העבודה היא חיינו - אז נסו ליהנות ממנה

אומרים שדור הבייבי בומרס, בני 50 היום, אמרו "נעבוד כל עוד נוכל". דור ה-X, בני 30-40 היום, אמרו "נעבוד כל עוד צריך" ודור ה-Y, בני 20-30 היום, אומרים "אולי אפשר לוותר בכלל על עבודה".

עולם הצרכנות מהתל בכולנו: הפכנו לעבדים לכסף ולהישגים חומריים, והתחלנו להתייחס לעבודה כאל כורח מחויב מציאות, שמטרתו לספק לנו את הצרכים הללו. וכשהצעירים מעיפים בנו מבט הם רק רוצים לעשות ההיפך – להישאר מתחת לפוך ולא להשתעבד לכלום.

• קורות חיים בשבע שגיאות: איך עושים זאת נכון?
• עוד בערוץ הקריירה  
  

כך קורה שעברנו מקיצוניות של "הצלחה קרייריסטית" למציאות שבה הצעירים של היום חולמים על פנסיה עוד לפני שהתחילו לעבוד. אף אחד לא רוצה להיות "חייב" לעבוד. אך האם באמת חלומו של כל אחד מאיתנו הוא לא לעבוד לעולם? האם אי פעם עצרתם את עצמכם לשאול: האם אני רוצה לעבוד? במה אני רוצה לעבוד? האם באמת הייתי מעדיף לא לעבוד? אם היו לי עכשיו מיליון דולר, האם הייתי מפסיק לעבוד?

עבודה אינה נטל אלא סיפוק

אני מכירה לא מעט אנשים, שגם עם הרבה כסף בבנק בחרו בעשייה שבאה מתוך נתינה, וגילו שהיא מעצימה יותר מהתנדנדות בערסל.

שאלת מיליון הדולר האמיתית היא מהי עבודה שתבטא את היכולות שלי ותגרום לי לסיפוק. וכאן נכנסת הבחירה שלכם: האם בחרתם במסלול בו אתם רוצים לעבוד?האם נכנעתם למה ש"ראוי ונכון וכדאי ומתגמל" שהחברה הכתיבה, האם הרצון שלכם משתלב עם התפישות הללו, או שאת עצמכם תגשימו בקריירה אחרת?

שאלו את עצמכם האם חשוב לכם להרגיש שרדפו אחריכם בתהליך הגיוס, האם אתם מתוודעים לכל ההזדמנויות הקיימות בשוק, לפני הבחירה בעבודה. האם אתם בוחרים את העבודה בגלל הטייטל? המשכורת? האם אתם מצמצמים את הערכתכם העצמית לגובה השכר בתלוש המשכורת שלכם?

אז נכון שההורים/המורים/האשה/הבעל/החברים רצו שתהיו מהנדסים/ רופאים/כלכלנים אבל השאלה האמיתית היא - מה אתם רוצים  מה יגרום לכם סיפוק מבין האפשרויות העומדות לפניכם.

 עבודה שמספקת אותנו ברמה האישית תאפשר לנו להיות טובים יותר, מקודמים ומוערכים יותר, ובהתאם - גם ההכנסה תסתדר על הצד הטוב ביותר. תזכרו שבסופו של דבר אצם צריכים לחיות עם הבחירה שלכם - לא החברה.

ודבר נוסף: חשבתם שתהנו בעבודהה מסויימת אך התברר לכם שזה לא בשבילכם? אל תסבלו - תמשיכו לחפש. קל יותר למצוא כשיודעים מה רוצים ומה לא רוצים וכשעושים זאת בלב שלם.