בית כנסת? לא בקיבוץ
"לא עמי ארצות אנחנו והזהות היהודית שלנו ברורה לחלוטין. נולדנו לתוך הקיבוץ, או בחרנו לחיות כאן, וזכותנו לחיות בו על פי הבנתנו והשקפתנו". יורם רז, חבר מרחביה, מסביר במכתב פתוח לאריאנה מלמד -מדוע הוא מתנגד לבית כנסת בקיבוץ
מייסדי מרחביה, ואיתם תנועה רחבה, נחשפו לרעיון ההרצליאני של הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ושילבו עמם רעיונות מרקסיסטים סוציאליסטים של בניית חברה חדשה יהודית, ציונית, אתיאיסטית, שיתופית. היתה להם גם יומרה ליצור אדם ויהודי חדש ותתפלאו זה גם גם הצליח להם מעל ליובל שנים.
קלה ומחייבת הרבה סובלנות, אורך רוח, התחשבות ובעיקר שיג ושיח ורב שיח אבל לא בהכרח "שיח עם הרב". האנלוגיה שבחרה הגב' מלמד לשמש כתנא-מסייע לטיעוניה בעתירה לבג"ץ של תושבי כפר שמריהו היא לא רלבנטית. כפר שמריהו הוא מועצה מקומית וככזה חובתו לספק שירותים לתושביו. המחלוקת שם לא היתה על כן או לא בית כנסת אלא איזה סוג של בית כנסת וזה קשור למלחמת הזרמים (גרמניה, מנדלסון וכו').
הרעיונות הללו אפשרו את הקמתה של מדינת ישראל ותרומתה של קבוצה זו ודאי ידועה, כי אילולא אותה קבוצה לא היתה קמה המדינה. נכון, השנים חלפו והתנועה עברה משברים שקצרה כאן היריעה מלפרטם ולנתחם, ואחד הפתרונות ליציאה מהמשבר היה רעיון "ההרחבה" שפירושו קליטת תושבים לקיבוץ המתחדש. הרחבה זו לא באה מתוך שיקולים נדלניסטיים אלא דמוגרפיים בלבד כי "מדינת תל אביב" שואבת אליה את רוב צעירי הגליל והנגב ואני משוכנע שגם אריאנה מלמד, שכתבה טור בנושא ב-ynet, לא היתה רוצה לראות בחיסולו של קיבוץ מרחביה עקב הזדקנות תושביו והליכתם לעולם שכולו טוב.
נכון, ההרחבה וקליטת תושבים חדשים ללא רקע קיבוצי, תנועתי היא משימה לא
טור אישי
מי מפחד מבית כנסת בקיבוץ
אריאנה מלמד
מה פתאום בית כנסת? תמהו חברי קיבוץ מרחביה הוותיקים ויצאו למאבק נגדו. אריאנה מלמד לא מבינה את הפחד החילוני
הוויכוח הוא לא על בית הכנסת
קיבוץ מרחביה הוא אגודה שיתופית וחלים עליו כללי רשם האגודות השיתופיות ובתקנון בחרו חברי הקיבוץ ומייסדיו לחיות בחברה חילונית וחופשית שסמלים של ריטואלים רליגיוזיים פולחניים זרים להם, וכן, מפריעים להם. מרבית תושבי ההרחבה במרחביה הם תושבי נצרת עילית שעזבו, אולי בעל כורחם, מכיוון שעירם הפכה להיות עיר מעורבת עקב קרבתה לעיר נצרת, ובכסף טוב מכרו את בתיהם שנבנו בתנאים של ערי פיתוח ובנו את ביתם בכסף פחות טוב ביישוב המתחדש מרחביה. כעוזבי נצרת עילית יש להם בעמק יזרעאל אין ספור אופציות להצטרף לקיבוצים אחרים שבהם יש בתי כנסת ולישובים הקהילתיים שגם בהם יש בתי כנסת. הם באו למרחביה וידעו היטב לאן הם באו. ועדות הקבלה והקליטה הבהירו להם שהקיבוץ הוא חילוני בהכרה ובכל זאת בחרו לבנות את ביתם במרחביה. אנחנו בקיבוץ מקבלים אותם בזרועות פתוחות והקשר בין הקהילות הוא תהליך לא פשוט אך אפשרי.השקפת עולמם הלגיטימית של חברי הקיבוץ היא שהדת היא גורם מפלג והראיה שהאסיפה הכללית הראשונה המשותפת התקיימה וכמעט התפוצצה על רקע הקמת בית הכנסת. אנחנו בקיבוץ טוענים שחברי ההרחבה, מרביתם, באמת לא זקוקים ולא מעוניינים בבית כנסת. הם רוצים שיהיה להם ביישוב בית כנסת כי אולי הם פעם יזדקקו לו לארח את ילדיהם שאולי חזרו בתשובה ובאים "לעשות שבת" או את הוריהם, או עבור בר מצווה לילדיהם.
הויכוח הוא לא על בית כנסת, הויכוח הוא על אופייה של הקהילה וההתנגדות לדת ולכפירה בקיומו של האלוהים (ר"ל....).
אמר פעם איש חכם כי "כשלא היתה לנו ארץ היינו עם הספר, עתה משיש לנו ארץ הפכנו לעם הארץ". ובכן, לא עמי ארצות אנו והזהות היהודית שלנו היא ברורה לחלוטין, לא אכולת ספקות, עם ארון ספרים ועגלה מלאים. נולדנו לתוך הקיבוץ, או בחרנו לחיות בו, וזכותנו לחיות בו על פי הבנתנו והשקפתנו. כן, גם ברשות הרבים, כי "היחד" ו"היחיד" שלנו משולבים זה בזה ואנו רוצים לשלב ליחד הזה גם את חברי ההרחבה, שכמה מפתיע רבים מהם מתנגדים לקיומו של בית כנסת ומאמינים (כמו שאמר מאיר יערי) "בקיבוץ גלויות אך לא בקיומה של גולה מקובצת...".
יורם רז חבר קיבוץ מרחביה
לפנייה לכתב/ת 
בית הכנסת. אילוסטרציה
צילום: דורון גולן
מומלצים
