הבלוגריות כבשו את עולם האופנה, וחבל
בעולם הן כובשות את השורות הראשונות של תצוגות האופנה, בארץ הן זוכות ליותר ויותר הזמנות והכרה, וכל זה בלי טיפה של ידע בתחום. עורכת האופנה טל אלבלנסי-פרבר מתרעמת
כבר די הרבה זמן שבהשקות, באירועים ובמסיבות עיתונאים המיועדים לקהל
המקצועי נראים גם בלוגרים. התופעה הזו מורגשת במיוחד בעולם האופנה, בו חשיבותו של עיתונאי נמדדת לפני קירבתו אל הבמה בתצוגות אופנה. לאחר שבוע האופנה האחרון בניו יורק, ניראה כי המלחמה בעיצומה. לא מעט מקומות בשורה הראשונה נשמרו לבלוגריות המלרלרות על אופנה באינטרנט, שעסוקות יותר בלצלם עצמן עם בגדיהן החדשים מאשר בלהעביר ביקורת עניינית או בלספק ידע רענן.
אין ספק שהאינטרנט הוא המדיום החדש והמוביל של שנות האלפיים. מי שממאן להבין זאת, סופו באמת להישאר מאחור. התפתחותם של הבלוגים, המאפשרת לכל אדם להתבטא וליצור, היא גורם חיובי ביותר התורם לשיח בין אנשים בעולם שהופך וירטואלי מרגע לרגע. למי שאוהב אופנה זו גם דרך נהדרת לקבל השראה ורעיונות מחובבי וחובבות סטייל אחרים. אבל על אף כל זאת, בכל זאת מחלחלת ההרגשה שמישהו בעולם האופנה איבד את הדעת בכל הקשור לחשיבותה של האופנה שבבלוגוספירה.
הבעיה העיקרית נובעת מהחסר העצום של אותם בלוגרים בחומר הנלמד. כוונתי, כמובן, לעובדה שכמעט 90% מבלוגי האופנה עוסקים במלבושיהם הפרטיים
של הכותבים. לרבים מהם טעם טוב וחוש אופנתי מפותח, אבל פה מסתיימת הבנתם באופנה. אין הם מכירים קולקציות והיסטוריה של בתי אופנה ואין ביכולתם להעביר ביקורת עניינית על סוג הבגדים שנצפו על המסלול. כל פוסט שלהם מסתכם ב"מהמם", "מיוחד" ו"אני חייבת כזה". קיימים, כמובן, גם בלוגרים רבים המעמידים פוסטים שלא היו מביישים את כתבי האופנה המקצועיים של ה"הרולד טריביון" או ה"ווג". ידועה במיוחד היא טאבי, תופעה בת 13 המחזיקה בלוג עשיר ורב ידע העונה לשם STYLE ROOKIE.
אבל אם טאבי היא היוצאת מן הכלל, למה בכל זאת כבשו הבלוגרים את מקומם של העיתונאים? הפיתרון מצוי אצל היחצנית הקרובה לביתכם. משרדי יחסי הציבור של אותם מותגים מזהים את הבלוגים הנצפים ביותר ומנצלים את היריעה בצורה צינית וקרת רוח להפצת המידע והקולקציה. הגעתם של הבלוגרים לתצוגות האופנה לא מלמדת על הערכה מקצועית כזו או אחרת, אלא על ההבנה שאותם בלוגרים עסוקים יהיו אסירי תודה על כך שמכירים בהם ובפועלם ובתמורה יפיצו את הבשורה.
גם בארץ לא מתעלמים מהתופעה, וקרנן של הבלוגריות עולה. הצרה היא שאין בארץ גם לא טאבי אחת לרפואה. אותן בלוגריות המוזמנות לאירועים כאלה או אחרים מחזיקות בבלוגים הכוללים תמונות של רכישותיהן האחרונות או
מניפסטים על כמה קשה היה להשיג פריט כזה או אחר ב-H&M. מיכל לוי, כתבת האופנה של ידיעות אחרונות, מוסיפה: "רוב בלוגי האופנה בארץ אינם מעמידים לעצמם סטנדרטים גבוהים. לצערי להרבה בנות אין אפילו טעם טוב או כזה שמעורר השראה בקרב המתבוננים. יותר מזה, מעטים מהם, אם בכלל, מספקים אינפורמציה חדשה ומעודכנת על מה שמתרחש בעולם האופנה. מקצוענות אין שם. קצת מאכזב לראות איך היחצנים מנצלים טרנד ולא ממש בודקים את מי הם מזמינים ולמי הם נותנים חשיבות בסיקור האירועים. אשמח מאד לראות בלוג אופנה איכותי שעוסק בתוכן ובחדשנות של עולם האופנה ולא רק בלוק של הכותבת".
בשורה התחתונה, המהות של הבלוגים היא כתיבה אישית ולא מבוקרת, וזכותה של כל מתלבשת ומתפשטת לפרסם את מאוויי ליבה. אך בעולם שגם ככה רגיל לביקורת על שטחיותו, חלה על המעצבים המחויבות להתייחס ברצינות לעיסוקם ולהפנות את תשומת הלב לאנשי מקצוע (בלוגרים ועיתונאים כאחד), ולא למי שמשפטי המפתח בביקורת שלו יהיו "מהמם" ו"זה ילך בול עם החצאית שקניתי אתמול בזארה".
בלוגריות אמריקאיות באירוע של ווג. ככה לא עושים אופנה (צילום: Gettyimages Imagebank)
