מורים, אל תפספסו את ילדי ה-ADHD

הם מפטפטים בשיעור, מתופפים על השולחן, מציירים ולא מקשיבים למורה. הם מאחרים, מאבדים חפצים ומביאים תמיד את המחברת הלא נכונה. אם הם אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, סביר להניח שהוריהם מנסים באמצעים שונים לעזור להם להתגבר על האנדרלמוסיה התמידית השוררת בראשם.

אפשר לעזור, אך אין פתרונות קסם. לא כאלו שאין בצידם מחיר. הקושי מתפרץ במיוחד במסגרת בית הספר, בה הם נדרשים יום יום לשבת שעות ארוכות בכיתות צפופות ועמוסות ולהתרכז במגוון של מקצועות המועברים על ידי מגוון של מורים.

השבוע הודיע משרד החינוך שבכוונתו להעביר לצוות החינוכי תדרוך יסודי בנושא הפרעות קשב וריכוז, המתחיל ביועצות וצפוי להתרחב לכלל המורים. הצפי הוא שבסוף השנה הנוכחית יעברו את ההשתלמות כ-700 יועצות מתוך כ-4000. הלו"ז בהמשך הוא תלוי תקציב, אבל אם ניקח בחשבון את 120,000 מורי מערכת החינוך, נראה כי מדובר בפרויקט ארוך טווח במיוחד. את התוכנית להדרכה בנה המשרד בשיתוף פעולה עם עמותת קווים ומחשבות, שמטרתה להעלות את המודעות הציבורית לנושא הפרעות הקשב ולקדם גיבוש מדיניות בתחום.

הלקות השקופה או למה למורים כל כך קשה?

אחת הסיבות המרכזיות לפרשנות השגויה היא שאת כל הסימפטומים של בעיית הקשב והריכוז ניתן לפרש אחרת או במילים אחרות, הלקות היא שקופה. דוגמאות לפרשנות שגויה לסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז:

• מאחר בבוקר - "הוא לא אחראי".
• מציק לילדים אחרים - "ילד רע, מציקן, לא מחונך וחסר גבולות".
• מחברות מקושקשות ומלוכלכות - "מזלזל, עצלן".
• מתפרץ בשיעור – "חוצפן".
• יושב בשיעור ולא רושם או מצייר – "עצלן".
  

התוצאה היא הערכות גרועות בתעודה ומשפטים מקוממים שיִצָרבו בראשו של הילד ויבנו את דימויו העצמי הפגום: "יש לך פוטנציאל, אבל אתה לא מממש אותו", "כשאתה מתאמץ, אתה יכול יותר. חבל".

 "איך לעזאזל הופכים את הדפקט לאפקט? הלוואי שאוכל לתת לעצמי זמן לגלות (ולא לברוח) ואמן שלא אפחד לנסות ולהיות – נוכחת". כתבה ומצולמת: גל כהן, צילום: דר' נעמי וורמברנד

פרשנות מוסכמת מול פרשנות מושכלת

דר' וורמברנד מסבירה כיצד המנגנון עובד: "הגירוי הוא התנהגות הילד. לרוב, המורה נותן להתנהגות פרשנות מוסכמת הנובעת מתפיסות מקובלות שאינן מסתמכות על ידע של ממש. לעיתים ניתנת פרשנות מושכלת הבאה לערער על הפרשנות המוסכמת והמסתמכת על ידע. ילד שלא רוצה ללכת לבית הספר, למשל, הפרשנות המוסכמת היא: 'הוא עצלן'.

"הפרשנות המושכלת היא: 'הוא רוצה שקט ומנוחה מהרעש ומהעומס', 'הוא בורח מהתמודדות בלתי אפשרית מבחינתו' או 'הוא לא הספיק להכין את המשימות ומפחד מהתגובה'. הפרשנות היא זו שיוצרת את התגובה הרגשית של המורה ולכן היא קריטית. הרגש מביא לתגובה והמורה מתנהג בהתאם לפרשנות שלו. מורה שיפרש נכון את ההתנהגות של הילד, יחוש אמפטיה כלפיו, ינסה לעזור ויראה בכך אתגר. מורה שיפרש את ההתנהגות על פי הפרשנות המוסכמת, יחשוב שהילד עצלן, יכעס עליו, ירגיש שנמאס לו להתעסק כל הזמן עם הילד הזה ויתנהג כלפיו בהתאם".

"תתבייש לך" = "משהו לא בסדר איתי"

כאשר הסביבה משדרת לילד "תתבייש לך", התגובה שלו היא "משהו לא בסדר איתי ואני מתבייש בעצמי". וורמברנד, המלמדת בסמינר הקיבוצים בקורס לקשב וריכוז, מספרת על סטודנטים השומעים את המשפטים מהסוג 'אין לך מוטיבציה, חבל' או 'אתה יכול הרבה יותר'. "זה סיוט בשבילם. הם מקבלים ויברציות, כי זה מזכיר להם צלקות שנחרטו בנשמה שלהם. הרי בעומק ליבם הילדים יודעים ומרגישים את הפוטנציאל שלהם, אבל נוצר דיסוננס קוגנטיבי בין הידיעה שלהם שיש להם פוטנציאל לבין ההרגשה שהם טיפשים, שמלווה אותם כל הזמן.

"הם הרי נמדדים בבית הספר ובכלל לפי תוצרים והתוצרים שלהם פחותים. אנשים עם הפרעות קשב גדלים עם ההרגשה שהם טיפשים. ככל שהטיפול וההתייחסות יינתנו בגיל צעיר יותר, הצלקת והאוטומט של הדימוי העצמי הנמוך יפחתו".

 "אני כמהה לדעת, אך מוחי אוטם את אוזני וסותם את פי וכל שנותר לי הוא לשים על מצחי תחבושת שתרפד את כאב הראש הנורא שתוקף אותי כל פעם מחדש". כתבה ומצולמת: ענבל שיבולת. צילום: דר' נעמי וורמברנד

לא לקחת את הכלי שעוזר להם

תנועתיות יתר היא אחת הבעיות הקשות במיוחד להתמודדות במסגרת הכיתתית. "הצורך בתנועתיות נובע מהצורך באדרנלין", מסבירה וורמברנד. "הילדים הללו נמצאים למעשה במצב של תת עיירות. לכן הם מתופפים, זזים, מסתובבים אחורנית ומקשקשים במחברות. האדרנלין מעורר את המערכת וכאשר היא ערנית היא מפוקסת, אבל אז הילד יתקל בתגובה של המורה שיגיד 'מה אתה מצייר שם? אתה לא מקשיב'. הוא לא ירשה לילד לצייר וייקח לו בעצם את הכלי שהילד מצא שעוזר לו".

לא נולדו לתוך הקובייה

גם בטיפול אפקטיבי, הלקות לא יכולה לשנות את פניה ב-100%. "אני אומרת לסטודנטים שלי שאם הם יושבים בכיתה ומרגישים שהם לא יכולים יותר, שלא יצאו מדעתם ולא ירגישו אשמים", מספרת וורמברנד. "אני אומרת 'קח 5 דקות וצא להתאוורר'. גם הילדים צריכים להבין שהלקות היא חלק מהם והם לא יכולים להתנער ממנה או להתנכר לה. במקומות מסוימים צריך גם לוותר. הם לא יכולים להיכנס לתוך הקובייה שכולם איכשהו מסתדרים וחיים בה בשלום, למרות שהם עושים מאמצים קשים בשביל לנסות ולהיכנס אליה".

לקבל, לתמוך ולשים גבולות

השלב הראשון לפי וורמברנד הוא הקבלה. "בן אדם לא יכול להיות מה שהוא לא. מורים נורא מפחדים מהמילה קבלה כי הם לא יודעים להבחין בין קבלה של הילד לבין הסכמה או אישור להתנהגות לא מקובלת. הם חייבים לקבל, לתמוך ולשים גבולות. בדרך כלל הם עסוקים רק בלשים גבולות. מדובר בילדים טובים, יצירתיים ורגישים, שנולדו עם ההפרעה. אהבו אותם. מצד שני, גם המורה לא צריך להיות קורבן", היא מדגישה. "צריך לשים גבולות, אבל לא מתוך האשמה ודחייה, אלא מתוך קבלה ואהבה".

השינוי נדרש בארבעה תחומים: בהוראה של המורה, בהתנהגותו, בסביבת הלימוד ובתלמיד עצמו. גם שינויים קלים שאינם דורשים תוספת תקציב, אלא בעיקר שינוי גישה, יכולים להועיל מאוד.

המורים יכולים לעזור

בפרויקט מקסים, אספה עמותת "קווים ומחשבות" ציטוטים של מתבגרים הסובלים מבעיות קשב וריכוז. דרכם ניתן ללמוד גם על השינויים הנדרשים.

שינוי בהוראה של המורה

• שיעור דינמי: "בבקשה, אל תלמדו שיעור שלם בישיבה או בעמידה בלי לזוז. אם אני חייב לשבת, לפחות שאוכל לראות מישהו זז לפני, אחרת אשב ואחלום שעה שלמה".
  

• השתדלו לא לסטות מהחומר: ואם כן, ציינו את הסטייה ואת נקודת החזרה והחיבור לחומר.
  

• עשו סדר בראש: כתבו בתחילת השיעור את שם השיעור, הנושא, התאריכים ופרקי השיעור. בכל פעם שאתם מדברים על אחד מהם ציינו זאת בפני התלמידים. הלוח צריך להיות מאורגן מאוד ולא מקושקש. "אני זקוק לסדר. אני צריך לראות מול העיניים מה נלמד היום. אני לא עושה את עצמי. אני באמת לא זוכר. הכל מתבלבל לי בראש".
  

• כתבו ברור: אם כתב היד של המורה אינו ברור, מומלץ שיגיע עם שקפים ומצגות. עבודות, מבחנים וסיכומי חומר כדאי להקליד.
  

• עזרו בארגון וסדר: "עזרו לנו להתארגן למבחן. תנו לנו חומר שבועיים מראש" וגם "אנחנו אלופי העולם בטכנולוגיה. שילחו לנו SMS על שינויים והשתמשו באתר הבית ספרי".
  

• אל תחששו להפחית מהמשימות לאותם התלמידים: "נמאס לי לריב עם ההורים על השיעורים. תאמיני לי שקשה לי לשבת. את מסכימה לצמצם את הכמויות? (תודה, תודה)".
  

שינוי בהתנהגות המורה – העצמה של התלמיד

• שייכות: "גם אם אני לא משתתף בשיעור, אני עדיין רוצה להרגיש שייך – אל תשכח אותי, אל תשאל אותי, אבל אם אני עושה משהו נכון, תגיד את זה בכיתה".
  

• רגישות: "החיים עם הקושי הפכו אותנו למאוד רגישים. משפט שאולי נראה לכם לא מזיק – נשאר אצלנו בלב הרבה הרבה זמן. לפעמים אני לא בטוחה שהוא אי פעם יצא".
  

• העצמת נקודות החוזק: "תנו לנו יותר במה בפעילויות ובטקסים. אין עלינו ביצירתיות ובכישרון".
  

שינוי בסביבה

• מקומות הישיבה: בשורה הראשונה או דווקא ליד קירות (למתנדנדים).
• קירות לא עמוסים.
• מחיקה יסודית של הלוח.
• כיתה שקטה עד כמה שניתן.
  

השינוי בתלמיד

הכוונה הינה לאסטרטגיות שהוא רוכש על מנת להתגבר על הקושי, כגון שיטות של סדר וארגון. ניתן להתייעץ עם מומחים בנושא זה. התלמיד צריך להגיע להבנה עם המורה המודע והאמפטי שיש דברים שמרשים לו, כמו למשל לצאת להפסקות קצרות באמצע השיעור או לצייר ויש דברים שלא, כמו למשל לתופף.

כעת מנסים, כאמור, במשרד החינוך, לקרוא את הקשב והריכוז לסדר. לא נותר לנו אלא לקוות שיופנו תקציבים לנושא חשוב זה ובינתיים להיות השגרירים של הילדים הללו שכל כך קל לפספס אותם. להסביר למורים, לנסות וליצור מודעות, לבקש שילמדו ויבינו. בעקבות ההבנה, תגיע הקבלה והגישה המתאימה. הילדים הללו יכולים ללמוד רק דרך הלב. בבקשה, אל תפספסו אותם.

• הצילומים בכתבה מתוך פרויקט בקורס לסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז בסמינר הקיבוצים. במסגרת הקורס הם עיצבו מסיכות המבטאות את התפיסה שלהם על הלקות שהם חווים.