למה לשחק xbox אם אפשר לעשות ספונג'ה?
כשמסיים הגבר את הספונג'ה, הוא מוצא עצמו לכוד בפינת הבית, בדרך כלל ליד האמבטיה והשירותים. בנקודה זו נזכר הגבר שהוא חייב לחזור לחדר השינה לבדוק מה השעה בפלאפון. לשם כך מדמיין לעצמו הגבר שהוא לאלוף העולם בקפיצה משולשת
לדעתי, לגברים יש תפישה מיוחדת לגבי ניהול משק הבית. את ההבדלים בניהול הבנתי כשרעייתי רעות טסה לפולין לחמישה ימים. נסיון החיים הוביל את רעות למסקנה שהפרידה תהיה קשה עלי מאוד, והיא סברה שמשחקים ללא הפסקה ב-xbox360 החדש שלי רק יעצימו את תחושת הבדידות והפרידה. לפיכך הותירה מאחוריה רשימת מטלות מצומצמת אך איכותית במעיקותה.
כשמסיים הגבר את הספונג`ה, הוא מוצא עצמו לכוד בפינת הבית, בדרך כלל ליד האמבטיה והשירותים. בנקודה זו נזכר הגבר שהוא חייב, אבל חייב לחזור לחדר השינה לבדוק מה השעה בפלאפון. לשם כך מדמיין לעצמו הגבר שהוא אלוף העולם בקפיצה משולשת ופוצח בהרצה + דילוגים עד שיזנק כל עוד נפשו בו לעבר המיט, כדי להימנע מטביעות רגליים לאורך כל הבית. אני חייב לציין שבמקרים רבים הדילוגים האלה עוזרים והאשה לא רואה את טביעות הרגליים על הבלטות, אבל זה רק מפני שהחומוס שנשפך אחר כך משך את תשומת ליבה.
למשל, ניקוי הבית. אופן המחשבה של הגברים בבואם לנקות את הבית עשוי להיחשב אחד מפלאי העולם, שכן לא משנה כמה פעמים ראינו כיצד עושים זאת, עדיין לא נזכור במדויק את סדר הפעולות הנכון שיש לנקוט.
עוד מהיותי ילד קטנטן אני זוכר כיצד אמא שלי עשתה ספונג`ה בכזאת אהבה וחדווה, עד שאפשר היה לאכול מהרצפה (למרות שכשניסיתי לעשות זאת בפועל, חטפתי צעקות). גם היום, בהיותי בוגר (פיזית, לא מנטלית), אני בוהה בהשתאות והערצה בספונג`ה שעושה רעות ובאופן שבו היא מבריקה את הבית.
כאן המקום להבהיר, ובטרם תתקבל תגובה נזעמת מחמותי על העובדה שרעות היא היחידה שעושה ספונג`ה בבית, שלאחר ארבע שנים ביחד, הגעתי למעמד של "גורף מוסמך" (התקדמות לא רעה בשביל אחד שבתחילת הדרך היה "מחזיק מגב שעומד בפינה" בלבד). אבל בהיעדרה של רעות שדרגתי את עצמי למעמד של שוטף בכיר והתחלתי במלאכת הספונג`ה.
בנקודה זו בגד בי הזיכרון, שכן מי למען השם זוכר את סדר הפעולות? ואל תהיו לי חכמים בלילה. בזמן אמת, זה מאוד מסובך. הספונג`ה, שאצל רעות נעשית ב-30 דקות מייגעות + אקונומיקה באמבטיה ובשירותים, הסתיימו אצלי בעשר דקות. פשוט לקחתי מים ונוזל שטיפת רצפות, שפכתי את המים על הרצפה, עשיתי עם המגב והסחבה, גרפתי והעברתי סחבה שוב. תראו לי גבר אחד שיגיד שמשהו כאן לא בסדר!
אנחנו הגברים מאמינים בכל ליבנו שמטלית הפלא אכן פלאית, אחרת לא ניתן להסביר את העובדה שהיא מנקה את כל הרצפה בבית בנגלה אחת, בלי שטיפה בדלי. יתר על כן, אותה מטלית גם מצליחה באופן פלאי לייבש את כל הרצפה גם כן בנגלה אחת.
עוד מבט:
לך תצוד לך משהו לאכול, עזוב אותי בשקט
דנה ארנון
אולי פעם היינו מלקטות, כנועות ונשענות, אבל, לעזאזל, אנחנו כבר לא. ובכל זאת, גם היום, אחרי תואר ראשון, ניסיון תעסוקתי, משרה ופרנסה מכובדת, אני חוזרת הביתה מאוחר, עוצרת לעשות קניות, מסדרת את הבית, וכשאני מתיישבת לנוח לכמה דקות, בן זוגי שואל אותי "מה יש לאכול?"
לאחר שטיפת הרצפה (אבק עשיתי באופן סמלי מעל המסגרת של התמונה, כי שם סמלת המחלקה תמיד בודקת) ניגשתי להחזרת הדברים בסלון לאחר שהרצפה התייבשה. כשאני אומר התייבשה, הכוונה היא חוץ מכמה שלוליות קטנות, שבעיניי לא נחשבות. חוץ מזה, בשביל מה יש שטיח?
הלכתי לבית של ההורים, שם יש את המבצעים הכי טובים
כעת, כשהבית נקי, עלי לעבור למטלה השנייה - קניות בסופר. אז הלכתי לבית של ההורים, שם יש את המבצעים הכי טובים, בעיקר על אוכל מוכן. בקיצור, לקחתי כמה בקבוקי קולה, בננות, קלמנטינות, אורז ושמן. הפסטרמה הרומנית נגמרה, לצערי, אז לקחתי במקום סלמי מעושן שהיה דווקא לא רע בכלל. בנוסף לקחתי מרק, בשר מבושל עם זיתים וגם חתיכת עוגה, שיהיה בשביל הבוקר.
לאחר ניקוי הבית והקניות, לא היה מנוס מלשים סיליקון בשיש של המטבח כדי למנוע מהמים לנזול מהשיש לרצפה (שכן אז צריך שוב ספונג`ה). תקשיבו, הסיליקון הזה מסריח שזה לא נורמלי. כולה שמתי פס - והבית כולו מצחין. וכדי להוסיף חטא על פשע, בואו נגיד שלא הייתי חכם גדול והשתמשתי באצבעות כדי להדק אותו, כך שהריח של הסיליקון לא עזב אותי שבוע (רק מי ששם סיליקון בחייו יבין אותי בקטע הזה).
אמנם היו מספר מטלות נוספות שניתנו לי, אבל שכחתי את כולן ברגע שרעות סיפרה לי שהיא דפקה קניות ב-3,000 שקל בקרקוב. כן בקרקוב. לא ברומא או מילנו.
ברגע זה אני זוכר את החולשה שתקפה אותי, וגם הגעתי למסקנה שחבל להתאמץ. לפחות כשהיא עצבנית היא קונה פחות.
בהיעדרה של רעות שדרגתי את עצמי למעמד של שוטף בכיר
צילום: liquidlibrary
מומלצים
