריכים לאסור בניית צריחי מסגדים גם בצרפת, ענו יותר מ-75% מהמשיבים למשאל ב-"Le Figaro" בחיוב, וכך היה ב-"L'express", ב-"Der Spiegel" בגרמניה וב-"Lesoir.be" הבלגי.

על אף עמדתה נגד מהגרים, היטפלותה של מפלגת העם (SVP) בשוויץ דווקא לצריחי האיסלאם היא בעיקר סמלית, וזיהוי מוצלח של נישה שבה ניתן להצליח. הלוא המשאל לא היה על בניית מסגדים, אלא רק על מופעם המזדקר, המתריס והקולני, לטעמם של באי המפלגה. חשיבות הסמליות והתקדימיות שבהחלטה לדידם היא בעיקר בהיותן פתח לבאות.

הלכי הרוח הציבוריים באירופה בשנים האחרונות נגד מה שמכונה לעתים "איסלאמיזציה של היבשת" אמורים להיות קרקע פורייה לכך.

אידיוטים מועילים

אלא שהלכי הרוח הציבוריים הללו שונים קמעה מאלו שבקרב נותני הטון הפוליטיים, התקשורתיים והתרבותיים באירופה, וריבוי הגינויים בקרבם להחלטה השוויצית מעידים כי האיסלאם הפונדמנטליסטי באירופה ובכלל יכול עדיין לשים את מבטחו בשלל מגונניו "הליברליים".

כך, לא מעט מעיתוני היבשת העניקו להחלטה למחרת קבלתה את הכותרת "אסון"; שרת החוץ השוויצית משוכנעת שהיא  מסכנת את המדינה; עמיתתה, שרת החוץ, הביעה חשש כבד מפגיעה ביחסי המסחר; ושר החוץ הצרפתי מלא תקווה שההחלטה תשתנה במהרה.

"אידיוטים מועילים" כינה לנין לפני כ-90 שנה את אבותיהם הרוחניים של מזדעזעי השבוע באירופה. עליהם, כמו על אבותיהם, לא משפיעות במיוחד הסתות והטפות של אימאמים בלב לבה של אירופה נגד כל מה שנודף ממנו ריח של ציביליזציה מערבית, קידמה, ליברליות, נאורות וחילוניות, גם אם ברוב נדיבותם, מדגישים המטיפים, שהם נכונים להעניק לתושבי היבשת הוותיקים מעמד של בני חסות.

הזדעקותם כל אימת שעולה חשש שמא ישראל או ארה"ב (לא של אובמה) מבקשות לבוא חשבון עם טרוריסטים שטבחו באזרחיהן, עומדת בניגוד להאלמותם נוכח עדויות רבות מספור לפיהן הקהילות המוסלמיות ביבשת מקפידות קלה כבחמורה לקיים את "מנהגיהן הליברליים", כמו השלמה עם רצח על רקע חילול כבוד המשפחה (גם במקרי אונס), מילת ילדות ונישואים כפויים על הנשים. הישנות מקרים כאלה באירופה מתוארים בין השאר בספרו של ברוס באור, "While Europe Slept", כולל תיעוד של מפורט של התעלמות השלטונות מהתופעה.

הפרלמנט האירופי אף יכול להעניק ב-2006 למדינות שאינן מכירות בנישואים חד-מיניים את הכינוי "הומופוביות", כשחברים בפרלמנט מאיימים על מדינות כפולין וליטא בהשעיה מהאיחוד עקב סירובן להכיר בנישואים כאלה. בה בעת, ממלאים נציגי פרלמנט זה את פיהם מים נוכח ההומופוביה של הקהילות המוסלמיות באירופה. 

מי שמילא את תפקיד מזכ"ל המועצה המוסלמית של בריטניה, איקבּאל סקראני, שאף זכה בתואר אבירות וידוע גם בזכות תמיכתו בפַתֻוַא שפרסם אייתולה חומייני נגד סלמאן רושדי, קבע כי "הומוסקסואליות פוגעת ביסודותיה של החברה". 

כמובן שגם בדברי השייח יוסף עבדאללה אל-קרדאווי, כמו בהמלצותיו של פרופ' טארק ראמדן משוויץ (חביבם של רבים בשמאל הרדיקלי האירופי), כי מהדמוקרטיה הליברלית יש להישמר מכל משמר, אך בה בעת לנצל עד תום את יתרונותיה – אין כדי לסדוק את אותה "ליברליות אירופית" צבועה למהדרין.

"ליברליות" זו העלתה את המוסר הכפול לדרגת אמנות מרשימה, אך ביחסה ל"מיעוטים מקופחים" היא מושתתת על תמהיל הזוי של עיוורון, תתרנות, ובייחוד על מחויבות אדוקה ל"רב תרבותיות", לתקינות הפוליטית ולרלטיביזם המוסרי.

ייתכן שהשוויצים עוד ישמעו מהמוסלמים, כפי שהדנים שמעו מהם לאחר פרשת הקריקטורות של מוחמד מ-2005 (שבעקבותיה נהרגו יותר מאלף איש בעולם). מכל מקום, במוקדם או במאוחר תיאלץ היבשת לומר בקול גדול "באסטה" ("די" בספרדית) לאימאמים, לשייחים ולצאן מרעיתם, וכפי שזה נראה עתה, זה עלול להיות מאוחר מדי.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה